הבטן כבר לא סטומה

חברת סטימטיקס בחנה מגוון פתרונות לטיפול בסטומה, אך דבריו של אותו החולה נחרטו בראש של דוד חנוכה, מנכ"ל החברה, ועמדו לנגד עיניו כשהחברה פיתחה את הפתרון הנוכחי שלה, הנמצא כעת רגע לפני כניסה לניסויים בבני אדם.

הסטומה היא פתרון מלאכותי לריקון המעי. היא מאפשרת להוציא את הצרכים לתוך שקית חיצונית דרך דופן הבטן. לא נעים לקרוא על זה, ועוד פחות נעים לחיות עם זה, אם כי אנשים בעלי סטומה יכולים לחיות שנים ארוכות בבריאות כללית טובה. אך דווקא בשל כך הופכת הבעיה לבוערת יותר: המטופלים דורשים פתרון יותר דיסקרטי ופחות מגביל.

חברת סטימטיקס מציעה פקק לדופן הבטן, שדרכו ניתן לרוקן את המעי מעת לעת, במקום ובזמן שהמטופל מוצא לנכון. זה נשמע פשוט, אבל מאפיינים שונים של המעי הופכים את רוב הפתרונות ההגיוניים לתחום זה לבלתי ישימים.

שוק של 2 מיליארד דולר

היזמים שי גרינברג וירון ריטר הקימו את החברה בחממת משגב מקבוצת טרנדליינס. המוצר הבסיסי שאיתו הגיעו לחממה היה מערכת שתלים שהייתה אמורה לעטוף את המעי, ולסגור ולפתוח אותו כמו שריר מלאכותי. הניפוח והריקון של השתלים היה אמור להיעשות באמצעות מים, והפתרון כלל שסתום, משאבה ומיכל נוזלים שנועדו להשתלה.

חנוכה: "טרנדליינס קיבלה את החברה לחממה מתוך הבנה שהשוק מעניין. הפתרון נראה למנהליה ראשוני ודורש שיפור, אך הם האמינו כי ניתן יהיה לשפרו במהלך תקופת החממה".

בשלב הזה נקרא חנוכה על-ידי מנהלי טרנדליינס, טוד דולינג'ר וסטיב רודס, לשמש מוביל עסקי בחברה. בעבר כיהן חנוכה כמנכ"ל חברת C-Byond מקבוצת ביומדיקל אינוביישנס של איתן ורטהיימר, שנמכרה ל-ACMI ב-15 מיליון דולר והיום היא חלק מקבוצת אולימפוס.

חנוכה בחן תחילה אם יש צורך אמיתי במוצר, ומה גודל השוק שאליו הוא פונה. "הפורומים באינטרנט הקשורים לתחום סוערים וגועשים בניסיון למצוא פתרונות חלופיים. הפתרון של השקית הומצא ב-1957, ומאז לא השתנה, והשוק הזה מגלגל 2 מיליארד דולר בשנה", הוא אומר.

ואולם, הפתרון המורכב שהציעה באותה עת סטימטיקס נראה לו מגושם. "חשבתי שמי שעבר לאחרונה ניתוח מסובך לכריתת מעי, לא ישוש לעבור עוד ניתוח להשתלת ההתקן שלנו. מעבר לכך, באותו הזמן חברת AMS האמריקנית עשתה ניסוי במוצר דומה עם מערכת שתלים, והיו להם פגיעות במעי ב-20% מהמטופלים".

הגישה החדשה של החברה הייתה של שתל מינימלי, הנמצא קרוב לדופן הבטן, ולכן ניתן להשתלה דרך החור בדופן ללא ניתוח נוסף. מוצר כזה מתאים להשתלה גם בחולים ותיקים, שעברו את הניתוח מזמן.

המוצר כולל שלושה חלקים - פקק הכולל שקית נסתרת שנפתחת בעת הצורך; התקן עיגון פנימי בצורת בייגלה מסיליקון; וצינור שמאפשר ניפוח של הטבעת מבחוץ. המטופל מחדיר את טבעת הסיליקון דרך החור, ומנפח אותה כך שהיא נשענת על דופן הבטן מבפנים ואינה יכולה להשתחרר החוצה דרכו. כשהפקק פתוח, ההפרשות יוצאות דרך החור שבמרכז הטבעת. רק כשרוצים להחליף את ההתקן הקיים בחדש, יש להוציא את האוויר מטבעת הסיליקון ולסלק את ההתקן.

האתגר הוא לעשות את כל זה בלי להפעיל לחצים על המעי, שכן זהו איבר מאוד רגיש ולחץ מינימלי יכול לגרום בו לנמק. וכאן מתבטאת גם פריצת הדרך של סטימטיקס - המוצר מפעיל את הלחצים מתוך המעי כלפי חוץ, ולא להיפך. טבעת הסיליקון רכה מספיק גם במצבה המנופח, כדי לא לגרום לנזק.

"עם השלמת הפיתוח, החלטנו לעשות במוצר ניסוי גורלי אחד כדי להחליט אם ממשיכים או סוגרים", אומר חנוכה. "שפכנו ליטר מים, משכנו בלחץ של פי חמישה מהלחץ הממוצע המופעל במעי - והמוצר עמד בזה. אז ידענו שיש לנו משהו".

עד היום בוצעו ניסויים דומים בשלושה חזירים נוספים, וככל הנראה בעקבות זאת ניתן יהיה לעבור לניסויים בבני אדם. "היופי הוא שאם מישהו מרגיש שהמוצר לא נוח לו, הוא פשוט חוזר לשקית", אומר חנוכה. בשל כך הוא מאמין כי גם ה-FDA (רשות המזון והתרופות בארה"ב) לא יחמיר עם החברה.

לאחרונה גייסה החברה מיליון דולר בהובלת קרן פונטיפקס, ולדברי חנוכה היא זקוקה לעוד 1.6 מיליון דולר כדי להשלים את הניסויים.

למרות היתרונות של הטכנולוגיה של סטימטיקס על-פני השקיות, חנוכה מתכנן לתמחר אותה בדומה למוצרים הקיימים, 100 דולר לחודש. "במחיר כזה אני יכול להשאיר חצי למפיץ ועדיין להרוויח", הוא מבטיח. "מי שאומר שלקוחות משלמים בשביל איכות, לא מבין את המקצוע".