בנק שיש לו מדינה

אני לתומי חשבתי, שמדינת ישראל היא מדינת חוק ובה יש חלוקת סמכויות בין הרשויות השונות, כמו שלמדתי בכיתה י'. אבל בעת האחרונה אני נתקל יותר ויותר בגופים ממלכתיים שיש להם מעמד אקס-טריטוריאלי. מעמד כה מיוחד שהם יכולים לכפות על הממשלה הנבחרת מהלכים המנוגדים למדיניותה.

במה מדובר? במעמדו הלא ברור כביכול של בנק ישראל. כאשר יש עימות או חילוקי דעות בין בנק ישראל למשרד האוצר, הכתבים הכלכליים, בחלקם או ברובם, עומדים לצידו של נגיד הבנק. מצטייר באותם דיווחים, שבנק ישראל מחליט על מדיניות, מבצע אותה, ובנוסף עוסק בשיווקה בקרב הציבור בעיקר דרך הכתבים הכלכליים, הנוהרים אחרי דברי הנגיד כתלמידים בפני רבם. כדי להעמיד דברים בפרופורציה המתאימה ביקשתי לבדוק את מעמדו החוקי של הבנק ונגידו, לצורך זה עיינתי בחוק בנק ישראל מ-1954.

מהם תפקידי הבנק? בפרק השני בסעיף 3 לחוק מפורטים תפקידי הבנק לאמור: "תפקידיו של הבנק יהיו לנהל, להסדיר ולכוון את מערכת המטבע וכן להסדיר ולכוון את מערכת האשראי והבנקאות בישראל, בהתאם למדיניותה הכלכלית של הממשלה ולהוראות חוק זה, על מנת לקדם באמצעים מוניטריים - 1) ייצוב ערכו של המטבע בישראל ומחוץ לישראל;

2) רמה גבוהה של ייצור, תעסוקה, הכנסה לאומית והשקעות הון בישראל".

הדברים מדברים בעד עצמם. תפקידו של הבנק לקיים את מדיניותה הכלכלית של הממשלה. מדוע נדמה, שלאחרונה נוצר הרושם שהממשלה צריכה לקיים את מדיניותו של בנק ישראל? יש פה מן היפוך שלא ברור ממה הוא נובע. כאשר הממשלה מחליטה על אינפלציה בין שישה לשמונה אחוז, כמו שהיה בשנה הקודמת, הנגיד מחליט שהוא רוצה ארבעה אחוז של אינפלציה וייקוב הדין את ההר. כאשר השנה דיברו על אינפלציה של ארבעה אחוז, החליט נגידנו שאחוז זה צריך להיות בין שניים לארבעה אחוז, ואין פוצה פה ומצפצף.

בימים האחרונים גדלותו של נגיד הבנק מועצמת בעקבות אמירות כגון: "אם האוצר ירצה להגיע לעיסקה, היא צריכה להיות בינו לבין השווקים, ולא בינו לבין בנק ישראל". בנק ישראל כנציג השווקים העלומים. זאת אומרת, שחובת ההוכחה המתמדת היא על הממשלה שאמורה להוכיח לשווקים משהו. השווקים צריכים להגיב, ובנק ישראל יבחן את הציפיות ואז יגיב או לא יגיב.

דבר נוסף שבולט בסעיף הוא, שתפקידי הבנק כוללים בין היתר שמירה על רמה גבוהה של תעסוקה. זאת אומרת, שמדיניותו המוניטרית של בנק ישראל אמורה להפחית אבטלה. אבל אבטלה כבר מזמן אינה יעד ישיר של מדיניות בנק ישראל. אבטלה גבוהה או נמוכה אינה ממן העניין, כיוון שיש לנו מדע אשר בפשטנות מתייחס רק למדד אחד, אינפלציה, וחוץ מזה הכל יסתדר בלי שניגע בו. כאן אפשר להרחיב שוב דיון באידיאולוגיה השלטת במסדרונות בנק ישראל לגבי כלכלה בכלל וכלכלת ישראל בפרט, אבל אני חש שאני חוזר על עצמי ולא אעשה זאת כאן.

מלבד תפקידיו של הבנק יש מישהו שעומד בראשו וממונה לתפקיד שגם לו יש הגדרה. וכך כתוב בחוק, פרק ארבע סעיף 8: "נגיד הבנק ימונה על ידי נשיא המדינה על פי המלצתה של הממשלה". סעיף 9 לחוק מגדיר את תפקידיו כמנהל הבנק ויועץ לממשלה בענייני מטבע ובעניינים כלכליים אחרים.

בלשון החוק אין שום דבר שנותן לנגיד מעמד עליון במערכת הכלכלית הישראלית. מה קורה כאשר אין הסכמה בין נגיד הבנק לממשלה? האם יש אפשרות לפטר את נושא המשרה? ואכן בפרק הרביעי בסעיף חמש עשרה נאמר: "נשיא המדינה רשאי, על פי הצעת הממשלה שהוגשה בכתב, להפסיק כהונתו של הנגיד, אם 1) קיימים חילוקי דעות בין הממשלה לבין הנגיד בשאלות עקרוניות של מדיניות הנוגעת לתפקידי הבנק המפורטות בסעיף 3, והמונעים לדעת הממשלה, שיתוף פעולה יעיל". יוצא מכך, שיש אפשרות לפטר את נגיד הבנק. אבל, שוב, מקריאה בעיתונים נראה שכאשר ממונה נגיד, אין שום דרך להחליפו. אומנם אין הנשיא חייב לקבל את דעתה של הממשלה, אבל סביר להניח שהוא ימלא את דרישתה.

נגיד בנק ישראל הנוכחי נחשב לבעל מעמד איתן בקהילה הכלכלית הבין לאומית, בעיקר בקרן המטבע הבין לאומית, שם מילא שורה של תפקידים. זוהי אותה קרן מטבע שלא צפתה את המשבר במזרח אסיה ואשר כעת מתמודדת עם הצורך לשלב שיקולים חברתיים במדיניות כלכלית.

בשנה האחרונה בילה נגיד הבנק מעל מאה ימים מחוץ לישראל, אומנם הרבה פחות ימים מאשר בין השנים 1974 ל-1991 שבהן גר מחוץ לישראל, אבל בכל זאת כמעט שליש מהשנה. יש גם לזכור שהוא עדיין פרופסור באוניברסיטת תל אביב, מעניינת העובדה, שעל פי חוק בנק ישראל, נגיד הבנק חייב להקדיש את כל שעות עבודתו לענייני הבנק, ואסור לו למלא שורה של תפקידים כאשר אחד התפקידים שכן מותר לו הוא תפקיד אקדמאי.

בנק ישראל כישות ממלכתית ידוע כמקום עבודה מעולה. לא מזמן, בדו"ח של הממונה על השכר, נכתב רבות על השכר הגבוה המשולם לעשרות עובדים. בזה הוא אינו שונה מהותית ממשרד האוצר, שגם בו כל ראש אגף נחשב לצרכי שכר למנכ"ל. הגיע הזמן שהמוסד הקרוי בנק ישראל יתחיל לקיים את תפקידיו בהתאם לייעודו האמיתי ולא בהתאם לגחמה, אידיאולוגיה או כל דבר אחר שנראה שמכוונים את דרכו כיום.

הכותב הוא מרצה בפקולטה לניהול באוניברסיטת תל אביב וחבר בקשת הדמוקרטית המזרחית