מדי שנה מתקבלים אלפי סטודנטים לתוכניות ה-MBA השונות בישראל, ועשרות לתוכניות היוקרתיות בחו"ל. לימודי תואר שני במנהל עסקים מובילים כבר שנים את רשימת החוגים המבוקשים, ובמקומות עבודה רבים הפך תואר זה לתנאי סף הכרחי לקבלה לעבודה.
כיום קיימים בישראל מוסדות רבים, אוניברסיטאות ומכללות, המאושרים על-ידי המועצה להשכלה גבוהה, בהם ניתן ללמוד לתואר שני במנהל עסקים, והתחרות על ליבם, וכיסם, של הסטודנטים גבוהה. המוסדות השונים מנסים לבדל את עצמם באיכות התוכניות, באיכות המרצים וברשימת בוגרים מפוארת, אך נראה כי ליכולת של הבוגרים למצוא עבודה בתחום בזכות היותם בוגרי תוכנית ספציפית, כמעט ואין התייחסות.
בעוד שבארצות-הברית דירוג בתי הספר המציעים תוכניות MBA נחשב לדירוג חשוב, בארץ לא קיים דירוג כזה. אחד הפרמטרים העיקריים המשפיע על הדירוגים השונים, בעיקר אלו המדרגים את האוניברסיטאות בארה"ב, הוא היכולת להתברג בעבודה מכניסה בתום הלימודים, אם בזכות שירותי ההשמה שמציע המוסד, בזכות מיתוגו של המוסד כמוביל וככזה המייצר בוגרים איכותיים, ואם הודות לרשת הקשרים שיוצר הבוגר במהלך לימודיו.
בתי-הספר המובילים בארצות-הברית מתגאים באחוזי ההשמה שלהם ובמשכורות אותן מקבלים בוגריהם, אך בארץ כמעט ולא קיימים נתונים כאלה. יתכן כי ההבדל העיקרי נובע מכך שמרבית הסטודנטים בישראל לתואר שני במנהל עסקים עובדים במקביל ללימודיהם, ולכן בסיום התואר מתקשים פחות במציאת עבודה משום שהם נמדדים על סמך ניסיונם התעסוקתי, ולא לפי זהות המוסד בו למדו.
אך עדיין, נשאלת השאלה האם מבחינת המעסיקים בארץ יש העדפה לתוכנית מסוימת, ככזו שמכשירה עובדים טובים יותר? האם כדאי לשלם עשרות אלפי שקלים לשנת לימודים במכללה פרטית, שמנסה למתג עצמה כאיכותית ופותחת דלתות לבוגריה, או שאפשר "להסתפק" בתואר אוניברסיטאי, זול הרבה יותר?
בשטח אדישים
התשובה, מסתבר, חד-משמעית. מסקר מיוחד שערך מכון חקר רייטינג עבור "גלובס" עולה, כי למעסיקים לא באמת אכפת איפה למד המועמד שלפניהם. מהסקר שנערך בקרב 177מנהלי משאבי אנוש (או בעלי תפקידים אחרים האחראים לגיוס עובדים) בארגונים המעסיקים עובדים בעלי תואר שני במנהל עסקים עולה, כי למרביתם - 72%, אין העדפה כזו.
גם בשטח מתקבלות תגובות דומות. בפרטנר, המעסיקה יותר מ-4,000 עובדים, אין העדפה למוסד מסוים. מיכל דנא, סמנכ"לית משאבי אנוש בפרטנר, ציינה כי "חברת פרטנר בוחנת את המועמדים על-פי הכישורים הנדרשים ומידת ההתאמה לתפקיד. איננו נוטים להעדיף בוגרים ממוסדות השכלה מסוימים".
גם בבנק הבינלאומי לא ממש משנה איפה למדת. ציון מימון, מנהל מחלקת משאבי אנוש בבנק הבינלאומי, אומר כי: "רב העובדים החדשים הנקלטים בבנק הבינלאומי נקלטים בדרג התחלתי וצומחים ומתקדמים בתוך הבנק. לפיכך, הדגש הוא על תואר ראשון במקצועות פיננסים. זהותו של המוסד חשובה פחות, כאשר הדגש ניתן לנתונים האישיים האחרים של המועמד כמו ציונים בתואר, ציוני מבחן פילת, וניסיון מקצועי.
