אל תקרא לו

א. אז אחרי שסיפרתי לכם על החבר הזה שלי שמחכה שהחיים שלו יתחילו, תנו לי לספר לכם על החבר הזה שלי שלא קורא עיתונים ולא רואה חדשות. אפשר ממש לראות אותנו רוכבים באיטיות על הסוסים העייפים שלנו ברחוב הראשי של עיירה מאובקת ושכוחת אל אי-שם במערב. שני גברים שאולי עוד לא ראו הכול אבל בטוח ראו מספיק, כפי שמעידים הקנה המבהיק של הקולט קינג קוברה תשעה מילימטר שלי, שנח לו בנדן, והווינצ'סטר הדו-קני הקשור לאוכף הסוס. החבר הזה שלי, שלא קורא עיתונים, יכול היה גם הוא להיות חמוש בכבדות, אפילו שהנשק הכי רב עוצמה שלו הוא ללא ספק מבט ה"אל תתעסק איתי אם אתה לא מעוניין שאני אוציא לך את העיניים דרך העכוז", מבט שכבר הכניס אותנו להרבה צרות, והוציא אותנו מצרות רבות לא פחות.

אפשר ממש לראות שכל זה מתרחש בצהרי היום, ושהשמש קודחת דרך השמיים הכחולים, נחושה וחסרת רחמים. הטפיפות המונוטוניות של פרסות הסוסים שלנו הן הצליל היחיד הנשמע ברחוב הריק. אימהות מודאגות נעלו מן הסתם את בנותיהן הצעירות בתוך הבתים כששמעו שאנחנו מגיעים. חדשות רעות רצות מהר, וסביר להניח שכולם כבר שמעו על מה שהתרחש בפונדק של צ'רלי הזקן אתמול בלילה. זו הייתה חתיכת מהומה רצינית.

אבל האמת היא שאנחנו שותים בירה קרה של אחר צהריים חם, ופנטזיית המערבונים הקטנה, כפי שכבר הוסבר כאן, היא הסמול טוק שלנו. את הוואלה והסבבה אנחנו משאירים להמונים, וכשאנשים שלא מבינים כלום מהחיים שלהם מסננים איזה "סססאוחתו", אנחנו מעדיפים לקרוא בקול גדול "בשם כל הקדושים המחורבנים!" או משהו בסגנון. נסו את זה בבית, זה משחרר את הצ'קרות ומחזק את הציפורניים. כל מה שצריך, כאמור, זה חבר. עדיף חבר קרוב.

ב. היינו רוצים שבמקום הארד דיסק עם מאות ג'יגה של מוזיקה דיגיטלית יעמוד בפינת הבר פסנתר חבוט ולא מכוון. היינו רוצים שפסנתרן זקן ושיכור עם עין אחת, שאיבד את זרת ימין במשחק פוקר, ילווה זמרת אבודה עם חזה ענק וקול חרוך של יותר מדי סיגריות ואהבות נכזבות. היינו רוצים שהיא תשיר שיר שלמדה בילדותה אי-שם באלבמה. אבל ברקע מתנגנת מחרוזת להיטים מעופשת מהאייטיז, ובמקום מגפי עור נחש מחודדים עם דורבן מסוגנן בעקב כולם בכפכפים.

אני מנסה לפתח שיחה אינטליגנטית על הנושאים הבוערים, אבל לחבר שלי, שלא קורא עיתונים, אין ממש מושג מה קורה. הוא יודע שיש משבר אנרגיה, אבל לא אכפת לו כל-כך למה; יש לו דעה נחרצת על עסקת השבויים, אבל הוא לא מכיר את הפרטים; הוא שמע שיש מצב לבחירות, אבל לא יכול היה להיות אכפת לו פחות; מלחמה עם איראן? בסוף כולם מתים; שלום עם סוריה? הוא אומר שזה בטוח ספין; תעלת הימים? הוא חושב שזו סדרה בערוץ 3; כן, יש משהו כזה, הוא אומר לי על המאבק הנטוש בנוגע לאופיה של מערכת המשפט; אני מנסה את המשבר בקרנות הפנסיה, אבל הוא רק מרים מבט עייף אל התקרה המתקלפת.

השיחה גוועת כמו פרפר במדבר. אני יכול לשמוע את צניפות הסוסים שלנו דרך החלון, קוראים לנו לשוב ולדהור אל עבר השקיעה המתקרבת. למוסטנג הפראי שלו קוראים גרשון, לזה שלי קוראים אלביס, ומה אומר לכם: מדובר בחתיכת בהמה נהדרת.

הייתי מעדיף להזמין בירה ממוזג פוזל וגיבן המחזיק אקדח טעון מתחת לדלפק, או לפחות איזה מחבט כבד, אבל הברמנית הצעירה שקועה בחוברת של פסיכומטרי, ובכלל לא שמה עלינו. זה סוף המשמרת שלה. היא רוצה כבר להיות מפורסמת, וכל בירה שמבקשים ממנה למזוג רק מעכבת אותה.

