אחרון דור מייסדי המדינה: נשיא המדינה לשעבר שמעון פרס הלך לעולמו בגיל 93

פרס, שכיהן פעמיים כראש הממשלה וכשר ב-12 ממשלות, נפטר בבי"ח שיבא לאחר שבועיים של אשפוז עקב אירוע מוחי ■ ייזכר גם כאבי הכור בדימונה וכזוכה פרס נובל לשלום

שמעון פרס / מארק ניימן-לע''מ
שמעון פרס / מארק ניימן-לע''מ

נשיאה התשיעי של מדינת ישראל, שמעון פרס, הלך הלילה לעולמו, והוא בן 93 במותו, לאחר שבועיים שבהם אושפז במצב קשה בבית החולים שיבא בתל-השומר בעקבות אירוע מוחי.

פרס כיהן גם פעמיים כראש ממשלה, החזיק בשלושת תיקי הממשלה החשובים ביותר - הביטחון, החוץ והאוצר - ושימש גם יו"ר האופוזיציה.

מלשכת הנשיא התשיעי נמסר: "לשכת הנשיא התשיעי שמעון פרס מרכינים ראש וכואבים בצער עמוק את לכתו של שמעון פרס, נשיאה התשיעי של מדינת ישראל, ראש ממשלה, שר בממשלות ישראל, חתן פרס נובל לשלום, איש חזון ומעש. שמעון פרס, מאבותיה המייסדים של מדינת ישראל, העניק לישראל את יכולת ההרתעה וההגנה הביטחונית שלה בשנות הקמתה, עמד בראש חימוש ובניית צה"ל, הקים את הכור בדימונה ואת התעשיות הביטחוניות.

במשך עשרות שנות שירותו למען המדינה, עוד בטרם הקמתה ועד נשמת אפו האחרונה, פעל פרס לקידום שלום אמת בתוך מדינת ישראל ובין ישראל ושכנותיה - ועמד בראש הפיכתה למעצמת טכנולוגיה וחדשנות עולמית שהיא היום - Start-up Nation".

פרס, המדינאי הוותיק שידעה ישראל, היה הראשון והיחיד שכיהן כנשיא מדינת ישראל (בין השנים 2014-2007) וכראש ממשלתה. הוא כיהן כשר ב-12 ממשלות שונות וכן כחבר כנסת כמעט 48 שנים ברציפות - יותר מכל חבר כנסת אחר.

פרס נולד בפולין ב-2 באוגוסט 1923, בשם שמעון פרסקי. הוא עלה ארצה עם אמו ואחיו בגיל 12, ויחד הצטרפו לאביו שעשה זאת שלוש שנים קודם לכן. שנה לפני קום המדינה הוא חבר ל"הגנה", שם עבד עם דוד בן-גוריון ולוי באשכול במפקדת הארגון. בהמשך מונה לראש משלחת משרד הביטחון לארצות-הברית. לאחר ששב ארצה, מינה אותו בן-גוריון למנכ"ל משרד הביטחון כשהוא בן 29 בלבד.

תקופתו כמנכ"ל משרד הביטחון פעל להקמת הכור בדימונה, כחלק מחזון משותף שחלק עם בן-גוריון באשר לחשיבותו של נשק גרעיני בידי ישראל. יחסיהם של פרס ושר הביטחון דאז, פנחס לבון, ידעו עליות ומורדות, כשהמשמעותית שבהן הייתה פרשת "עסק הביש", שלאחריה כינה לבון את פרס "אויבו בנפש".

 

מהכנסת הרביעית ועד לבית הנשיא

בשנת 1959 נבחר פרס בפעם הראשונה לחבר כנסת. הוא התברג במקום ה-24 ברשימת מפא"י בכנסת הרביעית ומונה לסגן שר הביטחון. הוא נשאר בתפקידו ולא קודם גם לאחר התפטרותו של בן-גוריון ב-1963, כשלוי אשכול בחר להחזיק בראשות הממשלה ובתיק הביטחון יחדיו. ב-1964, כשהתעקש בן-גוריון לחדש את החקירה נגד לבון בפרשת "עסק הביש", התייצב פרס לצדו של בן-גוריון ולמעשה סלל את סיום דרכו כסגן שר הביטחון, משלא יכול היה לעבוד עוד תחת לבון.

פרס הצטרף ל"רשימת פועלי ישראל" (רפ"י) שהקים בן-גוריון, מונה למזכיר הכללי ושובץ במקום השלישי ברשימתה לכנסת. בבחירות זכתה רפ"י ב-10 מנדטים בלבד, ומפא"י לא הזדקקה לה בהרכבת הקואליציה. פרס גילה לראשונה את ספסלי האופוזיציה, וב-1967 הוביל את האיחוד בין המפלגות למפלגה אחת, שתיקרא "מפלגת העבודה".

