פורטפוליו / אלי משגב

ילדות: נתניה. גדלתי בבית עם חינוך חצוי. אבא, שעלה לארץ כחלוץ רוויזיוניסטי, היה חילוני, ואימא, שנשלחה לארץ מפולין כמה חודשים לפני פרוץ מלחמת העולם השנייה, הייתה בתו של אחד מראשי חסידות גור. עד כיתה ו' למדתי בחינוך החילוני, ובשבתות היינו נוסעים לים והולכים לראות משחקים של מכבי נתניה. אבל אז משפחתה של אימא הפעילה לחץ, והיא שאלה אם אני מוכן לעבור לחינוך דתי. הסכמתי, ולמדתי בישיבה בירושלים.

יוסף: אבא שלי. הוא עבד בארץ כטייח, גם כי לא היה לו מקצוע אחר וגם מטעמים אידיאולוגיים - כרוויזיוניסט אף אחד לא הסכים לקבל אותו לעבודה. רק אחרי שהוציא פנקס אדום, קלטו אותו במוסד הג'וינט בנתניה.

עתודה: אחרי שנת התחזקות בישיבת חברון התחלתי ללמוד כלכלה ומדע המדינה באוניברסיטה העברית.

מלחמת ששת הימים: פרצה תוך כדי הלימודים, וסטודנטים כמוני, שבאו עם איזשהו רקע קרבי, גויסו לחטיבה הירושלמית. מי שלא עבר את שלושת שבועות ההמתנה לפני המלחמה לא יודע פחד קיומי מהו.

קריירה צבאית: שירתי כיועץ כלכלי לרמטכ"ל, עם כוונה להתקדם, אבל מלחמת יום הכיפורים, והאכזבה בעקבותיה, גרמו לי לעזוב את השירות בדרגת רב-סרן. אבא שלי התפלץ. הוא לא תפס איך אני עוזב עבודה בטוחה עם פנסיה, עם תנאים ועם קידום מובטח, והולך אל הבלתי נודע.

קונטרול דאטה: חברת מחשוב שהייתה בזמנו המתחרה הגדולה של IBM. הגעתי לשם דרך מודעה בעיתון. עבדתי ארבע שנים כמנהל השיווק.

אורדן 1: החברה שבנתה את טנק המרכבה בייצור מקומי. התחלתי את דרכי ככלכלן ומשם עברתי לשיווק, בסך-הכול 16 שנים, מתוכן ארבע בארצות הברית, כמנהל השוק האמריקאי. גרנו בפרבר צפוני של דטרויט. בחרנו בית קרוב לבית הכנסת, בתוך קהילה חמה ותומכת.

ציפי: אשתי, מורה בהכשרתה. הכרנו במשמרת הצעירה של הפועל המזרחי, כשהיא הייתה בת 19 ואני בן 23. התחתנו אחרי שנתיים. יש לנו שני ילדים.

אורדן 2: חזרנו לארץ אחרי תום קדנציה של ארבע שנים, היישר למשבר הכלכלי של 1989. החברה, שהייתה על סף קריסה, ניסתה לעבור הסבה לשוק האזרחי. הצלחנו, אבל לא מספיק. התעקשתי למכור את הבית שהיה לנו בארצות הברית כדי שלא תהיה לנו אופציה לחשוב על לחזור לשם.

דור אנרגיה: יעקב ליפשיץ, שהיה יו"ר החברה, הביא אותי לשם ב-1998 כסמנכ"ל שיווק. התחרינו בשוק של פז, סונול ודלק, שהיה קשה מאוד. בתחום תחנות הדלק השקענו הרבה יצירתיות. אני זוכר ששמואל דנקנר, שהקים את החברה, היה נכנס לשירותים כדי לבדוק שהם נקיים.

דודי ויסמן: קנה את החברה ב-2000 ושילב אותה באלון שלו, ואני התחלתי לנהל את החברה הממוזגת.

פזגז: מתחרה גדול, ראוי ואיכותי.

תמר: מדהים שמצאנו שם גז, אבל טוב שזה קרה אחרי חמישים שנה, כדי שלא נהיה משועבדים לכסף זול וזמין, שדוחה יצירתיות.

רציו: שאפו, אם כי אני מגרד את הפדחת בכל מה שקורה בהקשר אליה בבורסה.

ששינסקי: עלה התאנה של שר האוצר, כדי להגיע לתוצאה שהוא רצה. אבל יש לי כבוד אישי לאנשים שהרכיבו את הוועדה.

גז טבעי: אם נגזר על אנשים לשרוף משהו כדי ליצר אנרגיה, עדיף שזה יהיה גז טבעי.

דלק סילוני: אנחנו מספקים לחברות תעופה אזרחיות, למזלנו לא היה לנו קשר לזיהום.

הסכם אספקת גז: עם הרשות הפלסטינית, קיים לרצועת עזה בלבד ואנחנו לא בונים עליו.

תחנת ייצור חשמל: שפועלת על גז, הקמנו במפעל סוגת. סנונית ראשונה בתחנות נוספות.

ספידור: מכונית מונעת בגז עם התקני תדלוק. נדבך חשוב בהתפתחות הדלק האלטרנטיבי. המכוניות בטוחות לגמרי, ועדיין הרשויות לא נותנות להן היתר לחנות בחניונים בגלל כסת"ח.

בטר פלייס: הלוואי שיצליחו. יש מקום לכולם.

תפיסת עתיד: יש לי חמישה נכדים, ועד שהם הגיעו לא ידעתי כמה מקום הם יכולים לתפוס בלב. זה במקום הראשון. אני רוצה גם ללמוד, בנוסף ללימודי התורה. עם כל המרץ והרצון הטוב, אני כבר קרוב לאופק וצריך לתת צ'אנס גם לאחרים, אפילו שלא אשב רגל על רגל.