מונופול הגז: המיתוסים, המניפולציות והמספרים המופרכים

איש לא צריך לרחם על יצחק תשובה ושותפיו, אבל הדיון הציבורי סביב הצורך בפיקוח על מחירי הגז הטבעי הופך לפופוליסטי "בזכות" כמה כותרות מופרכות ומנותקות לחלוטין מהמציאות ■ "גלובס" מנפץ את המיתוסים

קידוח לוויתן נפט גז / צילום: לילה כלכלי ערוץ 10
קידוח לוויתן נפט גז / צילום: לילה כלכלי ערוץ 10

‎לפתע הוא עומד לבלוע אותנו, הלוויתן. ארבע שנים אנחנו יודעים שהוא שוכב שם במעמקי הים, 130 קילומטרים מערבית לחופי חדרה, ופתאום בשבוע שעבר התברר לנו שהוא בעצם כאן, בתוך החדר האינטימי שלנו, מאיים על תהליכי קבלת ההחלטות, על יציבות שלטון, על הדמוקרטיה ואולי גם על אופייה היהודי של המדינה‎.

בעיתוי לא מוסבר פרסם בשבוע שעבר המשנה ליועץ המשפטי לממשלה, עו"ד אבי ליכט, נייר עמדה ארוך ומנומק על הצורך ל"חשיבה מחדש" בנושא טיפול במדינה במונופול הגז של קבוצת דלק וחברת נובל אנרג'י האמריקאית. ימים ספורים אחר כך, במקריות מופלאה, פורסמו כאן עיקרי דוח שכתב יועץ איטלקי בעל שם בינלאומי לרשות החשמל.

שני הדוחות, יש לציין, מעמיקים, מאוזנים ומציגים תמונת מצב מורכבת. לימוד סניגוריה על השטן היא משימה בהחלט לא מפתה. אבל קשה יותר השתיקה בשעה שהדיון הציבורי בסוגיה כה מרכזית וחשובה גולש למחוזות רחוקים מאוד מנקודת המוצא של כותבי הדוחות, באדיבותן של כמה כותרות צעקניות שהקשר בינן למציאות רופף למדי.

1. "ישראל תשלם למונופול קנס של 100 מיליארד ש'"

אם נדמה לכם שהאמירה הזו לקוחה מהדוח שהוגש לרשות החשמל או שעומד מאחוריה מומחה כלשהו לאנרגיה - אתם טועים בגדול. מה שעשה המומחה הזר היה לבדוק האם אפשר לגבות על הגז הטבעי המופק בישראל מחיר נמוך יותר מהמחיר שגובה מונופול "תמר". המונופול מוכר את הגז בסביבות 6 דולרים (ליחידת חום), והמומחה בדק את האפשרות להוריד את המחיר, באמצעות פיקוח, ל-3 דולרים - כלומר, לחתוך אותו ב-50%.

כאן נכנסת לתמונה "נוסחת הקסם של הגז": מכפילים את הפער שהזכרנו בכמויות הגז האדירות שישראל תצרוך ב-20 השנים הקרובות, ופתאום, הוקוס פוקוס, צמחו שלושת הדולרים שלנו והפכו ל-100 מיליארד שקל. סכום פנטסטי. עגול. מושלם. ישנה רק בעיה אחת קטנה. המומחה, כלומר אותו האיש שהכותרת המפוצצת מיוחסת כביכול אליו, כתב בדוח שזו תהיה טעות להוריד את מחיר הגז ב-50% משום שכך תחוסל היזמות במשק הגז.

במילים אחרות, אם המדינה תנסה לחסוך לאזרחיה את הקנס, כלומר את אותם 100 מיליארד שקלים - ייצא שכרה בהפסדה והנזק יעלה על התועלת. לכן המומחה ממליץ על נוסחת מחיר שמאפשרת (במחירים של היום) להוזיל את הגז ב-25% "בלבד". ההנחה הזו שווה למדינה "רק" 50 מיליארד שקל, אבל זה כנראה לא מספר מספיק מרשים בשביל כותרת מפוצצת.

