הלוליין של התקשורת הסינית

בשעה שאנחנו ממתינים לראיון עם ליו צ'נגלה, אנחנו חשים שמשהו לא מסתדר. מעמדה המיוחד של פיניקס סטלייט טי.וי, רשת השידור הפרטית היחידה בסין הרשאית לשדר בסינית, בא לידי ביטוי גם בכך שמשרדיה בבייג'ין שוכנים במעון האירוח הממשלתי דייאוטאי, אבל בתוך הווילה, השוכנת בלבה של סין הקומוניסטית, מתנשאת קטורת אל התקרה הגבוהה והתאורה מזכירה מקדש או מועדון לילה. ניתן אפילו להבחין בפסלון של בודהה.

זו בדיוק מהות אישיותו של ליו ושל העסק שלו - שילוב דברים הנראים סותרים לכאורה. ליו בן ה-60 הוא בודהיסט מאמין אבל חבר המפלגה הקומוניסטית; הוא מבקר הצנזורה של בייג'ין אבל עמוד תווך חשוב במשטר עצמו. "אנחנו מבינים את המצב שלהם והם מבינים את המצב שלנו", הוא אומר בהתייחסו לפקידי הממשלה, ומסביר בכך איך מנווטת פיניקס במבוך הפוליטי של שוק התקשורת המקומי. "הם זקוקים לפיניקס, ופיניקס זקוקה להם".

הנהגת המדינה, שעדיין משקיעה משאבים ניכרים כדי להבטיח שאזרחיה יחיו על דיאטת מידע ויקבלו תוכני אינטרנט מסוננים היטב, תלויה מאוד בפיניקס דווקא בביתה שלה. "הם צופים כמובן בערוץ CCTV (הערוץ הממלכתי באנגלית שמשודר גם בישראל, ערוץ 141 בהוט), אבל רבים מהם מקווים לקבל מידע נוסף", אומר ליו. "פיניקס היא כנראה ערוץ שחשוב להם מאוד כדי להבין את העולם החיצוני".

הצבא מחשל

ליו למד בדרך הקשה כיצד להתמודד עם סיכונים פוליטיים בסין הקומוניסטית. כשהיה בן 15 בלבד, הותקפו הוריו, פקידים בכירים שמעמדם איפשר להם חיים נוחים, במהפכת התרבות - אותה תנועה שהוביל מאו זדונג משנת 1966 במשך עשור, כדי לבצר את כוחו הפוליטי. ליו זוכר היטב את התנועה חסרת הרחמים הזאת, שגרמה לסינים להעריך מאוד את החופש היחסי והשגשוג שהביאו רפורמות כלכלת השוק המאוחרות יותר, לצד דור חדש של יזמים.

ליו צ'ואנז'י, ממייסדי חברת המחשבים לנובו, ורן ז'נגפיי, מייסד חוואווי, יצרנית ציוד הטלקום, הם דוגמאות בולטות לדור היזמים החדש, אבל ליו שלנו רכש בשנים הקודרות של סין כישורים שאין להם תחרות - בעיקר היכולת לתמוך במפלגה ולקרוא עליה תגר בו זמנית.

ליו התגייס לצבא בגיל 19. השירות בבריגדות בוני הגשרים וחופרי המכרות סייעה לו, לדבריו, לפתח את יכולת העמידה, הכוח והאינסטינקטים הנחוצים לו היום כדי לשמור על פיניקס. "הדרך של פיניקס הייתה קשה מאוד, והיו לחצים שמישהו אחר לא היה יכול כנראה לעמוד בהם", הוא אומר. "החיים בקסרקטינים, אחרי ילדות מפונקת, לימדו אותי כיצד לחשל את עצמי".

הוא מתגאה בכך שעמידותו בכישלונות גבוהה מזו של עובדיו, וחוזר על סיסמת החברה: "אל תרים ידיים עד הסוף. וכשאתה מגיע לסוף, תתעקש עוד יותר ואל תוותר". אני עדיין מקיים את הדיבר הזה כלשונו, הוא אומר.

התחלת הקריירה בכוחות המזוינים השתלמה גם במובנים נוספים. אחרי שהוכשר כעיתונאי, הוא עבד ככתב צבאי בתחנת הרדיו הממלכתית, ובה הוא התקדם עד להנהלה. המשרות הללו היו כולן כרוכות בהפקת תעמולה ויצירת קשרים עם אנשים בצמרת - משימה שלדברי בכיר בפיניקס, ליו מבצע בגאוניות שאין לה תחליף.

