על פי הקוד האתי של "גלובס" אנו מעדכנים בנוסח מכתב ששלחה מו"ל "גלובס" אלונה בר און לכלל העובדים, ובו קטעים נבחרים ממכתב ההתפטרות של בארי וייס מהניו יורק טיימס.
"חשוב לי להביא את הדברים האלה אליכם כי בארי וייס היטיבה לנסח כמה מהתחושות שלי לגבי אובדן הדרך של העיתונות בישראל כי עוד יש לנו דרך רבה לעבור כדי להגיע למקום אליו אנו שואפים, המוגדרים בחזון ובערכים של "גלובס", וכי המכתב יכול לסייע לכולנו להבין טוב יותר לאיזה עיתון אנחנו מכוונים", כתבה בר און.
תרגום המכתב מבוסס על תרגום של העיתון מקור ראשון, להלן הנוסח המלא:
***
בוקר אור ושבוע טוב,
קראתי בעניין רב את מכתב ההתפטרות של בארי וייס, בעלת הטור והעורכת מהניו יורק טיימס, שהתפטרה בשבוע שעבר, ואני רוצה להביא לידיעתכם כמה מהפסקאות החשובות בו (ההדגשות הן שלי):
"הצטרפתי לעיתון בתודה ובאופטימיות לפני 3 שנים. קיבלו אותי לעבודה במטרה להביא לעיתון קולות שאחרת לא היו מופיעים בין דפיו. כותבים חדשים בעלי דעות מרכז וימין, וכותבים אחרים שלא טבעי שיחשבו על טיימס כבית שלהם. הסיבה למאמץ הזה ברורה: חוסר יכולתו של העיתון לצפות את תוצאות הבחירות לנשיאות ב-2016 העיד שאינו מבין היטב את האומה שהוא מסקר.
"אולם הלקחים שהיו צריכים להילמד לאחר הבחירות - לקחים על חשיבות הבנת ליבם של אמריקנים אחרים, הצורך בהתנגדות לשבטיות ומקומם המרכזי של חילופי רעיונות חופשיים בחברה דמוקרטית - לא נלמדו. במקומם נוצר קונצנזוס חדש בעיתונות: שהאמת אינה תהליך של גילוי משותף, אלא אורתודוקסיה הידועה אך ורק לכמה נאורים, שתפקידם לחנך את שאר העולם.
"כתבות נבחרות ומדווחות באופן שיספק את הקהלים הצרים ביותר, במקום לאפשר לציבור סקרן לקרוא על העולם ולהסיק מסקנות משלו. תמיד לימדו אותי שמוטלת על העיתונאים החובה לכתוב את הטיוטה הראשונית של ההיסטוריה. כעת ההיסטוריה עצמה נהייתה עוד דבר בן חלוף המעוצב כך שיתאים לנרטיב שנקבע מראש.
גיחותיי אל מרחב "החשיבה השגויה" הפכו אותי למטרה להתעמרות תמידית מצד עמיתים שאינם מסכימים עם עמדותיי. הם קראו לי נאצית וגזענית.
"הכתיבה שלי ואופיי מותקפים בגלוי בערוצי תוכנת המסרים המיידיים "סלאק", שהעורכים הבכירים מעירים בהם תכופות. שם, מקצת מעמיתיי מתעקשים שיש לעקור אותי מהחברה הזאת אם היא רוצה להיות "מכילה" באמת , ואחרים מצמידים סרטון של גרזן ליד השם שלי. עובדים אחרים בניו יורק טיימס משמיצים אותי בפומבי ומכנים אותי "שקרנית" בטוויטר, בלא כל חשש שייענשו על כך. אף פעם אין השלכות.
"הייתי רוצה לומר שהחוויה שלי ייחודית. אך האמת היא שסקרנות אינטלקטואלית - וקל וחומר נטילת סיכונים - היא התנהגות פסולה היום בטיימס. למה לערוך משהו שיאתגר את הקוראים שלנו, או לכתוב משהו נועז ואז להידרש לתהליך המתיש של ניפויו כדי להפוך אותו לכשר אידאולוגית, כשאנחנו יכולים להבטיח לעצמנו ביטחון תעסוקתי (וקליקים) באמצעות פרסום מאמר המערכת ה-4,000 שלנו שטוען שדונלד טראמפ הוא סכנה ייחודית לאמריקה ולעולם? וכך, צנזורה עצמית נעשתה נורמה.
"החוקים שעוד נותרו בטיימס מוחלים בבררנות קיצונית. אם האידאולוגיה של אדם תואמת את האורתודוקסיה החדשה, הוא ועבודתו לא ייבחנו בביקורתיות. כל השאר חיים באימה. ארס ברשת נמחל כל עוד הוא מופנה כלפי המטרות הנכונות.
"הוספנו הערת עורך לכתבת תיירות על יפו זמן קצר לאחר שפורסמה מכיוון שהיא "לא עסקה בהיבטים חשובים בהיסטוריה ובגיוון של יפו", אולם לא מצורפת שום הערה לריאיון המעריץ שערכה שריל סטרייד עם הכותבת אליס ווקר, אנטישמית גאה שמאמינה באנשי הלטאה ובאילומינטי.
"'העיתון המתעד רב הסמכות מתעד יותר ויותר את החיים בגלקסיה רחוקה, שדאגותיהם מנותקות עד מאוד מחייהם של רוב בני האדם.
"אפילו כעת, אני בטוחה שיש אנשים בטיימס שאינם אוחזים בדעות הללו. אולם הם מדוכאים בידי מי שכן מחזיקים בהן. מדוע? אולי כי הם מאמינים שמטרתם הסופית צודקת. אולי כי הם מאמינים שיזכו בביטחון אם יהנהנו בזמן שמטבע הממלכה שלנו - השפה - מושפל בשירותה של רשימה ארוכה ומשתנה תמיד של מטרות צודקות ... או אולי כי הם יודעים שכיום, התעקשות על עקרונותיך לא תזכה אותך בתשואות. היא תצייר מטרה על הגב שלך. מכיוון שהם חכמים מכדי לכתוב זאת ב"סלאק", הם כותבים לי בפרטיות על "המקארתיזם החדש", שהיכה שורשים בעיתון המתעד".
-------------------------------------------------
חשוב לי להביא את הדברים האלה אליכם, כי בארי וייס היטיבה לנסח כמה מהתחושות שלי לגבי אובדן הדרך של העיתונות בישראל, כי עוד יש לנו דרך רבה לעבור כדי להגיע למקום אליו אנו שואפים, המוגדרים בחזון ובערכים של גלובס, וכי המכתב של בארי וייס יכול לסייע לכולנו להבין טוב יותר לאיזה עיתון אנחנו מכוונים:
● עיתון שמכבד דעות שונות ומגזרים שונים אבל לא מכבד "מונוליטיות מחשבתית";
● עיתון שבו מתקיים מגוון דעות אמיתי ואין בו "מקארתיזם רעיוני", "דעות נכונות" או "מרחב מחשבה שגוי";
● עיתון רב גוני מבחינת האנשים שכותבים בו ושקוראים אותו;
● עיתון שמייצג נאמנה את תפקידה המרכזי של העיתונות: "לספק לאזרחים מידע מהימן ומדויק לו הם זקוקים לצורך תפקודם בחברה חופשית" (ראו הרחבה בפרק "מהי עיתונות לפי ה- CCJ").
תעזו. תאתגרו. תעניינו. תקראו תיגר.
אני רואה את כל עובדות ועובדי גלובס כשותפים למשימה הזו.
שלכם,
אלונה בר און