מהי לאומיותו של הישראלי?

הצצה באפשרויות הרישום של סעיף לאום בישראל, מלמדת כי למושג לאום יש אצלנו משמעויות רבות. תחת סעיף הלאום של אזרח ישראלי באתר מרשם האוכלוסין מפורטות האפשרויות הבאות לפי ארץ הלידה: אבחזי, אוזבקי, צרפתי, טורקי ותימני. מהרשימה הארוכה נראה כי גם מדינות שמעולם לא היו עצמאיות יוצרות, באורח פלא, לאומים בישראל, וכך מאפשר מרשם התושבים הישראלי לרשום גם את הלאום האשורי, הטטרי או הכורדי.

בנוסף, בטוויסט מקומי על מושג הלאומיות, מאפשרת ישראל לאזרחיה להיות גם בעלי לאומיות צ'רקסית, דרוזית, שומרונית, קראית, ערבית ויהודית. בולטים בהיעדרם דווקא הם הלאום הישראלי והלאום הפלסטיני.

המדינה קובעת נוהל פשוט וסביר המאפשר לאזרחיה לשנות את שמם הפרטי ואת שם משפחתם. בניגוד לכך, אין המדינה מאפשרת לאזרחיה לקבוע מהי לאומיותם ודתם., והיא קובעת לאזרחיה מהי לאומיותם. יתר על כן, סעיף מפורש בחוק עוסק בהגדרתו של אדם כבעל לאומיות יהודית, ואוסר על רישום של אדם כבעל לאום "יהודי", אם אינו בן לאם יהודייה או התגייר, ובתנאי שאינו בן לדת אחרת.

בשנת 2002 קבע בג"ץ כי יש לרשום בלאום "יהודי" לאנשים שהתגיירו בגיור רפורמי. כיוון ששר הפנים, אלי ישי, הודיע שלא יקיים את הוראת בית-המשפט, נקבע ב-2003 סידור "ישראבלוף" אופייני. במרשם האוכלוסין רשומים המתגיירים כיהודים, אולם בתעודות-הזהות של כלל הישראלים נמחק סעיף הלאום בכוכביות.

היקף גניבת הדעת מתברר כשמקפידים להסתכל על הפרטים האחרים בתעודת-הזהות. מבט מעמיק יותר מלמד כי בתעודות-זהות של בעלי לאום "יהודי" מופיע תאריך הלידה העברי, פרט שאינו מופיע אצל כלל האזרחים האחרים. זאת ועוד, ברישום האוכלוסין של "בני מיעוטים", נרשם גם שם הסב, פרט שאינו מופיע אצל כלל האזרחים.

למרות מה שנדמה במבט שטחי, דת ולאום אינם קטגוריות אובייקטיביות. די להתבונן במספר התשובות האפשרי לשאלה "מיהו יהודי" כדי להיווכח שאין תשובה אובייקטיבית לשאלה. אנשים רבים המגדירים את עצמם כבני העם היהודי, אינם נתפסים על-ידי אחרים כיהודים. למשל, בן לאב יהודי החי בישראל, דובר עברית ומקיים אורח חיים יהודי, כמוהו גם בן נטורי-קרתא או היהודי-המשיחי או המתגייר בגיור רפורמי. הם יכולים לתפוס את עצמם כבני הלאום היהודי בעוד אחרים יתכחשו לכך.

בתשתיתו של הדיון בסעיף הלאום ברישום האוכלוסין, ניצבת אפליה ברורה ומתמשכת של אלה שאינם יהודים בישראל. על אף שישראל מתיימרת לנהוג בשוויון באזרחיה, חוקים ותקנות רבים מפלים בין יהודים למי שאינם יהודים. למשל: בעוד שהמדינה מרשה לרשומים כבעלי לאום יהודי להקים משפחה עם חלק מהאוכלוסייה (הרשומים גם הם כיהודים), אנשים שהם חסרי דת אינם יכולים להינשא בישראל. כך משמש רישום הלאומיות בשירות האפליה הממוסדת.

טוב תעשה מדינת ישראל אם תבטל את סעיפי הזהות ממרשם האוכלוסין שלה ולא רק מתעודת-הזהות. המדינה חייבת להיות עיוורת לזהותם הדתית והלאומית של אזרחיה. עיוורון כזה יאפשר לה להתייחס לזכויותיהם ולצרכיהם של אזרחיה כבני אדם, במקום להפלות ביניהם, ולכפות עליהם הגדרות של זהות בניגוד לרצונם.

הכותב הוא יו"ר "הוויה - טקס ישראלי" וחבר ב"הדמוקרטים"