שנאת האחר חייבת להיעקר מהשורש

אותם רבנים, המהווים עבור רבים סמכות עליונה ובלתי ניתנת לערעור, מתנערים במעשם זה מהכתוב בתורה, המורה מפורשות ומספר פעמים על כיבוד "הגר החי בתוכנו". בספר ויקרא י"ט פסוק ל"ג כתוב: "ו*כ*י-י*גו*ר א*ת**ך* ג**ר, ב**א*ר*צ*כ*ם לא תו*נו* אותו*. כ**א*ז*ר*ח מ*כ**ם י*ה*י*ה ל*כ*ם ה*ג**ר ה*ג**ר א*ת**כ*ם, ו*א*ה*ב*ת** לו* כ**מו*ך*. כ**י-ג*ר*ים ה*י*ית*ם, ב**א*ר*ץ מ*צ*ר*י*ם: א*נ*י, י*הו*ה א*ל*ה*יכ*ם".

כלומר, התורה קוראת לא לפגוע בגר, לא להפלות אותו, ולהעניק לו יחס שוויוני ואוהד. לעיתים קרובות, הוא אף מצורף בכתובים לביטויים המתייחסים ליתום ולאלמנה היהודים. הגר משויך בהם לציבור חלש הזקוק וראוי לתמיכה, לסיוע ולהגנה מצד הרוב השולט.

כיצד ציבור הרבנים אשר חתמו על גילוי הדעת, מתנערים מציווי חשוב זה של התורה? אין לי דרך אחרת מלבד לראות זאת כביטוי חמור של גזענות.

היסטוריונים וסוציולוגים התייחסו אל הגזענות כאל תופעה חברתית המבוססת על שנאת הזר ועל הפחד ממנו המייצרים יחס עוין כלפיו. גזענות, ע"פ הגדרתה (מתוך ויקיפדיה העברית) היא כל הבחנה, הוצאה מן הכלל, הגבלה או העדפה של בני אדם, המיוסדת על נימוקי גזע, אתניות או צבע עור, שמגמתן או תוצאתן יש בהן כדי לסכל או לפגום בהכרה, בהנאה או בשימוש על בסיס שווה של זכויות האדם וחירויות היסוד בחיים המדיניים, הכלכליים, החברתיים, התרבותיים ובכל תחום אחר בחיי הציבור.

הגזענות ושנאת האחר הן סימנים לחולשה ולא לעוצמה. גזענות איומה הופנתה אלינו כעם לפני כמה עשרות בודדות של שנים בלבד. עלינו להוקיעה מאיתנו מתוך מבט מוסרי ומתוך לקחי העבר. בנוסף, אני רואה בנטייה הזו כמסכנת את היהודים החיים בגולה כמיעוט ומתירה את דמם. כותרות העיתונים דיווחו לאחרונה על עלייה חדה של כ-50% במספר התקריות האלימות נגד יהודים דתיים באירופה ב-2009. נתון כזה אמור לחזק את האחריות המוטלת על כתפינו, כעוגן עבור יהודי הגולה ולחייב אותנו בהתנהגות מוסרית כלפי ציבור שאינו יהודי, יהיה אשר יהיה, החי במחיצתנו.

גזענות היא גזענות היא גזענות! שנאת האחר, ולא חשוב אם היא מופיעה על רקע דתי, לאומני או חברתי, חייבת להיעקר מהשורש. אני מאמין בשוויון ערך חיי האדם, שהרי כולנו נבראנו בצלם. במעשה שלהם, מחזקים הרבנים את השנאה ויוצרים אזרחים ערבים שרואים את ישראל ואת החברה הישראלית כאויב.

הספר "דירה להשכיר" של לאה גולדברג מדגים קונפליקט דומה. הסיפור מציג מבט סטריאוטיפי, רתיעה מ"האחר" ודעות קדומות, המיוצגים על-ידי החיות השונות המתגוררות במגדל. הסיפור של גולדברג, המכוון לילדים, יוצר הבנה כי סטריאוטיפים ודעות קדומות מובילים להיעדר תקשורת, לעוינות ולסכסוכים. הדיירת הבוחרת לגור בדירה היא היונה, שלמרות הפגמים שאותם היא מזהה בדירה המיועדת להשכרה, היא בוחרת בה בגלל אהדתה לשכנים. כשהיינו ילדים, הזדהינו עם היונה בסיפור. ואני תוהה, מה קרה לחלק מאיתנו בדרך?

הכותב הוא מנכ"ל ארגון בינה