כחלק מהחוזה שחותם סופר עם הוצאה לאור, זוכה המחבר לקידומו התקשורתי של הספר באמצעות יחסי-הציבור של ההוצאה. המילה "זוכה" מעט מטעה, כיוון שלא בכל המקרים מחלקת יחסי-הציבור של ההוצאה משרתת נאמנה את כלל סופריה, ובעיקר לא לאורך זמן (במקרה הטוב מדובר על שבועיים לפני יציאת ספר לאור ועד כחודש ממועד הפצתו בשווקים). מקרה שבו סופר שוכר יחסי-ציבור מטעמו, במקומה של מחלקת יחסי-הציבור של ההוצאה, אינו עניין שבשגרה.
מעבר להוצאה הכספית עבור הסופר (שבמקרה של אריסון נראה כי לא תביא אותה לפשיטת רגל) ההוצאות אינן שואפות לכך. הן מעדיפות ליישם את האסטרטגיה השיווקית לפי ראות עיניהן. אבל המיליארדרית שרי אריסון, שהשיקה היום את האוטוביוגרפיה שלה, אינה סופרת מן המניין. כסף בוודאי שאינו מהווה שיקול עבורה, והיא לא אחת שמתווכחים איתה - אלא אם כן שמכם סטנלי פישר. לכן כשאריסון החליטה לבחור בעצמה את זהות יחסי הציבור שיקדמו את ספרה, איש לא הפריע למהלך, ורחלי גולדבלט היא שנשכרה למשימה. לא ברור מה היה השיקול של אריסון להוצאת יחסי-הציבור מידה של ההוצאה. אפשר לייחס זאת לצורך בשליטה אבסולוטית על התנהלות יחסי-הציבור של הספר, במיוחד בנושא כה רגיש כמו ספר ביכורים, ועוד אוטוביוגרפיה עמוסה ברכילות צהובה ועסיסית.
*עידו פרץ, יחסי-ציבור "כנרת-זמורה-ביתן", איך זה שיחצ"נית שאינה עובדת עבור ההוצאה מקדמת ספר שלה?
"שרי אריסון בחרה אותה, ורחלי התייעצה איתנו. זה לא היה במנותק".
*ייתכן כי מעתה סופרים בהוצאה יוכלו להחליט בעצמם מי ייחצ"ן אותם?
"בוא נגיד שהם יעשו טעות אם זה מה שיקרה".
היחצ"נית רחלי גולדבלט סירבה להגיב לידיעה.
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
