מתחם המחאה הפרו-פלסטיני ב-UCLA / צילום: לביא לוי
כוחות משטרה גדולים, מצוידים באמצעים רבים לפיזור הפגנות, נדרשו כדי לפנות את מאהל המחאה הפרו-פלסטיני באוניברסיטת UCLA, אליו עברה תשומת הלב הציבורית בארה"ב בימים האחרונים. מלבד העימותים עם השוטרים, התרחשו באוניברסיטה ביומיים האחרונים עימותים אלימים בין מפגינים תומכי ישראל לבין יושבי המאהל. רק לאחר שנרשמו פגיעות פיזיות בשני הצדדים, הגיעה המשטרה.
● דוח חדש חושף: הכסף שמניע את האלימות בקמפוסים בארה"ב
● ניצולי ה־7 באוקטובר תובעים את מובילי המחאות בקמפוסים בארה"ב: "זרוע של חמאס"
● דעה | היום שהכה בתדהמה והמשמעות של להיות יהודי: חמישה לקחים מסטנפורד
לביא לוי, סטודנט למתמטיקה ומדעי המחשב ב-UCLA המתגורר בארה"ב מגיל 6, ונעה אהרון, סטודנטית למתמטיקה המתגוררת בארה"ב מגיל 10, החלו לשקול מחדש את יחסיהם עם המדינה בעקבות האירועים. למרות פינוי המאהל, הם עדיין מרגישים מאוד לא בטוחים.
שניהם מעולם לא חשו באנטישמיות עד שהגיעו לאוניברסיטה. לוי: "בבית הספר שלי דיברו 27 שפות. אנטישמיות חוויתי רק לעתים רחוקות ברשתות החברתיות, ומעת לעת קצת ביקורת על ישראל אבל לא מכוונת אלי באופן אישי. מה-7 באוקטובר השתנה כאן הכול. הסתובבתי עם חולצה בעברית וקראו כלפי 'מוות לציונים!' וגם 'יהודי מלוכלך'. ירקו עליי. בשבוע האחרון זה הגיע לקיצון שלא הייתי יכול לדמיין".
אהרון: "ידעתי שיש אנטישמיות ואנטי-ישראליות מאוד לא נעימה בחלק מן האוניברסיטאות וכאשר התקבלתי גם לברקלי וגם ל-UCLA, בחרתי לא ללכת לברקלי, מהשיקול הזה. התחלתי ללמוד כאן השנה, כך שלא ראיתי את הצד הטוב של האוניברסיטה. יש לי קצת מבטא אז כששואלים אותי מאיפה באתי, אני רואה את המבטים. פעם ישבתי בקפיטריה וכשהזוג לידי שמעו אותי מדברת עברית, הם קמו והלכו. במקרה אחר הלכתי בקמפוס עם סיכת חטופים, ומישהי באה, דחפה אותי וניסתה לחטוף לי את הסיכה, מול מצלמות האבטחה. עד היום אין לי מושג מי זו, היא באה אלי מאחורה, ורק אחר כך הסתובבתי וראיתי שהיא עוטה חיג'אב.
"במקרה נוסף היה מישהו שהלך אחרי, קילל אותי, דחף אותי וכשנפלה לי הדיסקית של החטופים, הוא התיישב עליה ולא הסכים להחזיר. התקשרתי מול העיניים שלו למשטרה של הקמפוס, הם אמרו שהם עסוקים בדברים אחרים. התקשרתי גם למשטרה העירונית, מול העיניים שלו, וראיתי שזה לא מזיז לו. הם אמרו שאני צריכה להגיע אליהם להגיש תלונה".
לוי: "בהתחלה הייתי אומר לסבתא שלי בארץ - את תדאגי, זה לא באמת מסוכן כמו שזה נראה. בדיעבד? זה כנראה היה מסוכן כמו שזה נראה".
מה קרה בשבוע האחרון?
לוי: "הקימו פה מאהל בלב הקמפוס, חסמו חצי מהמעברים כך שאי אפשר להגיע לכיתות, עד שבסופו של דבר ביטלו את הלימודים ואחר כך החזירו אותם בזום. הם מסתובבים עם כאפיות, צועקים אינתיפאדה ו'לונג ליב חמאס'. הם לא מנסים להסתיר שהם בצד הטרור".
אהרון: "חסמו את המעבר שלנו, בעוד סטודנטים לא יהודים עוברים חופשי. אנשים מהמאהל באו והתחילו לצלם אותנו, והזהירו אותנו שלא נחזור לשם. היה רגע שבו הם צילמו לנו את הנעליים, לכאורה כדי שאפילו אם נחזור עם מסיכות, הם יוכלו לזהות אותנו, והזהירו אותנו שלא נעז לחזור".
לוי: "ואז היו כמה גורמים שנמאס להם, והם החליטו שהם מפרקים את המאהל".
הגורמים הפרו-ישראלים האלה שצולמו בעימות אלים עם אנשי המאהל, כולל מכות הדדיות במקלות וחפצים, הם סטודנטים כמוכם? אתם מכירים אותם?