ג. איפה אתה חי, אני שואל את החבר הזה שלי. אין לך מושג בכלום, צר עולמך, אתה אפילו לא יכול להבדיל בין פרידמן לגולדווסר. עזוב אותך, אומר החבר הזה שלי שלא קורא עיתונים, בכל מקרה אין מה לקרוא בעיתונים, ואם כבר יש מה לקרוא, זה רק מביא דיכאון. כולם נבלות, מוסיף החבר שלי שלא קורא עיתונים, חבורה של גנבים, מושחתים, תאבי בצע וצמאי דם, ואם זה ילך יבוא ההוא, והכול יישאר הרי בדיוק אותו דבר או רק יהפוך לגרוע יותר. אתה לא קולט שמתמרנים אתכם, שם בחדשות? הוא מזדעזע כשאני מספר לו על סיבוב הבוקר שלי ברשת. ארבעה-חמישה עיתונים בעברית, שניים-שלושה מהעולם ועוד כמה בלוגים. עדיף לספור את הכתמים על הבלטות, הוא אומר. לדעת מה קורה בחדשות, הוא מסכם, זה בזבוז זמן מחורבן.

אפשר לחשוב שהזמן שלך יקר, אני אומר לו, אתה הרי בטלן, יושב קרנות. זה בדיוק מה שהופך את הזמן שלי ליקר כל-כך, אומר החבר, העובדה שהוא כולו שלי. על זה אני לא יכול להתווכח איתו. אנחנו לוגמים.

אולי אתה צודק, אני אומר לו, וכולם זבלים. אבל אם זה ככה, הרי שמה שאתה עושה זה לשחק לידיים שלהם. בדיוק בגלל אנשים כמוך, חבר, המצב נשאר אותו דבר או רק הופך לגרוע יותר. הם יכולים להרשות לעצמם להיות מה שהם גם מפני שאנשים כמוך מרשים לעצמם לא להתעניין. אנשים כמוך הם בדיוק מה שאנשים כמוהם רוצים: בורים ואדישים.

ד. הברמנית מרימה את ראשה מחוברת הפסיכומטרי ומחייכת אל החבר שלי. נדמה שמבטה אומר לו משהו כמו: אולי תשאיר פה את החבר הנודניק שלך שקורא עיתונים ואתה ואני נלך אליי הביתה ונחרוך את הסדינים החדשים שקניתי.

החבר שלי מחייך אליה בחזרה. נדמה שמבטו אומר לה משהו כמו: את חתיכת טיפוס, עלמתי הצעירה, ויש לך הרבה חוצפה אם את חושבת שתוכלי להפריד ביני לבין החבר שלי המחורבן והטוב, רק עם המבט הזה שלך ושפת הגוף המשגע הזה. בעצם, את יודעת מה, תני לי עוד כמה דקות ואני מנפנף אותו, שילך לקרוא את העיתונים האידיוטיים שלו.

בחורות תמיד רואות משהו בחבר הזה שלי, ושהגופה המרקיבה שלי תישרף בגיהינום אם יש לי מושג מהו הדבר הזה, ואיך אפשר להידלק על מישהו שלא מתעדכן באופן שוטף בנעשה בשוקי עולם רק משום ששריריו משורגים, שיערו סמיך וחיוכו נדיב. אז יש לו כסף והסקס איתו משגע, אבל מה כל זה שווה אם אין לו מושג על הדרמה בזימבבואה.

ה. שמע, אומר לי החבר שלי שלא קורא עיתונים, נזכרתי שאני חייב לרוץ לאן שהוא. אתה איש חלש, אני נוחר כלפיו בבוז, עבד לדחפים שלך. לך לאן שתלך, אבל דע לך שכשאתה לא מתמצא במה שקורה, אתה לא מבצע את הפעולה הבסיסית של להיות בן אדם: לחשוב, למיין, לברור את המוץ מתוך התבן, למצוא מחט מזורגגת בערימת שחת מטונפת, לזהות את האינטרסים, את הכוחות המובילים אותנו והנלחמים בנו. את זה אתה לא יכול לעשות מעמדה של ניתוק. להבין מה קורה זו חובה מוסרית.

מה שתגיד, אומר החבר שלי, רק תעשה טובה ותעזוב לי את השרוול כי אני צריך ללכת. מזווית העין אני רואה את הברמנית מתארגנת ליציאה. אני מרפה מידו של חברי, והם יוצאים יחד מהבר. עכשיו הוא ירים אותה אל הגב של גרשון והם ירכבו מכאן, ואחר כך הוא יצחיק אותה על המיטה הרחבה שלו.

אני מסמן לברמן שנכנס זה עתה למשמרת והוא מעמיד מולי כוסית אחרונה. אני מערה אותה אל גרוני ועולה על אלביס. בוא, אני אומר לו, נלך הביתה, עוד לא קראתי את הגרדיאן היום. אלביס נוחר בשמחה, ואנחנו דוהרים אל עבר השקיעה. **

הרהור

אז יש לו כסף והסקס איתו משגע, אבל מה כל זה שווה אם אין לו מושג על הדרמה בזימבבואה. נשים, הא? לך תבין

http://dror.notes.co.il