קמפיין MeToo# / צילום: שאטרסטוק
הסערה המושלמת פורצת כשהרבה אירועים שונים מתנקזים לאותו מקום במרחב. אם תסתכלו על המפה הסינופטית, תראו שהסערה הפמיניסטית המושלמת מתהווה לנגד עינינו לא במרחב גאוגרפי מוגדר אלא במרחב הזמן - עכשיו.
ארגונים, התארגנויות
אם אמנה את מספר הפורומים, הארגונים, הפעילות והפעילים בזירה המגדרית, אסיים את 800 המילים שהעיתון מקצה למאמרים מסוג זה. כן, רק בישראל אפשר למנות מאות. לרגע אפשר להתבלבל ולחשוב שמספרים גדולים הם חולשה ולא עוצמה, אבל לדעתי מה שאפשר ללמוד מזה הוא שכולנו, אנשים רבים, הגענו לאותו עמוד. כל אחת ממקום אחר, מסיבות אחרות, מכוונה קצת שונה, אבל התנקזנו לאותה המסקנה. היכולת לארגן הפגנה שהוציאה לרחובות תל-אביב בלבד 40,000 איש ואישה תחת הסלוגן "אני אישה, אני שובתת" בפחות משבוע, ממחישה את הכוח שנמצא בביזור כשיש אחדות במטרה.
מרבית הארגונים וההתארגנויות לא חדשים, הם פעילים מספר שנים ואספו סביבן בהדרגה ציבור גדול. כאמור, לא נמנה את כולן, אבל בכדי להמחיש את ריבוי המודלים והפעילויות, ניתן כמה דוגמאות: she codes, שיצרה קהילה של עשרות אלפי נשים מתעשיית מדעי המחשב; דתיות עסקיות מדברות, סופרסונס, יזמיות, עבודה שווה ו-P51 וכו', שסובבות סביב המוטיב של נשים ותעסוקה.
יש מספר רב של ארגונים והתארגנויות הפועלים בזירה של אלימות מינית ו-MeToo#. מרוח נשית לנשים נגד אלימות ממען לארגוני הסיוע לנפגעות ונפגעים, מקולך ללא תשתוק - אלה חלק קטנטן של הארגונים הפועלים והנחוצים בזירה המטרידה הזו. מטריד שכולן עדיין נחוצות, ונפלא שהן מוכנות להתמיד ולעסוק בעבודת הקודש הזו.
יש בזירה פעילויות וארגוני תשתית ותיקים כגון שדולת הנשים שיש לי הזכות לכהן בה כיו"ר, מרכז אדוה, האגודה לזכויות האזרח/ית, החוגים למגדר באוניברסיטאות וכדומה. תשתית משמעה התאמת החקיקה, שינויי המדיניות, יצירת התקדימים המשפטיים הנדרשים, הרקע התאורטי, המחקר וההגות הנדרשים למהפכה להיות אפקטיבית.
אולי כדאי גם להזכיר לקראת הבחירות התארגנויות של נשים בזירה הפוליטית. הדוגמה המוכרת ביותר היא "נבחרות - לא נבחרות, לא בוחרות" שכבר עשו דרמה עם שינוי תקנוני המפלגות הדתיות. פחות ידוע שיש אפילו מפלגת נשים חדשה המתמודדת בבחירות, "פשוט אהבה" שמה.
שלא לשמה, בא לשמה
מאמאנט זו דוגמה אולטימטיבית להתארגנות חברתית, עסקית, אפקטיבית שהביאה עשרות אלפי נשים לעסוק בספורט קבוצתי תחרותי. כוח נוסף מזווית אחרת שמקדם את הסערה המושלמת. מעבר לערך בחברותה לנשים ולקהילה, מעבר לערך בספורט, לבריאות יש כאן מנוף חינוכי דרמטי. זוכרות את הסלוגן "You can't be what you can't see"? אם לא מכירות, לכו לראות את הסרט "MisRepresentation".
אם אתן רוצות שילדות ישחקו כדורסל, כדורעף, כדורגל, ולא רק ישתלבו בחוג למחול, הן צריכות לראות את האימהות שלהן ושל חברותיהן, את האחיות הגדולות, את השכנה ממול שם על המגרש באימונים ועל המגרש בתחרויות.
Nature or Nurture אינם משנים בהקשר הזה, כי הערכים המוספים מספורט קבוצתי תחרותי לילדים ולילדות בחברה המודרנית אינם שנויים במחלוקת. אבל למי שדווקא רוצה לטעון שאין זה בטבען של בנות, יש מחקר שמשווה את הנכונות להתחרות בין בנים ובנות בחברות פטרנליסטיות וחברות מטריארכליות. המחקר מצא כי באופן לא מאוד מפתיע, בחברות שבהן ברור שגברים נמצאים בראש הפירמידה, בנות לא ששות להתחרות. במעט החברות שבהן נשים נמצאות בראש הפירמידה, בנים לא ששים להתחרות.
