דמי הניהול: פופוליזם וזיכרון קצר

באחרונה אנו עדים לקמפיין מתוזמן שמובילים חברי-כנסת סביב סוגיית דמי הניהול בקופות-גמל. ניסיון רציונלי לנתח את הגורמים שהובילו להעלאתם כביכול של דמי הניהול חוטף מתקפה מתלהמת המציירת את מנהלי הגופים המוסדיים כעושקי הציבור. טענה אחת יש למובילי הקמפיין, והיא כי מאז רפורמת בכר דמי הניהול בקופות-הגמל עלו, כביכול, משיעור ממוצע של 0.7% ל-1.1%.

אלא שמובילי הקמפיין שוכחים כי ערב רפורמת בכר קופות-הגמל הבנקאיות סבלו מבעיות קשות של ריכוזיות, ניגודי-עניינים ואי-שקיפות, שאפשרו סבסוד דמי הניהול בכיס ימין והפקת רווחים מהעמיתים בכיס שמאל. כך, לדוגמה, ניהול קופות-גמל אפשר לבנקים להרוויח מהציבור עמלות וריביות בגין הלוואות ופיקדונות בסניפים. בנוסף, כר נרחב של רווחים בקופות-גמל נבע משירותי ברוקראז' ששולמו לצדדים קשורים לבנקים. פעילות כה רווחית שהיו בנקים שהסכימו לנהל לסקטורים שונים קופות-גמל בדמי ניהול אפס, 0%! ללמדנו שבנקים ויתרו על דמי ניהול בעבור הזכות להרוויח מהוצאות הברוקראז' שקוזזו מחסכונות הציבור, וזאת בחוסר שקיפות.

כיום, גופים מוסדיים אינם רשאים להפיק רווחים סמויים, כעמלות ברוקראז', וזאת בשל האיסור לבצע פעולות ברוקראז' עם צדדים קשורים למנהל קופת-הגמל.

חלק ממקדמי הקמפיין זוכרים כי לפי ההמלצות הראשוניות של חברי ועדת בכר הומלץ כי הייעוץ הפנסיוני הבנקאי יינתן כנגד תשלום מצד העמיתים וכי כדי להגביר את התחרות על ערוצי ההפצה, יתאפשר לבנקים למכור מוצרים פנסיונים מחוץ לסניפים - פעולה המתחרה בסוכני ביטוח. אלא שחברי-הכנסת לחצו על האוצר לגלגל את עלויות ההפצה על הגופים המוסדיים, ולהשית דמי הפצה בשיעור 0.25%. כך גם בחרו חברי-הכנסת להגן על ציבור סוכני הביטוח, שאותם תוקפים היום, ואסרו על ההפצה הבנקאית להגיע להמונים. אותם חברי-כנסת שגילו נדיבות למערכת הבנקאית ולסוכני הביטוח על חשבון הציבור ועל גב הגופים המוסדיים, אינם יכולים היום לגלגל עיניהם לשמיים ולצפות כי את מחיר נדיבותם ישלמו הגופים המוסדיים.

בכך לא תמה השונות במפת החיסכון הפנסיוני אז והיום. גופים מוסדיים רבים רכשו קופות-גמל וקרנות השתלמות בנקאיות במיטב כספם בתקווה שיעלה בידם לנהל את כספי הציבור באופן המיטיב ביותר וגם להרוויח. אלא, שזמן קצר לאחר רכישת הקופות מהבנקים, הממשלה באישור הכנסת החליטה להפוך את עולם הגמל, ולקבוע שהפקדות חדשות לקופות-גמל ייעשו רק לטובת חיסכון קצבתי.

מאחורי העדפת החיסכון הקצבתי על חיסכון הוני עמדה החשיבה שיש להבטיח כי האזרחים לא ייפלו בעתיד לנטל על הקופה הציבורית והתקציב הממשלתי. אלא שאגב קידום אינטרס ציבורי אחד (חיסכון קצבתי) נעצרו הפקדות חדשות לקופות-גמל. יש להניח כי אילו בעת רכישת קופות-הגמל היו יודעים הגופים המוסדיים את תוכניות האוצר, הם היו מורידים את מחירי רכישת הקופות, וכך, כנראה גם ניתן היה לגלות סובלנות רבה יותר בדמי הניהול.

הרפורמות שהוביל האוצר באישור חברי-הכנסת נושאות עימן תג מחיר, וזו תמימות לצפות או להניח כי אגב קידום אינטרסים ציבוריים חשובים הסקטור הפרטי והגופים המוסדיים הם שיישאו לבדם בעלויות אותן רפורמות.

על אף האמור, יכולים חברי-הכנסת והממשלה לטפוח לעצמם על השכם. יחד עם הגופים המוסדיים הצליחו להקים מערכת פנסיונית שצלחה משברים כלכליים ומהווה מודל לחיקוי. בנוסף, מצב הציבור לא הורע ובמקום זאת הוא משלם דמי ניהול שקופים יותר שאינם מסתירים הוצאות המקוזזות ללא ידיעת העמיתים. כמו כן, עלויות ניהול כספי החיסכון בקופות-הגמל בארץ נמוכות משמעותית מחלק ממדינות העולם, ודמי הניהול עדיין נמוכים מאלטרנטיבות חיסכון או השקעה אחרות, ועומדים על כמחצית מדמי הניהול המותרים לגבייה.

הכותב מתמחה בשוק ההון, פנסיה וגמל וליווה מקרוב את הליכי רפורמת בכר