"חלק מהעובדים מגיעים כבר עם תואר שני אך בדרך כלל לא כחלק מדרישה מוקדמת שלנו ומכאן שזהות המוסד אינה חשובה. במרוצת השנים משלימים רבים מהעובדים, במיוחד אלה שמתקדמים לדרגות ניהול - תואר שני".
גם בבנק המזרחי טפחות מציינים כי אין העדפה לבוגרים של מוסד מסוים, וכי מה שקובע בתהליך המיון, אם לקבל את המועמד או לא, הם מבחני ההתאמה והראיון האישי.
גם בפלאפון אין העדפה למוסד מסוים. דני צור, סמנכ"ל משאבי אנוש בפלאפון, מציין כי "פלאפון בוחנת את המועמדים לעבודה, במיוחד את הבכירים, על-פי קריטריונים שונים, כאשר השכלה אקדמאית בכלל ותואר שני בפרט הם רק אחד מהם. ישנם קריטריונים אחרים העולים על קריטריון זה, כמו ניסיון ניהולי, רקורד מקצועי ותכונות אישיות הרלוונטיות לתפקיד".
לעומתם, בבוטיק ההשקעות PROFOUND מעדיפים בוגרי תואר שני מאחת האוניברסיטאות. לדברי שי אנגל, שותף ומנהל השקעות ראשי בתהליך הגיוס ב-PROFOUND יש העדפה לבוגרי אוניברסיטת תל-אביב והטכניון "מפני ששם, מניסיוננו, מלמדים כיצד ללמוד. אך חשוב לי להדגיש, כי מעל לכל חשובים האדם והיכולות שהוא מפגין ולא התואר".
גם בבית ההשקעות אקסלנס מסתמנת העדפה למוסד ספציפי, אך דווקא כשמדובר בבוגרי תואר ראשון. משה ברמק, סמנכ"ל משאבי אנוש באקסלנס, אומר כי "בעקבות שיתוף הפעולה בין אקסלנס למכללה למנהל, שבא לידי ביטוי במלגות כספיות לנזקקים ומצטיינים, ומרצים מאקסלנס המלווים קורסים נבחרים, וגם בקליטת עובדים, קיימת העדפה מסוימת לבוגרי המכללה למנהל. יחד עם זאת מתקבלים עובדים נוספים ממוסדות אקדמאיים אחרים. בבחינת מועמדים בעלי תואר שני - אין הבדל".
מהסקר עולה עוד, כי העדפה מסוימת נרשמת לבוגרי תוכנית ה-MBA של אוניברסיטת תל-אביב. 28% מהמעסיקים מדווחים על העדפה כלשהי, כאשר 12% מעדיפים את בוגרי אוניברסיטת תל-אביב, 4% מעדיפים את בוגרי הטכניון ו-3% מעדיפים את בוגרי האוניברסיטה העברית. תוכניות המשווקות עצמן כיוקרתיות (המרכז הבינתחומי, המכללה למנהל), בהן שכר הלימוד גבוה משמעותית משכר הלימוד באוניברסיטאות, זכו לדירוג נמוך בסקר המעסיקים.
השיקולים המשפיעים ביותר על מעסיקים בבחירת עובדים בעלי תואר שני במנהל עסקים, הם אישיות המועמד וניסיון קודם שצבר בעבודה. כאשר המרואיינים התבקשו לציין מהו השיקול החשוב ביותר בעת גיוס מועמדים בעלי תואר שני במנהל עסקים, ציינו 44% מהם את אישיות המועמד ו-40% את ניסיונו הקודם בעבודה. עוד 6% ציינו את השילוב בין שני שיקולים אלה. המלצות מהוות שיקול מרכזי רק ב-6% מהארגונים. המוסד בו למד המועמד ללימודי תואר שני במנהל עסקים מהווה שיקול מרכזי רק ב-1% בלבד מהארגונים.