הכוח של הרשת, התשתית למהפכה
יש מי שמייחסות את ההצלחה של תנועת MeToo# לביזור הכוח שנותנות הרשתות החברתיות. פתאום לכל אחת יש קול עם תיבת תהודה. זה די מדהים אם חושבים על המטרה שלשמה פייסבוק הוקמה (לפחות לפי הסרט על צוקרברג). לא צריך להיות בראש הפירמידה כדי שמישהו יקשיב. כל אחת שיש לה חברות וחברים, שיודעת לתייג את הכתבים הרלוונטיים, את הסלבים שיכולים למנף בהינף מקלדת כל סיפור, יכולה להגיע לשני מיליארד אנשים שנמצאים באותה זירה, באותה הרשת. טיפה ועוד טיפה יצרו שיטפון שמשנה את השיח ואת התודעה.
שינוי השיח הוא לא טריוויאלי. הוא עמוק ומושרש. אם חושבים על זה, ההיתר להטריד מינית מגיע מהסיפור הראשון על אדם וחווה, מרגע הגרוש מגן עדן. כל ילד וילדה יהודים, נוצרים ומוסלמים מכירים את הסיפור על איך היא פיתתה אותו, ולא הוא התפתה. לא פשוט לשנות נרטיב כל-כך בסיסי בתרבות.
הקול שפייסבוק נותן לכל סיפור בנפרד, הקול שהתיוג המשותף MeToo# נותן לאמירה שאני לא אשמה בפיתוי, הוא אשם בתקיפה את היכולת לשנות סדרי בראשית.
מלמטה למעלה
התסיסה בציבור היהודי, הערבי, הדתי והחילוני, הצעיר והמבוגר, מורגשת ומתחילה לשנות גם את המערכות. משרד הכלכלה למשל הקצה רק לפני מספר חודשים, תקציבים ייעודיים ליזמיות, חשוב יותר הוא משקיע משאבים רבים בשינוי תוכניות המעוף כך שתתאמנה יותר לנשים. שילוב דירקטוריות בחברות הממשלתיות והציבוריות נהיה משמעותי אבל תלוי בהחלטות הממשלה הבאה בהקשר.
יש מהפכה בעיתונות. זה התחיל ממגזינים אינטרנטיים לנשים, אבל השוואה בין "ליידי גלובס" במרץ 2017 למרץ 2019 מראה שהשינוי מטפס מהמדיה לעיתונות הממוסדת והמרכזית, גם אם איננה משולבת עדיין בכל עיתון.
התחלה של מהפכה אפשר לראות ברשויות המקומיות, החל מעיריות שבהן נבחרו ראשות ערים, דרך סגניות ראש עיר באשדוד ובראשון-לציון, לדוגמה, שבאו לתפקיד מתוך שליחות פמיניסטית. בתל-אביב צריך לתת קרדיט לגברת רות סופר ולמנכ"ל העירייה מנחם לייבה על הקידום של תקציב מגדרי, שבוחן את השפעת שורות התקציב בעיר על נשים ואיך ניתן באמצעות פעילות העירייה להעמיק את השוויון.
הסערה התחילה מלמטה, אבל היא תצבור תאוצה ועוצמה ככל שהיא תתקבע מערכתית.
בשביל מהפכה צריך לצאת מהקופסה
זה לא דימוי נעים, אבל כל מי שנתקלה במלכודת זבובים מכירה את המבנה שמושך זבובים להיכנס מהחלק התחתון של המכל, ועל אף שהפתח נשאר פתוח, הנטייה שלהם לעוף למעלה מונעת מהם לצאת.
בכל שנה מסוף פברואר ועד סוף מרץ תמצאו אינסוף כתבות על מיעוט המנכ"ליות, מיעוט היו"ריות, מיעוט הדירקטוריות, הגנרליות, חברות הכנסת, פרופסוריות וכדומה. כן, ככל שעולות גבוה יותר, ככל שיש שם יותר כסף - כך יש שם פחות נשים. זה מטריד ומעסיק הרבה נשים וארגונים מזה שנים רבות. אבל ייתכן שזה לא מאוד אפקטיבי. בשביל לצאת מהמלכודת צריך לרדת, לצאת מהקופסה, ואז אפשר לעוף לאן שרוצות.
השופטת רות ביידר-גינזבורג ניסחה את זה טוב יותר - "כל שאנו מבקשות מאחינו הוא שהם יורידו את רגלם מצווארנו". יום אישה שמח.
הכותבת היא יו"רית שדולת הנשים; יו"רית IBI קרנות נאמנות