יחס Put/Call

בכל יום מנסים המשקיעים בשוק המניות לנסות ולהעריך את כוונותיהם ומהלכיהם של שחקני המעו"ף. לשחקני המעו"ף מיוחסים עוצמה ומקצועיות והניסיון "לפצח" את כוונותיהם עשוי להיתפש בעיני רבים כניסיון לחזות את השוק עצמו. אחד האינדיקטורים המקובלים לניתוח הלוך רוחם של שחקני המעו"ף הוא יחס ה-Put/Call המתייחס לאופציות הרכש ואופציות המכר.

היחס C/P, שפותח על ידי מנתח השווקים מרטין צוויג, שייך לסדרת האינדיקטורים המנסים לאמוד את הסנטימנט של השוק ואת הפסיכולוגיה של המון המשקיעים. כותב צוויג בספרו: "התגלית (של יחס ה-C/P - ז.ס) הייתה חשובה עבורי לא כל כך בשל האינדיקטור הספציפי הזה, אלא משום שהתחלתי לשלב מספרים שונים שאומדים את הסנטימנט של השוק ולהשתמש בתוצאה כמדריך לניבוי" (Martin Zweig, Winning on Wall Street, Warner Books, 1994).

האינדיקטור מחושב מדי יום וניתן לבצע עליו ניתוחי משנה, כמו למשל חישוב ממוצעים נעים.

דרך החישוב: החישוב נעשה על ידי חלוקת נפח אופציות ה-Put בנפח אופציות ה-Call.

פרשנות: השימוש ביחס ה-C/P מניח, כי כותבי האופציות הם אנשי המקצוע בשוק, ולכן יש לייחס משקל רב יותר לדעתם בהערכת מגמת השוק. לפיכך, ככל שרבים כותבי ה-CALL על כותבי ה-PUT סימן שהשוק צפוי לרדת, משום שכתיבת CALL משמעה תחזית לירידת מחירים.

ניתן לחשב את יחס ה-C/P לכל סוג של אופציה, אולם יש להביא בחשבון שלכל סוג ישנם מאפיינים סטטיסטיים אחרים. למשל, כאשר מדובר באופציות על מדדים ישנה נטייה למסחר בכמות זהה של אופציות רכש ואופציות מכר או אולי אף להטיית מכר בשל אסטרטגיות ההגנה השונות. לכן יחס ממוצע יהיה 1.00 או בקרבתו. לעומת זאת, כאשר מדובר באופציות למניות, ישנה נטייה למסחר מוגבר באופציות רכש, ולכן יחס ממוצע יהיה נמוך מ-1.

השימוש ביחס ה-Call/ Put היה עד שנת 1987 על פי המודל הקבוע לפיו ישנה רמה קבועה שמעליה השוק שורי ומתחתיה השוק דובי. מודל זה הכשיל את המשתמשים בו במשבר של 1987. הכישלון הוביל לפיתוחה של שיטת הניתוח הדינמי.

שיטת הניתוח הדינמי

הניתוח הדינמי מתבסס על ניתוח נקודות פסגה/שפל אופייניות של האינדיקטור. קביעת רמות הפסגה והשפל האופייניות נעשית על פי ניתוח התרשים על פני זמן ומציאת הרמות בהן נוטה האינדיקטור להתהפך. נקודות הפסגה והשפל משמשות כאיתותי קנייה ומכירה. מכל מקום אין להישען על אינדיקטור זה הישענות חזקה מדי, משום שביצועיו טובים פחות יחסית לאינדיקטורים אחרים. חשיבותו של האינדיקטור היא בהיותו אינדיקטור מקדים העשוי לנער כל סוחר השבוי במגמה השלטת ואינו מסוגל לראות את הנולד.

אחת הבעיות העולות מהשימוש באינדיקטור היא אילו אופציות להכליל בחישוב. ברור שהמשמעות של כתיבת אופציית רכש מחוץ לכסף שונה מהמשמעות של כתיבת אופציית רכש בתוך הכסף.

לבעיה זו שני פתרונות: פתרון אחד הוא להתייחס רק לאופציות שבאזור הכסף.

הפתרון השני הוא לחלק את השווי הכספי של הפוזיציות הפתוחות (מכר חלקי רכש) במקום את מספר הפוזיציות הפתוחות. מחיר האופציות יקבע בשיטה זו את המשקל שלהן, שכן האופציות שמחוץ לכסף הן זולות יותר.

אופציות במשקל משתנה

בעיה שנייה היא מה לעשות כשמתקרבים לפקיעה. האם יש לייחס חשיבות לאופציות הפוקעות עוד מספר ימים או שמא ראוי להתייחס כבר אל האופציות הכתובות אל תקופת המימוש הבאה? פתרון אפשרי לבעיה הוא חישוב אינדיקטור המביא בחשבון את האופציות לפקיעה הקרובה ולזו שאחריה.

המשקל הניתן לאופציות אלו משתנה עם חלוף הזמן. ביום הראשון שלאחר הפקיעה האחרונה יינתן משקל מקסימלי לאופציות הפוקעות בפקיעה הקרובה. עם חלוף הזמן, יירד משקלן של האופציות הקרובות ויעלה משקלן של האופציות לפקיעה העוקבת. *