1. פצצה מתקתקת - מונח ביטחוני המציין שפיגוע חבלני בדרך למימוש קרוב ומתבצע מאמץ כולל לסכלו. פצצה מתקתקת בתקציב המדינה - עצומה בהרס, אבל שונה באופן התממשותה. היא איטית, מתחילה בקטן, מתנפחת במשך שנים, ויכולת ההרס שלה אינה מפסיקה להכפיל את עצמה. גם ההתייחסות אליה שונה - לא מיידית אלא נמרחת ומעוכבת. שרים ופקידים בכירים מקבלים, בדרך כלל בתום לב, החלטה פוליטית, בדרך כלל נדיבה, המכונה במקומותינו "חברתית" אבל היא לא באמת כזו, מרכיבים פצצה קטנה ואז שוכחים ממנה. גם מחליפיהם בוחרים לשכוח מהמטען המתקתק, שבינתיים מתנפח לו בשקט ומגיע למיליארדים ולעשרות מיליארדים, שזולגים אוטומטית מהתקציב וממימון השירות שממשלה חייבת לאזרחיה בתמורה למסים הכבדים מאוד שהם משלמים - ואף אחד לא קם לתקן. למה להתעסק עכשיו במטען שיתפוצץ אצל נכדינו ובני נינינו? שישברו אז את הראש.
2. השבוע החליט שר האוצר משה כחלון, במבצע עוקף הבטחות קואליציה נדיבות מדי לחרדים, לפתוח קופת חיסכון קטנה לילדי ישראל. סוג של "דן חסכן" להמונים. הנה סיפור קטן, נדיב וחביב: 50 שקל בחודש לכל ילד בישראל, מגיל אפס עד גיל 18. ההודעה הרשמית מספרת שהמהלך צפוי לחסוך כ-1.6 מיליארד שקל מההוצאה הצפויה השנה של 2.6 מיליארד שקל על הגדלת קצבאות ילדים. עוד מספרים שהמדינה תפקיד, לא ברור עדיין איפה, את 50 השקלים, לא תהיה מעורבת בתנאי החיסכון, אבל כן תשגיח על השימוש בו עם הגיעם של הצעיר והצעירה לגיל בגרות שיאפשר את פתיחתו. טוב, לא טוב? לא ברור. האם ילד למשפחה במצוקה הזקוק היום לספר או לחולצה חדשה יהיה מאושר לדעת שיש לו "כרית" בבגרותו? אולי. עוזר, לא עוזר - זה לא מענייננו בטור הזה.
השאלה היא מה יקרה בעתיד - כמה זה יעלה בעוד 10 שנים, בעוד 20 שנה, והעיקר: מי יבדוק אם זהו מהלך נכון, השקעה ציבורית הוגנת ויעילה, האם זה עוזר למי שזה צריך לעזור? מתי תתקיים הבדיקה? כמה מהכסף הזה ינוח לו בחסכונות עלומים שמשפחות לא יידעו עליהן דבר ורק ינפחו את הבנקים או את הביטוח הלאומי, ובכך יצטרפו לכ-15-10 מליארד שקל שיושבים בבנקים ובעליהם ויורשיהם אינם מודעים לקיומם? כמו מס הכנסה שלילי, "מענק עבודה", צעד חשוב לתמיכה בעובדים בשכר נמוך, שהוחל בו ב-2007 והורחב ב-2011. מתברר שנהנים ממנו 55% בלבד מבין המשתכרים שכר נמוך שמתחת לסף המס. איפה הזכאים האחרים? חלק עובדים ב"שחור" ולא מעיזים להציג תלושי שכר, וחלק פשוט לא יודעים איך לממש את ההטבה, אולי אפילו לא מודעים לקיומה.
הוראת החיסכון, מבית משה כחלון את יעקב ליצמן, בחסות ההבטחות בעלמא של בנימין נתניהו, איננה מוגבלת בזמן, וסביר להניח שבעשורים הבאים לא תקום ממשלה שתעז לדון בשאלה אם החיסכון טוב או לא טוב, ממלא את מטרותיו או לא, ובינתיים, בכל שנה יגדלו הזרמות המיליארדים השנתיות למטרה הזאת.