העדפה להתמחות בשיווק
עוד עולה מהסקר, כי ל-45% מהארגונים יש העדפה לבוגרי תואר שני במנהל עסקים בעלי התמחות מסוימת. ההתמחות המבוקשת ביותר היא בשיווק ופרסום - 19% מהמעסיקים מעדיפים בוגרים המתמחים בתחום זה. 9% מהמעסיקים מעדיפים בוגרים בעלי התמחות במימון וחשבונאות, 4% מעדיפים בוגרים בעלי התמחות בטכנולוגיה ומערכות מידע. 11% מהמעסיקים ציינו כי העדפה משתנה בהתאם לתפקיד אותו יש לאייש.
בעוד שתוכניות MBA יוקרתיות בחו"ל קורצות ללא מעט ישראלים, מסתבר שמבחינת המעסיקים תואר יוקרתי לא הופך את המועמד לנחשק יותר. מהסקר עולה כי, ל-67% מהארגונים לא חשוב אם הבוגר סיים את תואר ה-MBA בארץ או בחו"ל. 32% מעדיפים בוגרים שלמדו בארץ ורק 2% מעדיפים בוגרים שלמדו בחו"ל.
אקזקיוטיב MBA: "מותג המסמל יוקרה לא ברורה"
באמצע שנות ה-90 פרצו לאקדמיה מסלולי האקזקיוטיב, בגרסאות שונות. תוכנית המנהלים הראשונה נולדה באוניברסיטה העברית בשנת 1995, התוכנית באוניברסיטת תל-אביב הגיעה בעקבותיה כעבור שנה (קלוג רקנאטי), ומאז הולכת וגוברת התבססות המותגMBA למנהלים.
הניסיון הבסיסי להבחין בין סטודנטים חרוצים בראשית שנות ה-20 שלהם, לבין מנהלים בשיא הקריירה, שכבר התבססו כלכלית, ושלרוב נשלחו על-ידי הארגונים בהם הם עובדים ובמימונם, מתבצע גם באמצעות התאמת לוחות הזמנים ללימודים בימי שישי (או חמישי בערב ושישי), הבאת מרצים מחו"ל, הכללת נסיעות לימודיות וכו', וגם בגביית שכר לימוד המגיע לכ-100 אלף שקל, נושא שהוא כשלעצמו סוג של ברירה טבעית.
אוניברסיטת בר-אילן (1997), והמרכז הבינתחומי (2001), התיישרו עם הטרנד במהירות. באוניברסיטת בן-גוריון ובחיפה התוכנית הותאמה ללוח הזמנים ולצרכים של מנהלים, בלא החותמת הרשמית של תוכניות אקזקיוטיב מטעם המועצה להשכלה גבוהה.
בכירים בתחום הוראת מנהל עסקים טוענים שלא לייחוס שמסלולי האקזקיוטיב, בעלויות הנוכחיות, הם מותג מפוקפק: "מדובר במותג המסמל יוקרה לא ברורה, הנרכשת בממון רב, והוא עוד שלב במגמה של הפרטת האוניברסיטאות".
ראש בית הספר לניהול באוניברסיטת חיפה, פרופ' שיזף רפאלי, ראש מרכז מחקר, לחקר חברת המידע, טוען שצריך לשפוט את המסלולים היקרים והיוקרתיים למנהלים על-פי העיקרון של "אם יש מי שמוכן לשלם - שכר הלימוד הוא הוגן". לדבריו, "המגמה בעולם היא של תוכניות יקרות, כדי שאפשר יהיה לשלם משכורות שמתחרות במשכורות בעולם. האם צריכים לעלות עד כדי הפער שנוצר כיום? זאת שאלה אחרת".
