"כל חנויות הספרים נראות אותו הדבר"

מהו בית הקפה החביב עליך?

אני אוהב לשבת בקפה לנדוור בגן מאיר בתל אביב, מקום עטוף ריח ברושים וצווחת נדנדות. קשה להאמין, אבל כשמסתכלים לצדדים רואים ירוק אמיתי ולא מתוך מסכי המחשב. שם אני אוהב לשתות את הקפה, בעיקר בבוקר. אין ספק, כיום אפשר לשוב ולהצביע על הקשר ההדוק בין בתי הקפה לחבורות הספרותיות של פעם: אנשים מתיישבים כיום בבתי קפה ברחבי העיר ומעבירים זה לזה שירים, סיפורים, בלוגים ומהפכות דרך המחשבים והטלפונים הניידים".

איזו דמות הסטורית היית שמח לפגוש לקפה?

"הייתי רוצה לשבת לשיחה עם הורדוס ויונה וולך, ולשמוע איך כל אחד מהם ידע להקים מונומנטים גדולים: הורדוס בנה את הר הבית, וולך הקימה את הר הנפש. כל אחד מהם היה אדריכל ענק אבל גם קברן גדול: הם בנו משהו בעולם אבל הרסו את עצמם, בשיגעון פנימי ואכזרי".

אם היית יכול לצותת לשולחן הסמוך, איזה סופר היית רוצה שיישב שם?

"פרננדו פסואה! המשורר הפורטוגלי הענק של תחילת המאה ה-20 המציא 75 משוררים בדויים, שלכל אחד מהם הייתה ביוגרפיה בדויה, סגנון כתיבה מובהק, כתב יד שונה - בקיצור, חגיגה, וכל מערכת הפיצולים המסועפת והמסולפת הזאת יצאה ממוחו הקודח של פקיד אפרורי בן העיר ליסבון.

"הייתי שמח לשמוע אותו מדבר לעצמו בזמן שהוא נוגס בכריכון גבינה וצימוקים בדרך לעבודה".

למי, או למה, אתה מתגעגע?

"אני מתגעגע לתחושה שליוותה אותי כשקראתי לראשונה את 'והיום איננו כלה' מאת אייטמטוב (עם עובד, 1994). מסעו של האיכר הרוסי לקבור את חברו הטוב בערבות הקפואות של מדבר הסארוזק הינו תפילה בלי מלים ובלי צלילים. זהו ספר מוסר שלימד אותי לא רק על הזולת בחיינו, על האדמה ועל עולם החי, אלא בעיקר על עדינותה של השפה.

"במהלך ששת הימים כשקראתי את הספר הזה, אי שם לרוחב הלילות ובעומק האמבטיה, הרגשתי את מה שחשים מיליוני אוהבי ספרות - שאין לי ביוגרפיה: לא עניינו אותי החברים ולא המשפחה, לא העבודה ולא המוזיקה, רק הרגש הפנימי שזחל בתוכי כעסיס רימונים וגרם לי לבכות ולצחוק בהפתעה עם כל עמוד ועמוד".

אתה בעיר זרה, ויש לך פנאי לבקר רק במקום אחד. לאן תלך?

"לעיר האסורה בבייג'ין. הייתי שם לפני 20 שנה, ולמזלי, באותו יום ירד מטר עצום של גשם סוחף שהבריח את כל שאר התיירים ושומרי הסף פנימה לתוך המקדשים. בלעתי מים, הנפתי את המטריה, ויצאתי לשוטט לבד בעיר האסורה. חוויה נדירה ששמורה רק לקיסרי סין".

ספר לי על הספר החדש שלך, גני הזהב של סנקטאפו ואיך נולד שיתוף הפעולה המיוחד עם האמנית דנה דרויש שאיירה אותו.

