מלחמת סחר / צילום: שאטרסטוק
נסיגות בשווקים הן גם אירוע שכיח יותר מכפי שאנשים חושבים, וגם מפחיד פחות. אך הנסיגה האחרונה יכולה להיות סיבה לדאגה. היא מאיימת לחשוף את הגאות במחיריהם של נכסים מסוכנים מאז ערב חג המולד כ"קפיצה של חתול מת" (כלומר, גאות לא מוצדקת שלא תחזיק מעמד). הרבה דברים משתבשים בבת אחת.
מדד נאסד"ק התאושש ב-32% מדהימים מאז חג המולד עד סוף אפריל, ומדד התנודתיות, "מדד הפחד" בעגת השוק, נסוג מרמת פאניקה של 36 נקודות לרמה שקטה של 12 נקודות באותו פרק זמן.
הרבה מהמהפך הזה יוחס למפנה ה"יוני" במדיניות המוניטרית של הפדרל ריזרב. אבל הבעיות של השוק השורי בן עשר השנים, שהיה קרוב להסתיים בדצמבר, הן כעת מסוג הדברים שאפילו בנק מרכזי לא יכול לתקן.
חיכוכי הסחר עלו וירדו במשך חודשים, אך המשקיעים הניחו באופן כללי שקובעי המדיניות יימנעו ממלחמת סחר כוללת. הניסוחים העוינים האחרונים משני הצדדים מאותתים שהחשיבה קרת המזג לא ניצחה ככלות הכול - לפחות לא עד שנזק כלכלי ניכר ייגרם. זאת ועוד, האפקט האינפלציוני של מכסי העונשין מקשה על הפד להגיב במהירות בהקלה מוניטרית לפני שיהיה איום ברור על התעסוקה.
אינפלציה נמוכה היא הסיבה החזקה ביותר לכך שהפד אינו מעלה את הריבית. מלחמת הסחר עלולה לבטל את הסיבה הזו.
העלאת המכס על סחורות יבוא מסין שעליה הכריז ממשל טראמפ בהיקף 200 מיליארד דולר ל-25% תעלה את האינפלציה כל עוד היא תהיה בתוקף. אם חברות יוכלו למצוא חלופות ליבוא שלהן מסין, האפקט על המחירים יהיה נמוך, אבל האינפלציה צפויה בכל זאת להתחמם, יחד עם התנדפות כמה גורמים זמניים שהורידו אותה עד כה.
היא תתחמם עוד יותר אם הנשיא טראמפ יממש את איומיו להטיל מכס של 25% על עוד סחורות מסין בהיקף 325 מיליארד דולר שפטורות כעת ממכס. שלא כמו המכסים הנוכחיים, הפעם מדובר על מוצרי צריכה מוגמרים רבים כמו ביגוד, ולכן הם ישפיעו ישירות על האינפלציה. ומאחר שסין נחשבת ליצרנית העולמית המובילה של מוצרים רבים כאלו, היכולת של היבואנים בארה"ב לאתר ספקים חלופיים בעולם תהיה מוגבלת.
האם עלייה מבוססת מכסים במדדי המחירים תגרום לפד לחשוב מחדש על החלטתו שלא להעלות את הריביות השנה? נראה שלא. ראשית, הבנק המרכזי יראה כנראה את עליות המחירים הללו כזמניות. שנית, למכסים יהיה גם מחיר כלכלי, בייחוד אחרי שסין הגיבה אתמול עם הטלת מכסים משל עצמה, שיעיקו על הצמיחה בארה"ב.
אף על פי כן, אינפלציה גבוהה יותר תעלה את רף המחירים שיהיה על הפד להוריד. לאחרונה היה הבנק המרכזי ידיד של המשקיעים - וזה עלול להשתנות.
מכה מוזרה אך רצינית באותה מידה לאמון בשוק היא הביצוע הגרוע של הנפקות ראשוניות רבות שההמתנה להן הייתה רחבה, כמו זו של חברת הנסיעות השיתופיות אובר. כל עוד החברות הללו היו פרטיות, מצבן היווה תקווה ורודה לעתיד קרוב, כשהן יוכלו לקבל לידיהן את שרביט ההובלה מידי מניות FAANG, מניות הטק הענקיות שמשכו אחריהן את רוב השוק השורי. כעת זהו רגע של "המלך הוא עירום" לאותן חברות שמפסידות כספים, שעלול לשחוק את האמון במניות אחרות שמתומחרות בהפרזה, שכבר יושבות בתיקים של כולנו.
האמירות השגרתיות של המשקיעים האופטימיים מטבעם הן שהמצב הכללי טוב בסך הכול: האבטלה עדיין בשפל של 50 שנה, הצמיחה ברבעון הראשון הייתה בריאה, רווחי החברות הם בשיא, ואסטרטגים רבים רואים את מדד 500 P&S מסיים את השנה ב-2,000 נקודות או יותר. אבל זה לא אומר כלום על מגמת השוק מכאן ואילך. התנאים היו פנטסטיים במידה רבה בנקודות מפנה היסטוריות קודמות בשוק.
אין סביבה כלכלית כה מושלמת שטעויות של מדיניות או היפוך באופוריה הציבורית לא יכולות להרוס - גם אם הפדרל ריזרב יעשה שימוש בכוחות העל שלו.