3. "שגר ושלח" - זה אופיין של פצצות מתקתקות שהקופה הגדולה ועלומת הפנים המכונה "תקציב המדינה" משלמת אוטומטית. כך הגענו למצב ש-93%, לפעמים 95% מתקציב המדינה, מוגדר "טייס אוטומטי" - לא שואלים, לא בודקים, לא בוחנים, רק מזרימים כספים. כספים ממולכדים הנלקחים ממטרות ראויות ונחוצות הרבה יותר. כשמתקבלות ההחלטות, נוטים לתת אומדני חסר של העלות, לא תמיד בכוונה להטעות, ומרפדים בכוונות טובות, אבל עם השנים, בחסות האדישות וחוסר אומץ הלב המנהיגותי, מתחילה ההתברברות, הכסף זורם והמטרות היפות מזמן החווירו. בהעדר מנגנוני ביקורת, ובהעדר תרבות לניטרול החלטות רעות, העול על הציבור ימשיך להעיק עד להתפוצצות. מה שקודם כול אומר שכל הצעה/ חקיקה/ נדיבות ממשלתית שעולה כסף - חייבת להיות מוגבלת בזמן, ויש לחזור ולבדוק את יעילותה ונחיצותה 10 שנים אחרי.
4. כך היה בהטבות המס הייחודיות בחוק עידוד השקעות הון. הן החלו בדיבור ממלכתי נאה על עידוד חברות זרות גדולות שיבואו ויספקו מקומות עבודה איכותיים בפריפריה, ועם השנים הפכו למיליארדי שקלים בשנה, בכל שנה. וכפי שהגדיר זאת מבקר המדינה באוקטובר 2013, "המשרדים האחראים, (האוצר והתמ"ת) לא יצרו מנגנון שינתב את הטבות המס לפי מטרות החוק ולא קבעו מגבלה על השימוש בהן. בשל כך התאפשר מתן הטבות לחברות ללא בחינה אם הכספים משמשים למטרות שאליהן יועדו".
כך גם רשימת הפטורים ממס, סדרה ארוכה שעלותה תופסת תאוצה וכבר רצה לכיוון 40-50 מיליארד בשנה. הפטור ממס על קרנות השתלמות, לדוגמה, התחיל כהטבה, בסיומו של אחד מסכסוכי העבודה. נקבע כי לעובד יש זכות ללימודים, הרחבת ידע והשבחת יכולותיו לתת שירות טוב יותר לאזרחים. מהר מאוד התברר שמדובר בחיסכון בתנאים מועדפים, פטור ממס לטובת כ-30% בלבד מהעובדים, המכונים "מועדפים" (בהיותם חברים בארגוני עובדים חזקים) ומיליארדים יוצאים בכל שנה מהכיס הציבורי לכיוונם. ועוד דוגמה קטנה: הפטור ממע"מ באילת, שאין בו ולו שמץ של היגיון או סבירות. במה עדיפה אילת על קרית שמונה או שדרות? ומי בכלל בודק? ועוד כמה וכמה כאלה.
5. פצצה מתקתקת אדירה והיסטורית שהציבור התוודע אליה אך לפני כמה שנים היא הפנסיה התקציבית. מה שהתחיל בימי דוד בן גוריון, בימים של מדינה צעירה עם כמה מאות או אלפים בודדים של עובדי מדינה צנועים שרצו לעודד אותם עם קביעות ופנסיה שתאפשר רמת מחיה סבירה - כבר הגיע להוצאה ממשלתית של 22-23 מיליארד שקל בשנה ועוד מיליארדים במקומות אחרים כמו צבא אקדמיה ובריאות. ההתחייבות האקטוארית לפנסיה תקציבית, בממשלה בלבד, עומדת על 648 מיליארד שקל, בחישוב מתון שאינו כולל את נתוני מערכת הביטחון. לפי הנתונים, ההוצאה על גמלאי המדינה תגיעו לשיא בשנת 2025 עם תשלום של 4 מיליארד שקל. גימלאות השוטרים והסוהרים יגיעו לשיא ב-2034 עם תשלום של 4.4 מיליארד שקל. השיא במערכת הביטחון מבחינת העומס התקציבי יגיע רק ב-2035, עם תשלום של 11 מיליארדי שקלים בשנה. מניתוח התשלומים לפנסיה לפי שנים עולה כי התשלומים לפנסיה תקציבית, הממומנים מתקציב המדינה, יגיעו לשיא בשנת 2033, עם 26.5 מיליארד שקל, ולאחר מכן יתחילו לרדת בהדרגה, אבל גם ב-2060 עדיין תשלם המדינה יותר מ-10 מיליארד שקל לגמלאיה.