"את 'גני הזהב של סנקטאפו' כתבתי לפני שנים אחדות, ומיד אחר כך חיפשתי מאייר טוב שיוכל לתרגם את הספר לציור. באותה תקופה קראתי מאות ספרי ילדים, עשרות קטלוגים של מאיירים, ולא מצאתי מישהו שיתאים לעולם האגדה של סנקטאפו. כשכבר התחלתי להתייאש, פתאום, דרך חברה משותפת, נחתו אצלי בתיבת המייל כמה איורים של דנה דרויש לסנקטאפו - והנשימה נעתקה. מה שראיתי היה אמנות גדולה. כעבור כמה שבועות כבר הושלמה עבודת האיור לסנקטאפו, והתוצאה נהדרת".

איזה ספר ילדות אהוב עלייך במיוחד?

"'ויהי ערב' מאת פניה ברגשטיין. מי שקרא את הסיפור - מלבד התום והחמלה, כמו גם האלימות הקטנה המקופלת בו, לא יכול שלא לזכור את הירח שמלווה את הסיפור כולו כמו מורה קפדן ורחום. בתמונה האחרונה מתכופף הירח ומנשק את הילדה על ראשה, וזהו הרגע האהוב עלי ביותר. חסד פיוטי של ממש".

רוב הקוראים בעברית מעדיף רומנים ולא שירה או סיפורים קצרים. מה דעתך?

"אודה ואתוודה, גם אני מעדיף לקרוא רומנים על פני שירה. רומן הינו פינוק: אתה קורא ומיד שוכח את עצמך, נבלע בעולמם של אחרים ומתארח בבתיהם, באושרם ובצרותיהם. כעורך ספרותי בבית ביאליק אני אמנם קורא שירה, המון שירה, ולמרות העדפתי האישית לפרוזה, ולמרות טורי רבי המכר המעידים על כך שרבים קוראים פרוזה על פני שירה - אני חייב להודות שאירועי השירה בבית ביאליק מלאים בקהל.

"האנשים אולי לא קוראים כיום אלתרמן לפני השינה, אך הם בהחלט יקחו בייביסיטר, יצאו מהבית, ישלמו על חניה ויצאו בערבים לשמוע משוררים ושחקנים קוראים משיריו. הירח הוא אותו ירח".

מה מעורר בך השראה?

"מוצרט, הקונצ'רטו לקלרינט, הפרק השני - העולם תמיד נראה מצומק לעומת המוזיקה המלנכולית והמלכותית המופקת מתוך הרקיע הפנימי של מוצרט".

מהו הספר האחרון שקראת ושהרשים אותך?

"לאחרונה חזרתי לקרוא את שירי ביאליק, לקראת הרצאה שהוזמנתי לשאת, ושבתי והופתעתי מהרלוונטיות שלו לחיינו. הוא אחד המשוררים היחידים שהצליחו לגעת בקרקעית הנפש, ממש שומעים את הרצפה הקרה של התודעה נוקשת תחת המלים. השירים שלו חזקים, חריפים ונוקבים, ובכל שיר מקופלת תנועה של פרפור בהתלבטות בין שם לכאן. במיוחד אני נוהג לקרוא את שיריו בקול רם, לעצמי, בניגון אשכנזי".

מה עמדתך לגבי מכירת ספרים במבצעים של 4 ב-100, 1 1 וכו'?

"אין ספק שכל המבצעים הללו פוגעים בכל אנשי התעשייה: הסופרים, העורכים, המאיירים, המתרגמים, המו"לים, ואחרים, אך מצד שני יש לזכור שכיום כל אחד יכול להשיג ספר במחיר נמוך, מגוחך, בעוד שלפני שנים אחדות היינו מחכים כמו חתולים לקערת השמנת של שבוע הספר כדי להשיג הנחה קטנה למחיר הספר. אני בעיקר מצטער על כך שאין די מקום בחנויות להציג את כל הספרים שיש, כל הסניפים נראים אותו דבר, וכדאי היה להעמיד חנויות שמתמחות בז'אנר מסוים, למשל רק ספרי היסטוריה, ולהציג מבחר מקיף של ספרים מאותו תחום".