"ילד בן שנתיים-שלוש שאומר שלום לדודה או לסבתא בסלולרי זה מצב שקרוב להתעללות בילדים"

"האם באמת ילד בגיל שנתיים שלוש צריך להגיד שלום לדודה או לסבתא בטלפון הסלולרי? אני בטוחה שזה דבר שאסור שיקרה. לדעתי זה ממש מצב שהוא קרוב לצ''יילד אביוז, ואני לא חושבת שיש לו שום סיבה בעולם".

כך אמרה ד"ר סיגל סדצקי, מנהלת היחידה לאפידמיולוגיה של סרטן וקרינה במכון גרטנר בתל השומר, בתוכנית "עסקים באוויר" עם חגי גולן ברדיו 99.

נזכיר כי מסמך על סיכוני קרינה של טלפונים ניידים סלולריים שעומד לפרסם בקרוב המכון לחקר הסרטן באוניברסיטת פיטסבורג בארצות הברית, קובע כי ילדים צריכים להשתמש בטלפונים סלולריים רק בשעת חירום. זוהי הפעם הראשונה שבה מנהל מכון לחקר הסרטן בארצות הברית סומך את ידו על פרסום התרעה מפני סכנות הקרינה של טלפונים סלולריים.

- האם אכן החשיפה של ילדים לטלפונים סלולריים הרבה יותר מסוכנת מאשר המבוגרים?

"התשובה שלי היא בהחלט כן, ואני גם התבטאתי ככה כבר הרבה מאוד פעמים גם בכלי התקשורת בישראל. אני רק רוצה לשים בפרופורציה את הביטוי 'הרבה יותר מסוכנת'. אנחנו נמצאים עדיין בעידן שלא ברור לנו לגמרי האם ומה הם נזקי הטלפונים הסלולריים, אבל לדעתי היום אנחנו נמצאים בהחלט בזמן שכבר יש לנו סיבה טובה לנורות אזהרה אדומות. אנחנו כן מתחילים לראות מחקרים, כולל מחקר שלנו, שמראים שאכן באנשים שדיברו מעל 10 שנים כנראה שיש איזו שהיא תוספת סיכון כאשר הם מדברים בטלפון סלולרי לפתח גידולים, ועדיין לא נעשה שום מחקר שהוא ייחודי לילדים".

"יחד עם זאת, כחוקרת סרטן בעצמי, אני בהחלט יכולה לומר שאם אנחנו מזהים איזה שהוא גורם סיכון להתפתחות סרטן באופן כללי, סביר מאוד להניח שבילדים אותו גורם יהיה הרבה יותר מסוכן".

"אנחנו צריכים להבין כמה דברים. הראשון הוא שלילדים יש רקמות מתפתחות. רקמות מתחלקות. ולכן בזמן הזה הרקמות הן הרבה יותר רגישות לפיתוח סרטן לעומת אצל המבוגר. דבר נוסף הוא שיש נושא שנקרא תקופת חביון. פרק הזמן שעובר מאז החשיפה ועד פיתוח הסרטן. לפחות לגבי גידולי מוח, התקופה הזאת היא תקופה ארוכה מאוד. היא יכולה להגיע גם ל-40 שנה ואפילו יותר מזה בגידולי מוח. ולכן, אם ילד נחשף, ברור שעומדות בפניו הרבה יותר שנים להגיע לפיתוח הגידול מאשר מבוגר שנחשף".

- מהם אמצעי הזהירות, מעבר לאוזניה, שאנשים יכולים לנקוט בהם בשביל לצמצם כמה שאפשר את הנזקים?

"אנחנו לא נפסיק כנראה להשתמש בטלפונים סלולריים, זו טכנולוגיה שהיא פה, והיא כנראה תישאר פה. אבל אני חושבת שפה נפתחת שאלה מאד מאד רצינית, כמה אנחנו רוצים להשתמש בטלפונים הסלולריים, איך אנחנו רוצים, ומי אנחנו רוצים שישתמש בהם".

"הפטנט הוא מאוד פשוט. להרחיק את הטלפון מהגוף כמה שאפשר כשמדברים. שיחה באוזניות לא אלחוטיות, ברמקול ובדיבוריות פותר את הבעיה לפחות חלקית. לגבי אוזניות אלחוטיות, גם בהן יש קרינה. אנחנו נפטרים מסוגיית הנוחות. אנחנו יכולים לדבר וגם להזיז את הידיים באותה עת, אבל אנחנו לא נפטרים מנושא הקרינה".

"השאלה הספציפית של ילדים, היא באמת שאלה מאוד מאוד משמעותית. צריך לשאול את השאלה מאיזה גיל באמת לתת להם טלפון סלולרי ולאיזה צרכים ואיך להגביל את כמות השיחות שלהם בטלפון סלולרי. זאת כבר סוגיה באמת מאוד סבוכה".