מעבר לתחשיב עולה גם שאלת הקנס. הגז הטבעי שהתגלה לחופי הארץ דווקא מוזיל את עלויות החשמל. מונופול הגז החמסני אכן גובה כנראה מחיר מופרז, אך עדיין הוא חוסך למשק כמה מאות מיליארדים או טריליונים (נוסחת הקסם...) לעומת האלטרנטיבה. וכאן אנו מגיעים לנקודה מקצועית קצרה: למשק הגז יש מאפיינים מיוחדים שמגבילים מאוד את האפשרות לייצר בו תחרות אמיתית ומשוכללת.

לא נלאה אתכם, אבל נציין שלא כל איש עסקים מתחיל מצויד בידע וביכולות המקצועיות והפיננסיות כדי לגלות, לפתח, להפיק ולספק גז. תחרות אמיתית בין עשרות ספקי גז לא התפתחה עד היום בשום מקום בעולם, למעט בשניים-שלושה אזורים גיאוגרפיים (צפון אמריקה ואזור הים הצפוני אם אתם מתעקשים לדעת). בשאר האזורים בעולם המפותח המשקים נשענים על שניים שלושה ספקים או, רחמנא ליצלן, על מונופול מפוקח. זה לא נעים, אבל זה עובד כנראה לא רע.

2. "כולם נרדמו בשמירה"

נו באמת. אפשר להגיד עליהם הכול, על הרגולטורים שלנו, אבל בדבר אחד אי אפשר להאשים אותם בכל הקשור לגז - בחוסר עשייה. הנה רק רשימה חלקית של מעשיהם מאז תגליות הגז: ב-2010 מוקמת ועדת ששינסקי שמחליטה להעלות את המיסוי על רווחי הגז. הפעילות בענף מושבתת למשך שנה, עד שהכנסת מאמצת בחוק את מסקנותיה. ב-2011 מוקמת ועדת צמח שממליצה להגביל את כמות הגז שתותר ליצוא ועל מבנה רצוי למשק הגז. ההמלצות מאושרות בממשלה לאחר כמעט שנתיים שבמהלכן הוקפאו עסקאות בענף.

ועוד ב-2011, ועדת המחירים באוצר מתחילה לדון בשאלה האם להטיל פיקוח על מחיר הגז. הדיון שמתנהל כבר 3 שנים (!) מגיע בימים אלה לרגע ההכרעה. שנה אחר-כך, ב-2012, הממונה על ההגבלים העסקיים מכריז על חשד להסדר כובל ב"לוויתן" ומאיים לאלץ את דלק ונובל למכור את אחד משני המאגרים שבהם הם מחזיקים. בסוף האיום מתגלה כאיום סרק, אבל גם התהליך הזה - עדיין לא נגמר ונחתם.

תוסיפו עוד בדיקות "משניות" כמו רשות החשמל שדורשת לשנות התחייבויות מרכזיות בהסכמי הגז שכבר נחתמו בין "תמר" ליצרני החשמל הפרטיים, ואת הממונה על הנפט במשרד התשתיות שדורש מדלק ונובל להחזיר רישיונות, להגדיל ערבויות, לבנות צינורות נוספים ועוד כהנה וכהנה דרישות, שרובן אגב הגיוניות וצודקות.

אבל מה עולה מכל זה? שיכול להיות שהמונופול באמת משפיע על תהליך קבלת ההחלטות במדינה, אבל ההשפעה שלו היא כאין וכאפס לעומת ההשפעה של המדינה על תהליך קבלת ההחלטות של המונופול. תחשבו לשנייה, אבל רק לשנייה, בעיניים של יזם: ארבע שנים אחרי שגילה את לוויתן - ועדיין מעמד הזכויות שלו במאגר לא הוסדר. שלוש שנים אחרי שחתם על הסכמי גז מ"תמר" ושנתיים אחרי שכבר התחיל לספק גז - ועדיין המדינה לא החליטה האם המחיר בהסכמים יישאר על כנו ומה יעלה בגורל תנאים מרכזיים אחרים. זה בבדיקה. ועם יחס כזה מדינת ישראל רוצה למשוך לכאן משקיעים זרים שיבואו ויתחרו בדלק ונובל, מה הפלא שעד היום לא מצאו יזם מספיק משוגע.