6. הבעיה איננה בעובדי השירות הציבורי פקידים, רופאי מדינה, אחיות, אנשי קבע - שהפנסיה התקציבית שלהם היא ברמות סבירות. הבעיה היא שעל הפצצה ההיא התיישבו עם השנים חבורות מקורבים לשלטון, שהסדירו לעצמם, בהיחבא, באמצעות חבריהם, בשיטת יד רוחצת יד, הטבות פנסיה נוספות שאף אחד לא התכוון אליהן. והכול חוקי. כך קרה שדוח החשבת הכללית האחרון מספר על שופט שמקבל גימלה חודשית של 88,607 שקל, שני דיינים עם יותר מ-80 אלף שקל ועוד רבים הגורפים גם 60, 50 ו-30 אלף שקל בחודש. בכל חודש. אף אחד לא התכוון לזה, אף אחד לא צפה את זה, אבל גם אף אחד לא נוגע בזה, אף שזה לוקח הון יקר מהחינוך, מהבריאות ומהרווחה. וגם מהביטחון.
7. מתקתקת לה גם חבילת הפנסיות הגבוהות של בכירי מערכת הביטחון, שדוח יוחנן לוקר שהוגש לפני כשבועיים מנסה לטפל בהן ביושרה ובאומץ. בתמורה הוא חוטף קללות והשמצות מכל כיוון צבאי אפשרי. למה? מי התכוון שכל מהנדס, פקיד, פקידה או יושב שולחן אחר במדים יקבל "פנסיית גישור" ממועד הפרישה, בסביבות גיל 45, ועד מועד פתיחת קרן הפנסיה שלו? לא התכוונו, אבל זה קרה, עם הזמן, בחסות האדישות.
8. עוד מתקתקת במרץ רב פצצת הדוח הכספי של המדינה שהוציאה החשבת הכללית מיכל עבאדי בויאנג'ו לפני כשבועיים. לפי הדוח, החוב לאג"ח המיועדות לקרנות הפנסיה עומד על 124 מיליארד שקל והוא רבע מהחוב הכולל של המדינה. היקף תשלומי הריבית בגין האג"ח המיועדות עמד ב-2014 על 8.3 מיליארד שקל. האג"ח המיועדות הן רשת ביטחון לעמיתי קרנות הפנסיה, ולפי החוק המדינה מחויבת להנפיק לקרנות הפנסיה אג"ח בהיקף של 30% מנכסי הקרן. האג"ח הלא סחיר בריבית צמודה של 4.86% - כמובן הוא הולך וגדל ככל שנכסי הקרן גדלים. ככל שנכסי העמית גדולים יותר כך הסבסוד הממשלתי גדול יותר. ומדובר בפחות משליש השכירים, שגם כך שכרם גבוה יחסית. מישהו באמת התכוון לכך? לזה?
9. פצצה חדשה וטרייה, שעוד לא החלה לתקתק, הפעם מבית שרת המשפטים איילת שקד, עברה השבוע בקריאה ראשונה בכנסת: "תיקון חוק הסדרת הלוואות חוץ-בנקאיות". זו חקיקה שהמשרד מטפח כבר כמה שנים, וכמו תמיד היא מלווה בכוונות טובות ובתיאורים חיוביים ומצטיינים: "החוק נועד לקדם את התחרותיות בשוק האשראי הקמעונאי... להבטיח תקרת ריבית נורמטיבית במצבי שוק שונים ובכך להסיר חסם משמעותי במתן אשראי בידי גופים חוץ-בנקאיים". נו, וכי מה יכול להיות טוב מזה?
