שתי מדינות לעם אחד

זה שנים שאני קם בבוקר וחושב לעצמי שמשהו פה בארץ דפוק. משהו לא עובד. שנים, 14 ליתר דיוק, שאני קם בבוקר עם שיר בלב. אני הולך לעוד יום עבודה שבו אפגוש את האנשים הכי מרתקים במדינת ישראל, אנשים שמחדשים ויוזמים ולא נרתעים מהאתגרים הכי גדולים בעולם העסקי והטכנולוגי. יוזמים ומחדשים ויוצרים את מציאות עולמם והעולם כולו מתל-אביב, מהרצליה ומיוקנעם. ישראלים שמנצחים את ההיסטוריה.

על שי אגסי שמעתם? ישראל תוביל את העולם ברכבים ידידותיים לסביבה. הוד פליישמן מחברת גרין רוד יפחית תאונות דרכים ב-50%, בנצי רונן וחברת פרמיגו יהפכו את כל מערך המזון האמריקני מגוש שומן גדול לאוכל בריא ונגיש יותר. האנשים האלה יוזמים שינויים דרמטיים לכדור הארץ מישראל - סיכה על מפת העולם.

כל יום אני פוגש אנשים שיוזמים ומשפיעים על העולם החינוכי בשכונות מצוקה. חילי טרופר ברמלה ודני רוזנר מתנועת "אחרי", שיוצרים מציאות והזדמנויות לנוער להגשים חלום. עמותות כמו "לב אחד", שהקים ארז אשל, מאתרות נעדרים ומתגייסות באלפים בשעות חירום. יוזמות ברוכות ומרתקות שמשנות עולם וסדרי בראשית. זה מה שקורה כשאתה יוזם. זה מה שעושה לי את היום - כל יום, אלא אם אני נופל על איזה עיתון או תחנת רדיו שמברברת את עצמה לדעת.

ואז אני נזכר שבאותה מדינה קסומה שאליה עליתי מניו-יורק, ובה אשתי ואני מגדלים את שמונת ילדינו, יש בעצם שתי מדינות לעם אחד. ישראל המופלאה שאני פוגש יום-יום וישראל הנחשלת שבוראים הפוליטיקאים.

לאחרונה נגרר לאשר משרד התקשורת את הבאת האייפד אחרי שכל העולם צחק עלינו. פוליטיקאים שלא מבינים דבר ולא יודעים להחליט, גררו רגליים על מכשיר אלקטרוני. אפשר היה לחשוב שזה קטן על שר התקשורת, אבל הוא לא יכול - כמו שאר הפוליטיקאים הוא לא יכול להחליט ולא ליזום. הלוואי שהאייפד היה הנושא הכי חשוב שהפוליטיקאים לא יזמו ודפקו אותנו, העם היוזם.

שלוש שנים נגררה ההחלטה על הקמת חדר המיון באשקלון מוכת הגראדים. אצל הפוליטיקאים, המתים קובעים. השוליים הרועשים של הקואליציה ושל החברה הישראלית מושכים אותנו לתהום. ההלכה מתירה פינוי קברים לצורכי רבים. זה פשוט. אבל כדרכנו, נגררנו על ידי קומץ מתים. לא יהודים. ועכשיו המתים האלה, כבודם במקומם מונח, יגררו אותנו לבזבז עוד מאות מיליונים, הוצאה ממשלתית מכספי המיסים שלנו. כסף יקר שיכול היה לפרנס עשרות אלפי משפחות בישראל. ואז ביבי נגרר חזרה.

ועכשיו נגררנו לשיחות עקיפות עם הפלסטינים, שלא לדבר על ההקפאה ועל ההתנצלות בפני ג'ו ביידן. לא יזמנו ולא עמדנו על המשמר שלא לפורר את יחסינו העדינים עם האמריקנים. לא יזמנו משהו בזירה המדינית, אז הנשיא ברק אובמה ובכיר עוזריו רם עמנואל גררו אותנו לשומקום.

אבל לא רק פוליטיקאים, שוליים ומתים גוררים אותנו. דיברנו על מחלוקת הגיור? גם פה ניגרר לפילוג? אם גם בנושא הזה נירדם, יהיו פה בסוף שתי חברות ישראליות: יהודית ולא-יהודית, או מיוחסת ולא-מיוחסת. ועוד לא אמרתי מילה על ערבים ויהודים.

ועל חינוך דיברנו? רוצים שינוי? צריכים השקעה מאסיבית שתמשוך את האנשים הכי מוכשרים לחינוך, שתאריך את שנת הלימודים ואת יום הלימודים. במזרח אסיה לומדים יותר ומצליחים יותר. פעם, גם אנחנו הישראלים למדנו יותר והגענו לטופ, ואז נגררנו על-ידי פוליטיקאים. רק שלא ינסו לבנות חדר מיון על מקום קבורתו של דו"ח ועדת דברת.

אגב, יש משרת ציבור (אחד) שיוזם. שמו סטנלי פישר. נגיד בנק ישראל גרם להדחתו של יו"ר בנק הפועלים, לפני שחשדות לגביו נודעו לציבור וכך נמנע משבר, ומערכת הבנקאות נשארה איתנה. פישר יזם והפתיע כל פעם בקניית מטבע-חוץ והחזיק את השקל ברמה סבירה לעומת הדולר המידרדר. היוזמה שלו ייצבה את המשק. הוא קיבל מחיאות כפיים מעמיתיו בעולם ואנחנו זכינו בכהונה נוספת שלו. פישר יזם וניצח את ההיסטוריה. ועכשיו הוא ממשיך ויוזם להציל את המשק מהתאגידים.

אני בטוח שחלק מכם שותפים לתחושתיי. אחרי יום העצמאות ה-62 חובה עלינו להשתחרר מהדשדוש ולנפנף את האבק. חובה עלינו להביא יזמים ויוזמים להנהגת המדינה. רק כך ננצח את ההיסטוריה. אי-היכולת להחליט, לשנות וליזום גוררת אותנו למטה, וסתם.

הכותב הוא שותף-מנהל בבנצ'מרק ישראל