יותר מדי גורמים מטפלים, ולא מצליחים להחליט

משה ליכטמן חשף במוסף G בנובמבר 2009:

במושבים בישראל יש כ-4,000 נחלות פנויות, הקרויות נחלות לא מאוישות. במשך עשרות שנים נמנעו המושבים מלעודד שיווק של נחלות לא מאוישות, משום שבעלי הנחלות חילקו ביניהם את אמצעי הייצור (אדמה, מים, מכסות ועובדים) שהוקצו על-פי התקן. למשל, בנהלל יש תקן של 150 נחלות, אבל בפועל יש 75 נחלות פעילות, שלכל אחת אמצעי ייצור כפולים.

משרד החקלאות דורש לאפשר למושבים לחלק את הנחלות הלא מאוישות על-פי שיקול דעתן של האגודות, ללא תמורה כספית. מנגד, במינהל מקרקעי ישראל טוענים שמדובר בעסקאות נדל"ן לכל דבר, בעיקר במרכז הארץ, ודורשים ששיווק הנחלות במרכז הארץ יתבצע, אם בכלל, דרך מכרזים פומביים.

ממצאי המבקר:

ביישובים חקלאיים רבים קיימות נחלות פנויות שטרם אוישו. 8% מהן נמצאות במרכז הארץ ושוות כסף רב.

מינהל מקרקעי ישראל ומשרד החקלאות עוסקים במשך שנים רבות בשאלת מדיניות איוש הנחלות הפנויות, אך גורמים מקצועיים אלה לא הצליחו להגיע להסכמות בעניין בעקבות מחלוקות שקיימות ביניהם מאז 2003:

האגף החקלאי של מינהל מקרקעי ישראל גיבש הצעת החלטה שלפיה איוש הנחלות הפנויות ייעשה במכרז והן ישווקו על-ידי מינהל מקרקעי ישראל, אולם משרד החקלאות מתנגד בכל תוקף לאימוץ שיטת המכרז בנוגע לנחלות. החלטת המינהל להקפאת איוש הנחלות נכנסה לתוקף באפריל 2003 אבל ההחלטה נידונה כעבור שנתיים במועצה ולא אושרה.

לכן החליטה המועצה להעביר את הנושא לוועדת משנה, שבשל הפערים עם משרד החקלאות לא קיבלה הכרעה, כך שבתקופת הביקורת של משרד מבקר המדינה, ב-2009, שש שנים לאחר ההקפאה, טרם גובשו המלצות לגבי מדיניות איוש הנחלות הפנויות.

לדברי המבקר, המשך הקפאת איוש הנחלות הפנויות מאז 2003 משקף כשל חמור בתפקודם של הגופים השלטוניים שמופקדים על ניהול המדיניות הלאומית בתחום המקרקעין והחקלאות.

המלצת המבקר:

על המינהל ומשרד החקלאות להביא את הנושא לכדי הכרעה תוך זמן קצר ולהגיע להחלטה מוסכמת.