רפאלי מוסיף, כי "במובנים מסוימים אין ספק שאני מתקנא בעמיתי הדיקנים שמצליחים לגבות עשרות אלפי שקלים לשנה מכל סטודנט. יש להם מרחב תמרון הרבה יותר גדול בשכירת סגל ובבניית תוכניות, אבל האם בתוכניות בהן שכר הלימוד יותר גבוה - רף הקבלה ומדיניות מתן הציונים לא מושפעים מזה? אני רוצה להניח שהם לא מושפעים, אבל יש תמיד פיתוי לרצות את מי שמשלמים את הסכומים האלה".
פרופ' צבי פירן, דיקן בית הספר למנהל עסקים באוניברסיטה העברית בירושלים, טוען בתגובה כי העובדה שלא מעט בוגרים השתדרגו מקצועית בעקבות סיום התואר מדברת בעד עצמה. באוניברסיטת תל-אביב מסבירים: "מנהלים מספרים שהחזירו את שכ"ל פי כמה וכמה".
אין העדפה לבוגרי MBA בחו"ל
הוועדה הבינלאומית, שמונתה על-ידי המועצה להשכלה גבוהה על מנת לבדוק את מצב לימודי מנהל עסקים בישראל, ופרסמה את מסקנותיה ביולי 2007, קבעה כי מצב התוכניות הקיימות למנהל עסקים עגום ומתדרדר, ותלתה את הסיבה המרכזית למצבן העגום של התוכניות באוניברסיטאות ובמכללות, הציבוריות והפרטיות כאחד בהצפה בביקוש ללימודים.
בדו"ח נטען, כי הגידול הרב בביקוש ללימודי מינהל עסקים הביא להקמה מהירה של תוכניות, בלא שתימצא בישראל תשתית הוראה המתאימה בהיקף ובאיכות הדרושה. הביטוי לכך היה מרצים באיכויות נמוכות, בעלי תארים נמוכים משלישי, צמצום היקף שעות ההוראה וימי הלימוד עד כדי שני ימים בשבוע בלבד, חלק ניכר ממשרות הוראה רבות הן חלקיות בלבד, ופרופסורים בגמלאות "עייפים וחסרי חדוות הוראה".
המועצה להשכלה גבוהה (מל"ג) איימה לנקוט בצעדים מעשיים, הקפיאה פתיחת חוגים חדשים למנהל עסקים ואף איימה לסגור חוגים קיימים, צעד שעד היום לא נעשה. למועצה להשכלה גבוהה הומלץ לתת תמריצים שיעודדו את התוכניות השונות להתמחות בנושאים ייחודיים, ולאפשר למוסדות האקדמיים אוטונומיה גדולה יותר ביחס לגיוס כספים ממקורות חיצוניים.
במסמך פנימי ושנוי במחלוקת של המל"ג הוצג דירוג בלתי רשמי של רמת החוגים למנהל עסקים בארץ. המסמך, מתוך סיכום "ועדת המשנה להערכת איכות והבטחתה", שהגיע לידי "גלובס", הצביע על כך שהאוניברסיטה הפתוחה והמרכז הבינתחומי בלטו באופן חיובי. לאחר מכן, מוקמו אוניברסיטת בן-גוריון, אוניברסיטת תל-אביב, הטכניון, מכללת נתניה והמכללה למנהל כמוסדות שמקיימים תוכניות לימודים סבירות. האוניברסיטה העברית הוגדרה כ"חלשה" בטענה ש"הפער בין המצב לפוטנציאל שלה גדול מאוד". אוניברסיטאות בר אילן וחיפה הוגדרו כבעלות בעיות חמורות בתחום מנהל עסקים. מקרב המכללות, הוצגו כבעלות בעיה חמורה הקריה האקדמית אונו, מכללת רופין, ומכללת יהודה ושומרון.
בעקבות הדלפת המסמך טענה המל"ג כי הדירוג אינו מבטא את עמדותיה ואינו על דעתה.
יצויין כי רוב הגופים האקדמים טוענים שביצעו תיקונים לטענות העינייניות בדו"ח הוועדה הבינלאומית והם כבר באים לידי ביטוי.
כתבות
ני"ע