הבנה שבשתיקה עם מרדוק

ב-1988, שנה לפני דיכוי הפגנות הסטודנטים בסין שסיים תקופה של ליברליות יחסית, עבר ליו לארה"ב ועבד כסוחר נפט. בתחילת שנות ה-90 הוא החל להשקיע במיזמי תשתית בסין ובחו"ל, ורק לאחר מכן נכנס לעסקי המדיה.

הוא הקים את טודיי אסיה, חברת הטלוויזיה שלו, אך פריצת הדרך האמיתית הושגה לאחר ששכנע את איל התקשורת רופרט מרדוק להמר עליו כאמצעי לחדור לשוק הסיני והקים את המיזם המשותף פיניקס. "למרדוק ולי הייתה הבנה שבשתיקה", אומר ליו ומשבח את הבוס של תאגיד ניוז קורפ על כך שהוא מעולם לא התערב בניהול היומיומי. לדבריו, פיניקס הייתה המיזם הרווחי ביותר של מרדוק בסין.

לא בטוח שמרדוק רואה כך את הדברים. ב-2006, הפחיתה ניוז קורפ במחצית את החזקתה בפיניקס, לאחר שזו צברה תאוצה אך לא עזרה למרדוק בכל הנוגע לחברת השידורים שלו בסין, סטאר טי.וי.

בעוד מרדוק נאלץ להגביל את שאיפותיו בשוק הסיני, פיניקס הגיעה רחוק. בחברה, הרשומה למסחר בהונג קונג, אומרים ששידורי החדשות שלה מגיעים ליותר מ-300 מיליון סינים. הכנסותיה זינקו בשנה שעברה ב-71% ל-2.4 מיליארד דולר הונג קונגי בזכות צמיחה אורגנית, והרווח זינק ב-41% ל-421 מיליון דולר הונג קונגי. באחרונה הגישה פיניקס בקשה לרשות ניירות ערך האמריקנית להנפיק מניות בחטיבת המדינה החדשה שלה בהיקף 200 מיליון דולר.

לדברי ליו, הוא השיג את הצמיחה הזאת בעזרת תערובת של שיטות ניהול פטרנליסטיות ומודרניות-מערביות. הוא אוהב להשוות את החברה שלו למשפחה ואומר שהבוס שלה הוא הרכלן הגדול ביותר, כי הוא יודע יותר מכל אחד אחר על כל עובד שלו.

המייסד של פיניקס מודה שהוא מכור לאינפורמציה. אף שהוא מעדיף ספרים, הוא אומר שהוא אוהב את כל המכשירים החדשים המושתתים על טכנולוגיית מידע מודרנית, ומודה שאפילו בחדר הנוחיות שלו מותקן צג טלוויזיה.

אפקט המזרח התיכון

ההחמרה האחרונה ביחס של בייג'ין למתנגדי המשטר, הנובעת מהחשש ש"מהפכת היסמין" המזרח תיכונית תפרוץ גם בסין, מותחת במידת מה את סבלנותו של ליו. "כאשר נשמעות המילים 'לוב' או 'קדאפי', המסך הופך פתאום למושלג", הוא אומר ומתכוון לחסימות התכופות של שידורי החדשות של פיניקס בחודש מארס. "זה לא מטורף? כאשר התלונות על החסימות הללו מתגברות, אלו שאחראים על שמירת היציבות צריכים לשאול את עצמם אם החסימות הללו לא יחריפו עוד יותר את האי-יציבות".

נכונותה של בייג'ין להרחיב את הליברליזציה בתחום התקשורת מוגבלת בבירור, מאחר שפיניקס לא קיבלה רישיון לשדר מעבר למחוז גואנדונג השכן להונג קונג, ומחוץ למלונות שלושה כוכבים ויותר ולבתיהם של בכירים סינים וזרים. אבל ליו אומר שזה כבר לא משנה, מפני שהאינטרנט עוזר היום להפיץ מידע הרבה מעבר ליכולתם של שידורי הלוויין בטלוויזיה.

המתכון של ליו לשמירה על פעילות קבוצתו מול הצנזור הממשלתי הוא להתרחק ככל יכולתו מהתוכן המערכתי. "תפיסת הניהול שלי היא לא לנהל את זה", הוא אומר בהתייחסו לתוכניות הראיונות ה"נועזות" יותר של פיניקס. "אילו אני הייתי אחד הפוליטיקאים שהם מתקיפים בתוכניות הללו, הייתי מקבל התקף לב. אני בטוח שהם מקללים אותי ואומרים שאני נגד המפלגה ונגד סוציאליזם. לכן התמיכה הכי גדולה שלי במגישי התוכניות הללו היא שאני לא צופה בהן".