אסתר אלדן

כלי ניהולי שעבד בשבילי. "המוטו שלי בניהול הוא לא לקבל שום דבר כמובן מאליו, צריך להפוך כל אבן. לפעמים יש אבנים שאין מתחתן כלום, אבל אלה שכן מגלים תחתן, מצדיקות את הפיכת כל האבנים. זה בעיקר משמעותי כשנכנסים לארגון ותיק, שהמנהלים בו אומרים לך: 'כבר ניסינו את זה בעבר, וזה לא עבד'. אני לא מקבלת את זה".

ניהול בעידן החדש. "התחלתי לנהל לפני האינטרנט והמייל, והיינו מעבירים תכתובות עם העתקים בנייר קופי. אני כל יום מתפעלת מהמהירות של העברת האינפורמציה, והיכולת לעשות דברים בצורה מהירה ויעילה. עכשיו גמרתי שיחת ועידה עם מישהו בסן פרנסיסקו, וזה מדהים כמה שהעולם נהיה קטן יותר. אפשר להזיז כוחות בצורה הרבה יותר רחבה מאשר בעבר. זה שינוי חיובי בעוצמות גדולות.

"להיבטים השליליים אני קוראת 'קלות הלחיצה על המקש'. אנשים לא חושבים הרבה לפני שהם כותבים משהו, ועושים טעויות. צריך לזכור שהמידע עובר מהר מאוד לצד שני".

פייסבוק. "אני נמצאת ממש בקטנה בפייסבוק, בשביל תקשורת עם אנשים רחוקים, בני משפחה וחברים. לאחרונה התבהר לי שזה מאפשר להראות צד אחר שלי. מי שחבר שלי בפייסבוק רואה לא רק את המנהלת הקשוחה, אלא גם ספורט וטיולים אתגריים: אני רצה באופן קבוע חצאי מרתון. התמונה שלי היא עם דגל ישראל באוורסט.

"אני לא כותבת פוסטים, זה דורש זמן. מדי פעם אני מגיבה או חולקת דעות, בעיקר עם אמירות חברתיות שתואמות את שלי. אבל אני לא מתעסקת בפוליטיקה".

תובנה שהפקתי בעשור האחרון. "למדתי שלגור בתל אביב זה לא נורא, זה כיף. גרתי בזכרון יעקב ועברתי לתל אביב בדיוק לפני עשר שנים. מבית כפרי גדול עברתי לסביבה עירונית וזמינה. מצאתי שזה כיף גדול לרדת ברגל לכל מקום. אתמול יצאתי ב–11 בלילה לריצה בפארק, דבר שהוא פחות אפשרי בזכרון יעקב".

רז סמולסקי