אלא שמשרד המשפטים ובנק ישראל מציבים כאן רמת תקרת ריבית בלתי אפשרית ובלתי סבירה לציבור: תקרת ריבית של 20% בתוספת ריבית בנק ישראל (שהיום היא מזערית, אבל מי יודע לאן זה ילך). המצב כיום הוא שלבנקים אין תקרה בגין ריבית ללקוחות פרטיים ואילו לגופים החוץ-בנקאיים עומדת התקרה על מגבלה של פי 2.25 מהריבית הבנקאית הממוצעת. מאחר שהריבית הבנקאית היא בממוצע בסביבות 3.5%, זו של החוץ-בנקאיים עשויה להגיע למקסימום 9%. בא החוק החדש ואומר: 20%, וח"כים מצביעים ברוב קולות בקריאה ראשונה. קביעת תקרה כזו בחוק למעשה מאפשרת לכולם להתיישר-להתרומם לכיוון שלה, כולל לבנקים. אבל על הבנקים יש פיקוח, וגם הציבור יודע לפעמים לומר את דברו, לכן הסיכוי שהבנקים יפעלו במישרין ויקפיצו ריבית באומדנים כאלה נראית לא סבירה. מי שכן יחגגו יהיו חברות כרטיסי האשראי. התעורר הח"כ החדש והנמרץ מוועדת הכספים, אלי כהן, המוגדר הרפורמטור הבכיר בכנסת של מפלגת כחלון, ואמר:
"ריבית מקסימלית של 20% - זהו סעיף מרכזי ושערורייתי במיוחד... עצם הרעיון לקבוע תקרה כדי לשמור על נוטלי האשראי היא ראויה. אולם תקרה של 20% ומעלה שתחול הן על הבנקים והן על חברות המימון החוץ-בנקאיות היא מקוממת ונועדה להכשיר את הריביות השערורייתיות שגובות חברות כרטיסי האשראי". מה שאומר שמדובר בתיקון שיעזור מאוד לחברות האם של כרטיסי האשראי - הבנקים בישראל. כך קורה שעוד כוונה חדשה (טובה, תמת לב או תחמנית ומטעה?) נכנסת להליך של תקתוק רב-שנתי, ונזקיה ילכו וישפיעו לרעה על המשק והציבור הרחב. בלי כל קביעה של מועד בדיקה, בלי מעקב ובלי בקרה.
10. מריחת זמן בחקירות ואכיפה עוד עניין שהפך עם השנים לסכנה ברורה ומיידית על שלטון החוק. לא סתם נמשכת זה שנים ירידה באמון הציבור במשטרה, בפרקליטות ובבתי המשפט. פרשת חקירת איליק רוז'נסקי, למשל. השבוע התפרסמה כאן הכותרת הבאה: "פרשת דלק נדל"ן: קשיים במו"מ להסדר מינהלי עם איליק רוז'נסקי. במו"מ על הסדר מינהלי במקום הליך פלילי דורשת הפרקליטות להגביל את רוז'נסקי מלכהן בתפקידים בשוק ההון ובחברות ציבוריות מיד עם חתימת ההסדר, ואילו רוז'נסקי דורש שיהוי של 3 חודשים". ה
בעיה היא שהחקירה של רשות ניירות ערך החלה כבר ב-2009, ורוז'נסקי, שהיה מנכ"ל דלק נדל"ן מקבוצת תשובה, אחד המנהלים עם השכר הכי גבוה במשק, כבר עבר עד אז מעצר בית ושחרור בתנאים מגבילים, כולל הפקדת דרכון והתניית יציאה מהארץ. כבר לפני חמש שנים נכתב כאן ("גלובס", 15.6.2010) שנעצר ושוחרר פעמיים בערובה. מאז הסתעפה החקירה, אבל היא נמשכה ונמרחה עוד ועוד זמן. עכשיו, 66 שנים אחרי תחילת החקירה, הרבה יותר שנים אחרי שהתבצע מה שהתבצע, מתווכחים החוקר והנחקר, המאשים והאשם, על השאלה: מתי יתחיל העונש המינורי, הסמלי והדי עלוב שהוטל. המסקנה: דווקא די כדאי ומשתלם לפעול בניגוד לחוק. אם תצליחו, תחשבו על זה.
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
