מעכשיו נהיה שקופים יותר

אבי טמקין הצטרפותה של ישראל לארגון המדינות המתועשות, ה-OECD נהפכה היום (ב') עובדה. לפני כמה שנים, כאשר תהליך ההצטרפות החל, היה ברור כי ישראל מבקשת לשפר את מעמדה בקהילה העסקית הגלובאלית, ולקבל אישור למעמדו של המשק הישראלי, כמי שהשאיר מאחוריו את הטלטלות של האינפלציה הדוהרת, הגירעונות הגדולים ואי הוודאות באשר לכיוון המשק.

האירוניה שבדבר היא שמועד ההצטרפות חופף להודעת האיחוד האירופי על תוכנית החילוץ בעיצומו של משבר פיסקאלי אשר מזכיר לרבים את ישראל של שנות ה-80.

ישראל, לעומת זאת, מגיעה ליום ההצטרפות כאשר הצמיחה הכלכלית שלה מתקרבת ל-4% בשנה, כאשר הגרעון התקציבי שלה יורד, ואף יתכן שיהיה נמוך מ-4% תוצר השנה, והחשבון השוטף במאזן התשלומים נמצא בעודף מבני.

התועלת לאזרח הפשוט

ההצטרפות עצמה לא באה בהפתעה. התהליך הואץ בחודשים האחרונים, אם כי היה צורך להתגבר על בעיות בתחום הגדרות הגבולות של ישראל לצורכי סטטיסטיקה. ה-OECD יציין כי הסטטיסטיקה של ישראל כוללת את מזרח ירושלים, בלי שהדבר יתפרש כהסכמה מצדה. גם בעניין הטיפול בקניין רוחני נאלצה ישראל לגלות יצירתיות מילולית, כדי למנוע חסימה של כניסתה לארגון ברגע האחרון.

משמעות הדבר היא כי ההשלכות של ההצטרפות כבר הורגשו בשווקים, אשר התאימו עצמם בעת האחרונה למצב החדש. דברים אלה אמורים, בעיקר, ביחס למודלים של הקצאת משאבים של גופים מוסדיים בעולם, וביחס למעמדן של חברות ישראליות בשוק האשראי הבינלאומי.

ההודעה הרשמית אשר פורסמה היום לא תוסיף לכל אותם תהליכים אשר החלו לפני כמה חודשים. ישראל גם התאימה את דיניה ואת התשתית המוסדית שלה למה שנדרש להצטרפות ל-OECD, אך תהליך זה כבר הושלם מזמן, ופירותיו כבר ניכרים בשטח.

מה כן ישתנה מהיום? תחום אחד בולט לטובה, על רקע האירועים בשבועות האחרונים. אזרחי ישראל ידעו הרבה יותר על מדינתם, ועל ההסדרים הנהוגים בה. השלטון הישראלי חובב צווי איסור פרסום, וככל שחולף הזמן, עצירת זרם המידע לחברה האזרחית נהפכת להיות התקן לפעילותו. לעומת זאת, ה-OECD חובב סטטיסטיקות ודו"חות משווים, על כמעט כל תחומי החיים. ישראלים אשר ירצו בכך יוכלו לקבל תמונה על מצב העובדים הזרים; על מצב אי-השוויון בשוק העבודה; על פערי החינוך ורמת החינוך של מרבית התלמידים; על מצב שירותי הבריאות; על החינוך לטכנולוגיה; על המאמצים להתמודד עם זיהום אוויר; על עוצמתם של מונופולים בשוק המקומי ועל עוד נושאים רבים.

במלים אחרות, מעבר לתועלת האסטרטגית אשר הפיקה ישראל מתהליך ההצטרפות, קיימת גם התועלת של שגרת החיים בתוך ה-OECD. נכון, בעבור מספר קטן של פקידי ממשלה ההצטרפות מביאה איתה את האפשרות לנסוע לכנסים בחו"ל, וישראל תוכל לארח כמה ועידות חשובות יותר, או חשובות פחות. אלא שמעבר לכך צריך להסתכל על מה שהאזרח הישראלי הפשוט מקבל מכניסת מדינתו ל-OECD. במקרה זה ההטבה הגדולה ביותר שבשגרה נעוצה בשקיפות הגדולה יותר של פעילות הממשלה והשלכותיה. זה בא, כאמור, נוסף על כל אותן הטבות של תהליך ההצטרפות עצמו, אבל גם בלעדיהן אפשר להגיד שהשקיפות הופכת את המאמץ כולו לכדאי.