הצעת יחימוביץ' וכץ עשויה להשיב מאות מיליונים לציבור

בדיקה שערך "גלובס" העלתה כי הצעת החוק של חברי הכנסת שלי יחימוביץ' וחיים כץ להגבלת שכר המנהלים בחברות ציבוריות "ריקה מתוכן", משום שהשפעתה בפועל על תגמול המנהלים זניחה. אני מטיל ספק בנכונות המסקנה הזו ומבקש להסביר מדוע הצעת החוק היא לא רק צודקת אלא גם יעילה, ואם תעבור בכנסת השפעתה עשויה להיות משמעותית. לשם כך, אתייחס לטענות שהעלה "גלובס" בזו אחר זו:

החוק ישפיע רק על 150 מנהלים בכירים מתוך 3,000 המנהלים בחברות ציבוריות.

זו בדיוק מטרת החוק: להשפיע בראש ובראשונה על אותו מועדון קטן ואקסקלוסיבי של מנהלים, אשר השכר שלהם הוא השערורייתי ביותר ומהווה מסלול עוקף דיבידנד על חשבון הפנסיה והחסכונות של הציבור המושקע בחברות ציבוריות. למעשה, מדובר במאות מיליוני שקלים בשנה המשולמים לקבוצה קטנה יחסית של "מסודרים", לרוב ללא קשר לביצועיהם כמנהלים ולתרומתם האמיתית להשאת ערך החברה. לפיכך, דווקא בגלל התמקדותו במוקד הבעיה - שכרם של המנהלים הבכירים ביותר - יאפשר החוק להחזיר לציבור המשקיעים מאות מיליוני שקלים שיוכלו לשמש כדיבידנד, כתגמול לעובדים בדרגות שונות, או להשקעה בפעילות יצרנית אחרת של החברה.

השפעת החוק על גובה שכרם של המנהלים תהיה שולית משום ששכרם הממוצע כיום אינו גבוה בפועל ממה שמתיר החוק.

טענה זו אינה נכונה בכל הנוגע ל-100 המשתכרים הגבוהים ביותר, שהם כאמור לב הבעיה. לפי הצעת החוק, אם השכר הנמוך בחברה הוא שכר מינימום, אזי עלות השכר השנתי הגבוה ביותר בה יכול להיות כ-2.9 מיליון שקל. זאת בניגוד למצב הנוכחי, שבו עלות שכרם השנתי של 100 המשתכרים הגבוהים בחברות הציבוריות עומדת על 4.8 מיליון שקל לפחות. מכאן שהפער בין המצב הקיים לבין הצפוי אם הצעת החוק תעבור עומד על כ-2 מיליון שנה בשנה למנהל, והחוק עשוי לפנות מאות מיליוני שקלים בשנה להשקעה חכמה, יעילה וצודקת יותר של הון החברה לטובת כלל המשקיעים.

אלי יונס, מנכ"ל מזרחי טפחות, הוא דוגמה לכך שהחוק לא באמת ישנה דבר כי הוא יספוג ירידה של כ-200 אלף שרל בלבד בשכר, אך ימשיך ליהנות מאופציות בשווי מיליוני שקלים שאינן מכוסות בחוק.

טעות להתמקד ביונס כדוגמה בלעדית. במקרה שלו, רכיב האופציות הוא אמנם משמעותי ביותר והירידה שיספוג בשכר נמוכה יותר מאחרים. אך אם נתבונן, לדוגמה, במי שחולקים עם יונס את שלושת המקומות הראשונים ברשימת המשתכרים הגבוהים - יו"ר גזית גלוב, חיים כצמן, ומנכ"ל הפניקס אייל לפידות - נגלה כי אלה נהנים מרכיב אופציות נמוך בהרבה ולפי הצעת החוק יירד שכרם בכ-5.7 מיליון שקל בשנה (במקרה של כצמן) או בכ-6.5 מיליון שקל בשנה (במקרה של לפידות). כמו שניתן לראות, אלה הבדלים דרמטיים שיתרמו לתיקון חשוב בעיוותים הקיימים בנושא תגמול מנהלים. כמו כן, נוסח מתקדם של הצעת החוק הנדון כיום בכנסת כולל התייחסות גם לרכיבי בונוס ואופציות ועתיד להקטין עוד יותר את שכרם המנופח של הבכירים.

גם אם הצעת החוק תעבור, החברות הגדולות ימצאו דרכים לעקוף אותה.

יכול להיות, אך דווקא משום כך חייבים להתחיל ליצור שינוי. רגולציה של שוק ההון היא ריצה למרחקים ארוכים, המצריכה התמדה, אורך נשימה והתאמה לתנאי הדרך. אנחנו רואים זאת כעת גם בארצות הברית, כשמאמציו של ממשל אובמה לרפא את חולייו של וול סטריט נתקלים בהתנגדות חזקה מצד התאגידים והלוביסטים שלהם. לפיכך, הצעת החוק של יחימוביץ' וכץ היא שלב ראשון והכרחי במאבק מתמשך ליצירת שוק הון בריא יותר בישראל.

לבסוף, יש לזכור כי הצעת החוק מאפשרת למעשה למנהלים הבכירים להשתכר ללא הגבלה - ואפילו יותר מכפי שהם משתכרים כיום - ובלבד ששכרם של יתר העובדים יעלה בהתאמה והפערים ביניהם לא יעלו על פי 50. זהו עודנו פער גדול, ויש שיאמרו אף מוגזם, אך בעצם קביעתו מעבירה הצעת החוק מסר חשוב על אודות הצורך בצמצום פערי השכר ובחלוקה הוגנת יותר של העוגה.

הכותב הוא משפטן ומומחה לאחריות תאגידית