מה שטוב למדינות ה-OECD טוב גם לנו

רבים תולים תקוות בהקמתה של רשות תקשורת שתחליף את משרד התקשורת, שבמתכונתו הנוכחית "יצא מן המחזור" מזמן. יש להם סיבות טובות לכך.

בשנים האחרונות התפרסמו אינספור מאמרים על הצורך בקידום רשות תקשורת שתחליף את המשרד, משום שכולם מבינים שרשות תקשורת היא מרכיב חשוב בדרך לקידום הענף. אין צורך להלום שוב ושוב במשרד התקשורת כדי להסביר מדוע דרושה רשות תקשורת במקום משרד ממשלתי, ולכן נסתפק ונציין שמה שטוב לרוב המדינות בעולם, כנראה יהיה טוב גם לנו. מה גם שהצטרפותה של ישראל לארגון ה-OECD כרוכה בהקמתה של רשות תקשורת, אולם לא ברור אם מחייבת.

משה כחלון, שר התקשורת, הבין שכדי לקדם את הענף שעליו הוא מופקד, חייבים לבטל את המשרד ולעבור למבנה של רשות. זו גם הסיבה שהוא מעכב את הקמתה של ברית המועצות (איחוד בין מועצת הכבלים והרשות השנייה). כחלון הבין שכבר אי אפשר להפריד בין תחום השידורים לטלקום, וכל הניסיונות לקיים רגולציה שונה על שני התחומים היא מלאכותית ביסודה ונועדה לנפח מנגנונים ממשלתיים מיותרים.

רשות תקשורת היא בעצם כלי שאמור לייעל את עבודת הפיקוח או המפקח על השוק. רשות אמורה לעשות את הדברים קצת יותר מהר, עם פחות ביורוקרטיה ופחות מעורבות פוליטית.

רשות תקשורת אמורה פשוט לדאוג לכך שהעסק יתפקד טוב יותר בעתיד, משום שכיום אנחנו כבר לא בקו הראשון בתחום הטלקום בעולם, ולפני 8-10 שנים כן היינו.

שר התקשורת הקודם, אריאל אטיאס, התנגד להקמת רשות משום שסבר שכוח פוליטי של שר אינו בר תחליף לקבלת הכרעות קשות. כחלון, לעומת זאת, נוקט בגישה אחרת לחלוטין, ועם הרבה ביטחון עצמי בכוחו הפוליטי. לכן גם לא היסס לדבר על כך עם ראש הממשלה מבלי שיחשוש לגורלו כשר. זה כבר עומד לזכותו, ולטובתנו.