3. "יזמי הגז ירוויחו 500 מיליארד שקל"

אחד הפרשנים הכלכליים הבכירים נקב בסכום הבדיוני הזה כאילו מדובר בנתון שאינו שנוי במחלוקת, כאילו הוא מצוטט מתוך דוח בנק ישראל או מדיווחי קבוצת דלק לבורסה. נורא קל לחשב רווחים עתידיים כאילו הם כבר מונחים בכיסו של היזם. הלוואי שבמציאות העסקית הדברים היו נראים כך.

השוק מתמחר את הערך הנוכחי של הרווח הצפוי ליזמים בסכום השווה ל-10% מהסכום שבכותרת. ולא שיש מה לרחם על תשובה ושותפיו. בסופו של יום הם יתעשרו מאוד-מאוד מהעובדה שהם גילו כאן המון גז. אבל למרות שהתעשרות מגילוי גז איננה מוגדרת עבירה פלילית, בחוגים רחבים בציבור זהו פשע שאין עליו כפרה. בואו לא ניתמם: עם כל הכבוד לסוגיות מאקרו-כלכליות כמו מחיר הגז והשפעתו על תעריף החשמל ויוקר המחיה, מה שבאמת מעורר עניין בדעת הקהל הוא הררי השטרות שיספרו תשובה ושותפיו.

שם המשחק כאן הוא צרות עין והלוקים בה אינם מגיעים דווקא מדלת העם. קחו למשל פילוסוף ואיש מוסר ידוע בשם יובל שטייניץ, שמצא לנכון להכריז כי: "עיני אינה צרה באותם אנשים אמידים, בעלי חברות, שעושרם מגיע לעתים לכדי פי רבבה מרכושם של בני תמותה רגילים כמוני". אז לפחות במקרה של שטייניץ הכובע בוער על ראש הגנב, אבל מעניין אם מישהו היה טורח להתעסק במונופול הגז הנורא וזועק את כאבם של הצרכנים העשוקים אילו בעלי השליטה בו לא היו מיליארדרים אלא סתם "בני תמותה".

שטייניץ נשא את דבריו בעת הצגת מסקנות ועדת ששינסקי שעסקה במשך שנה תמימה בקביעת נוסחת החלוקה הראויה של הרווח בין היזמים למדינה. ייתכן שהוועדה הייתה פשרנית מדי וייתכן שהייתה צריכה להגדיל את חלקו של הציבור ברווחים מעבר למה שקבעה - אבל הדיון הזה נגמר. מת. מוצה. המשך ההתעסקות ברווחי היזם מעוותת את תהליכי קבלת ההחלטות בשאלות אחרות חשובות לא פחות: מהי טובת המשק? מהי טובת הצרכן? מקבלי ההחלטות יודעים שהסדר יוכתר ראוי ומוצלח גם אם לא יפתור אף בעיה של משק החשמל ויגרום נזק גדול פי כמה.

ועוד נקודה חשובה לסיום. אנו מניחים שאם היזם מרוויח זה נעשה על חשבוננו הצרכנים. לא מעט פעמים ההנחה הזו גם נכונה. במקרה של גילוי משאבי טבע, לעומת זאת, הרווח של היזם אינו בא בהכרח על חשבון הציבור, מהסיבה הפשוטה שללא התגלית הציבור לא היה מרוויח דבר. אחרי התגלית כולנו כמובן חכמים גדולים וכולנו היינו מגלים בקלות את הגז בעצמנו, אם רק היו לנו המזל, הקשרים והכסף של תשובה. רק מה, כל מי שניסה לגלות גז מאז התגליות של תשובה ונובל - נכשל.