כל האופציות פתוחות

המסחר באופציות בישראל מתאפיין בספקולטיביות אגרסיבית של השחקנים הגדולים, בעוד בארה"ב הוא כלי עממי. מהם סוגי האופציות שקיימים ומה ההבדל בין קנייה, מכירה וכתיבה של אופציות

שוק האופציות קיבל בישראל תדמית מאוד מסוימת ולא מחמיאה. אם נשאל סוחרים בת"א מה אומרת להם המילה אופציות הם ישר יקשרו את זה לת"א 25, לשחקני המעו"ף, למשחקי המעו"ף ואולי, בכנות, גם להפסדים אישיים.

ואכן, בישראל התפתח מסחר ער מאוד באופציות על ת"א 25, ער מדי לטעמנו, ללא התפתחות מסחר מהותי באופציות אחרות, לרבות אופציות על מניות. בשל כך, מתאפיין המסחר באופציות בספקולטיביות אגרסיבית, כאשר השחקנים הגדולים מוחקים פעמים רבות את השחקנים הפרטיים. זאת, על חשבון מסחר בנכס הבסיס - מניות ת"א 25 וללא התפתחות של מסחר ראוי בחוזים על ת"א 25.

אבל, בארה"ב המצב שונה ומשתנה. שוק האופציות שם מיישר קו עם מגמת המסחר המקוון והופך להיות נגיש ועממי. המסחר באופציות על מניות מתפתח יפה וגם משקיעים אמריקניים מן השורה משלבים מסחר באופציות בתיק ההשקעות שלהם.

היום אנחנו פותחים בסדרת מאמרים שיציגו בפניכם את עולם האופציות. נתחיל במושגי יסוד, נמשיך לשאלת התמחור והפרמיה, נתקדם לאסטרטגיות ונסיים באתרים האמריקניים החדשניים ביותר. המסע יהיה מסע ארוך בעולם פיננסי מרתק. בימים אלו עלה לאוויר אתר המעו"ף של "גלובס" (www.globes.co.il/Finance/Maof), כך שזו בהחלט הזדמנות חגיגית להתחיל לדבר על העניין.

מה זו אופציה?

אופציה היא חוזה לקנייה או מכירה של נכס פיננסי מסוים (הידוע בשם נכס הבסיס) במחיר מסוים (מחיר המימוש) בתאריך מסוים (תאריך המימוש או הפקיעה) ובכמות מסוימת. כאשר עובר תאריך המימוש, האופציה פוקעת ואינה שווה שום דבר. בפועל, לא מתבצעת קנייה/מכירה של הנכס אלא התחשבנות כספית על ההפרש. על כך בהמשך.

ישנם שני סוגים של אופציות:

Call: אופציות המקנות את הזכות לקנות נכס מסוים.

Put: אופציות המקנות את הזכות למכור נכס מסוים.

גם כל אחת מהנ"ל יכולה להיות משני סוגים: אמריקנית או אירופית. ההבדל ביניהם הוא באפשרויות המימוש. אופציות אירופיות ניתן לממש רק ביום המימוש. אופציות אמריקניות ניתן לממש בכל יום, עד ולרבות יום המימוש. האופציות בישראל הן אופציות אירופיות. זה עדיין לא אומר שלא ניתן לממש רווח בדרך. ניתן לעשות זאת על ידי מכירת האופציה בבורסה. לכך נתייחס בהמשך.

ההבדל בין קנייה, מכירה וכתיבה: את כל אחד משני סוגי האופציות, Call או Put, ניתן לקנות, למכור או לכתוב.

כאשר קונים אופציית Call, נרכשת הזכות לקנות את נכס הבסיס בכמות ובמחיר הנקובים באופציה. כך למשל, אופציות על מדד ת"א 25 הן ל-100 מדדים. מחיר המדד בשקלים הוא ערכו בנקודות. אם ת"א 25 עומד על 650, הוא "עולה" 650 שקל. נניח שמשקיע קנה אופציית Call במחיר מימוש 660. המשמעות היא שיש לו זכות "לקנות" 100 מדדים במחיר של 660 שקל למדד. אם ביום הפקיעה המדד יהיה נמוך מ-660, האופציה תפקע ללא ערך. אם המדד יהיה מעל 660, יקבל המשקיע 100 שקל (1 נקודהX 1 שקל X 100) על כל נקודה מעל 660. האם זה אומר שהוא בהכרח ירוויח? לא, מכיוון שאופציה עולה כסף - פרמיה. על כך בהמשך.

אם המשקיע ירצה להיפטר מהאופציה במהלך הדרך, הוא יוכל לתת הוראת מכירה בבורסה ולמכור אותה, כנגד ביקוש, כמו כל נייר ערך אחר.

עכשיו הגענו לחלק הקשה - הכתיבה. כתיבת אופציה היא מכירה של אופציה שאינה ברשות המשקיע. כך למעשה נוצרת אופציה, שכן להבדיל מכתבי אופציה, אופציות אינן מונפקות על ידי גוף כלשהו. הבורסה היא בסך הכול זירת מסחר בה מציעים כותבים ומוכרים את מרכולתם לקונים פוטנציאליים.

המשמעות של כתיבת אופציה היא שהכותב משלשל לכיסו את הפרמיה ומתחייב לשלם, אם יידרש, על פי תנאי האופציה. מי מבטיח לנו שהכותב ישלם? מערכת משומנת (במובן החיובי) של ביטחונות עושה את העבודה. כל כותב של אופציה נדרש להפקיד ביטחונות ולתחזק אותם על פי הסיכון הגלום באותה אופציה. ראוי להזכיר, למי שימהר וילך ליישם את הדברים בארה"ב, שאופציות אמריקניות ניתנות למימוש על ידי הקונה בכל עת, כך שמי שכותב שם, יכול "להיקרא לדגל" בטרם תכנן לשלם משהו.

בשבוע הבא: על הפרמיה והשווי של האופציה. *