פרס כיהן כיו"ר העבודה לזמן הממושך ביותר - 15 שנה. הוא החל בקדנציה הראשונה ב-77', לאחר התפטרותו של ראש הממשלה דאז, יצחק רבין , עם פרסום פרשת חשבון הדולרים. כחודש לאחר כניסתו לתפקיד, לראשונה מאבדת המפלגה - על שמותיה וגלגוליה השונים - את השלטון לליכוד בראשותו של מנחם בגין.

בבחירות ב-1981 הוא מפסיד בפעם השנייה לבגין, לאחר שמיהר לחגוג את ניצחונו הדחוק כפי שהראה המדגם. פרס היה מועמד העבודה לראשות הממשלה גם בבחירות 1984, אז הצליח אמנם לזכות ביותר מנדטים מהליכוד, בראשותו של יצחק שמיר, אולם שניהם לא הצליחו להקים ממשלה והוחלט על הסכם רוטציה. פרס כיהן כראש הממשלה במשך שנתיים ושמיר היה ממלא מקומו ושר החוץ, ובסיומן החליפו השניים בתפקידים.

ב-1985, הוביל ראש הממשלה פרס את יישום תכנית הייצוב הכלכלית של המשק. עיקר התכנית, שנועדה להוריד את שיעורי האינפלציה שהשתוללו באותן שנים בישראל, כללה החלת פיקוח על מחירים וקיצוץ בתקציבי הממשלה. פרס הטיל את יהבו על התכנית, שהייתה גורלית והוחלט לבצעה על רקע מחלוקות פוליטיות עמוקות בתוך ממשלת האחדות ובתוך מפלגתו של פרס.

"למה זה מגיע לי"

את הפסדו השלישי בבחירות הכלליות נוחל פרס ב-1988. בתום ארבע שנים נוספות כיו"ר האופוזיציה, הוא מאבד את ראשות העבודה לאחר הפסד בפריימריז ליצחק רבין.

שנתיים לאחר מכן, הצליח פרס לשכנע את יו"ר ש"ס, אריה דרעי, לתמוך בהפלת ממשלת שמיר. ש"ס נמנעה בהצבעה והממשלה נפלה ברוב של 60 מול 55. כדי להשיג את הרוב הדרוש של 61 ח"כים, שכנע פרס את ח"כ אברהם שריר מהליכוד לתמוך בו, אולם ביום שבו הגיע פרס כדי להציג את ממשלתו לכנסת ולזכות באמונה, גילה כי חלק מח"כי אגודת ישראל, שהיתה אמורה לתמוך בו, לא הגיעו למליאה. פרס, חבוט ומבויש, נראה באותו יום ממרר בבכי ושואל "למה זה מגיע לי". המהלך כולו כונה בידי רבין "התרגיל המסריח" והפך לסמל לעסקאות פוליטיות מפוקפקות.

כשר החוץ בממשלת רבין השנייה הוא מוביל את הסכמי אוסלו, וזוכה על כך זכה בפרס נובל לשלום לשנת 1994, יחד עם רבין ויאסר ערפאת. בהמשך גיבש כשר החוץ גם את הסכם השלום עם ירדן, לאחר שבשלבי הסיום של גיבוש ההסכם פרס אינו משתתף. פליטת פה על התקדמות במגעים עוררה את זעמו של חוסיין מלך ירדן, ורבין קיבל עליו את המשך ניהול המגעים עד לחתימה.

בנובמבר 1995, אחרי רצח רבין, מתמנה לראש ממשלה בפועל. כחצי שנה לאחר מכן, במאי 1996, הוא מפסיד פעם נוספת בבחירות הכלליות לראש הממשלה בנימין נתניהו, אז נבחר לקדנציה הראשונה. בחירות אלו היו הפעם הראשונה שבה הונהגה שיטת הבחירה הישירה.

בשנת 2000 פרס מתמודד לראשונה לנשיאות ומפסיד בסיבוב השני למשה קצב. בנובמבר 2005 הוא מפסיד בבחירות לראשות העבודה לעמיר פרץ, פורש מהמפלגה ומביע את תמיכתו ב"קדימה" בראשותו של אריאל שרון. ב-2007 נבחר פרס לנשיא ונהיה לראשון וליחיד בתולדות המדינה, כאמור, שכיהן בשני התפקידים הבכירים ביותר בישראל.

בראשית 2011 התאלמן פרס מרעייתו סוניה, שלא הסכימה להתגורר במשכן הנשיא ונותרה בדירתם בתל-אביב. פרס הותיר אחריו שלושה ילדים, הוא כתב 18 ספרים והיה לאחרון המנהיגים שהצמיח דור המייסדים.