אהרון: "אלה לא סטודנטים אלא אנשים שגרים בלוס אנג'לס, יהודים על פי הציציות ודגל המשיח שראינו בווידאו, שנמאס להם ממה שקורה פה. לפני שהם הגיעו, היה מקרה בו בחורה יהודייה בעצרת למען החטופים הוכתה עד חבלת ראש והיה צריך לפנות אותה לבית החולים, ככל הידוע לנו מבלי שהייתה שם איזו פרובוקציה. אז נמאס להם".
"אבל אני לא בטוחה שזה היה לטובה. עכשיו אומרים - הציונים האלימים האלה. ברגע שהם נכנסו לתמונה התחילו המכות. אנשים מהמעונות שלי שעד עכשיו שתקו, פתאום אומרים דברים נגדנו".
לוי: "אבל אם לא הם, המשטרה לא הייתה מגיעה, והמאהל לא היה מפורק עד עכשיו".
איך נראה הפינוי?
אהרון: "בהתחלה השוטרים הגיעו בכמות קטנה ואילו המפגינים קראו לתגבורת כדי שיהיה קשה לפנות אותו. היו פה אולי 3,000 אנשים מול 30 שוטרים, אז השוטרים נאלצו לסגת ולחזור בכוחות מתוגברים. אני הייתי במעונות, זה היה מפחיד. לא יצאתי מהחדר. עצרו איזה 130 מפגינים ופרקו את המאהל. עכשיו מנקים שם, נשאר המון זבל".
במהלך השיחה עם השניים נשמעים הליקופטרים החגים מעל הקמפוס, שם מתגוררת אהרון במעונות הסטודנטים ולוי ב"מגורי היהודים", אפשרות בה הוא בחר במקור בגלל תמיכה כלכלית שניתנת על ידי תורם יהודי לסטודנטים יהודים הבוחרים להתגורר יחד, והתגלתה כמאוד משמעותית בתקופה הנוכחית. "הלילה אשן אצל חברים", אומרת אהרון. "אנשים מהמעונות שלי משתתפים בהפגנות, ואתמול בלילה אמרו לי שהסתובבו כאן אנשים עם סכינים".
לוי: "אני מאמין שהם ינסו לחזור. אצלנו שנת הלימודים נגמרת בעוד חודש וחצי. אנחנו חיים מיום ליום, פה ביטלו שיעור, שם ביטלו מבחן, לא ברור מה יהיה עם שנת הלימודים".
איך הגיבו האוניברסיטה באופן רשמי והמרצים שלכם ספציפית? יש מישהו שתפקידו הוא לדאוג לרווחתכם?
לוי: "האוניברסיטה לא התייחסה באופן רשמי למצב של הישראלים והיהודים בקמפוס עד שהדיקן קיבל איום בתביעה, ואז הוא פרסם הודעה שהוא ינסה לעזור. במקביל יש מרצים שמשתתפים בהפגנות ואפילו מציעים לסטודנטים באמצע השיעור ללכת להפגין".
אהרון: "אין מישהו בסגל שהתפקיד שלו הוא לדאוג לסטודנטים בכלל או ליהודים בתקופה הזו בפרט, אבל היה מרצה אחד שבא אלי ושאל אם הכול בסדר ואמר שהוא נורא מצטער שאני עוברת את זה. מרצה אחר שפניתי אליו כי הרגשתי שאני לא יכולה לעשות את המבחן שלו, כתב בחזרה שהוא נורא מצטער לשמוע וישמח לדבר איתי על זה על כוס קפה ונראה מה אפשר לעשות. אז אני וחברה שלי פוגשות אותו לצהריים בקרוב, וזה מאוד מרגיע שיש מישהו בסגל שרואה אותנו ככה".
והוא יהודי או סתם איש נחמד?
"יהודי. אבל היו פה גם סטודנטים לא יהודים שתמכו בי. אחד שאל מאיפה הוא יכול להשיג דגל ישראל ושני אמר שילווה אותי הביתה אם אני מרגישה לא בטוחה".
הסטודנטים סביבכם יצביעו בקרוב לנשיאות בפעם הראשונה. איך האירוע משפיע על הפוליטיקה האמריקאית לדעתכם?
לוי: "אנשים סביבי לא כל כך מדברים על פוליטיקה. לא נוח להם להביע את דעתם, אבל התחושה שלי היא שלאנשים נמאס מהשמאל, שהקצין כאן".
אהרון: "מי שמזדהים עם ההפגנות, כועסים על ביידן שתומך בישראל ואולי יימנעו מלהצביע לו. אנשי המרכז נלחצים מההפגנות ורואים את זה כשייך לדמוקרטים, ולכן אולי יצביעו טראמפ. אני חושבת שטראמפ ינצח".
שניכם גרים בארה"ב מילדות. אתם שוקלים לחזור לארץ?
לוי: "כבר החלטתי סופית לעשות עליה. התלבטתי בעניין כבר כמה זמן, ועכשיו נגמרה ההתלבטות".
אהרון: "אני מתלבטת אם להישאר בקליפורניה. בטקסס או פלורידה אין סובלנות לדבר הזה".