אל תצפו למהפכות גדולות

1. המתיחות בין סטנלי פישר ליובל שטייניץ הביאה לכך שאמש הושיבו את זוהר גושן ביניהם, להבטיח לפחות הפרדה פיזית. האגו הדביק את כולם. ראשון אמר שטיייניץ, שאצלו באוצר כבר חודשים מטפלים בעניין הריכוזיות-תחרותיות. צוות בהובלת היועץ פרופ' אבי שמחון, הפרופ' אסף חמדני וד"ר ישי יפה קיבל עבודה מרשות ניירות ערך הזמין וקיבל בדיקות נוספות, והוא מצוי, כך שטייניץ, בדרך לגיבוש הצעות לטיפול. דקה אחרי אמר פישר משהו כמו, מעניין מאוד מה שאומר כבוד השר, הרי אני כבר מדבר על זה חודשים לפניו, לפחות לכו לראות את דו"ח בנק ישראל שיצא באפריל השנה, וזו הרי לא היתה הפעם הראשונה שלנו. בכלל, בנק ישראל היה הראשון שדיבר על חשיבות ההפרדה בין תאגידים ריאליים ופיננסיים. חייך ראש הממשלה בנימין נתניהו ואמר שהוא דיבר על זה לפניהם. וזוהר גושן, בתורו: ...אני כבר חוקר את זה שנים. כשהבינו את גודל הגיחוך, סיכם נתניהו: מה שבטוח הוא שאני התחלתי עם זה עוד כשהייתי ראש הממשלה בסוף שנות התשעים.

2. ועדה דו-ראשית. דבר כזה לא זכור בעשורים האחרונים. גם מנכ"ל משרד האוצר חיים שני, גם מנכ"ל משרד ראש הממשלה אייל גבאי. שני היו"רים ניסו לברוח מהתפקיד. שני אמר שיש דברים יותר חשובים שיש להתרכז בהם - נמלי הים, חברת החשמל, עומס הרגולציה. גבאי אמר שלדעתו מקומה הטבעי של הוועדה הוא בראשות האוצר, כמו ועדת בכר וועדת ברודט לפניה. שטייניץ קפץ על המציאה ואף אמר שלא בטוח שצריך ועדה ונכון יותר יהיה לתת לאוצר לעבוד עוד כחודשיים ולבוא עם המלצות. הדברים זכו לתגובה חריפה מהנגיד, אין אפשרות שהוא ייתן לאוצר להשתלט על העניינים. גם נתניהו הראה סימני התנגדות, הוא לא הולך לתת לעניין הכבד הזה לעבוד ללא פיקוח צמוד מטעמו. דין התנועה, או צו הבוס, הופעל. שטייניץ הורה לשני, נתניהו הורה לגבאי.

3. על דבר אחד הסכימו כולם, מראש: לא יהיו בוועדה "אנשי ציבור". על כך התקיים דיון שולי, לצאת ידי חובה. וח"כ חיים כ"ץ (ליכוד), יו"ר ועדת העבודה והרווחה בכנסת, השואף להכניס "אנשי ציבור", יכול לעשות שמיניות באוויר, אפילו להוציא הסעות עם כל עובדי התעשייה האווירית להפגנה בירושלים. הנושא כבד מדי. הוא נוגע לגדולים, למקושרים. פרופסורים ודוקטורים יש מספיק בוועדה, "אנשי ציבור", יהיו מי שיהיו, קשורים כך ואחרת לטייקונים אלה ואחרים או לחבריהם, והבעירה לא תאחר לפרוץ.

מלבד זאת, את השיעור כבר קיבלו בוועדות קודמות. אנשי הציבור בוועדות, בניגוד לפקידים, באים, נותנים מכה מזהירה והולכים. אחר כך הם הופכים למוציאים ומובילים במסדרונות השלטון. הם לא חיים את התוצאות ולא עם התוצאות. אותם לא מעניינים השלבים המפרכים שאחרי - ליישם, לחוקק, לשכנע, לבצע.

4. החשש של כל היושבים: רמת הציפיות האינטנסיבית של חברי כנסת מכל המפלגות, כולל ממפלגות השלטון, והמעורבות של ארגונים ציבוריים הן כאלה שבלי לתלות כמה טייקונים - אף אחד לא יהיה מרוצה. רק שכשיורדים לפרטים, למכלול האפשרויות המעשיות, יודעים שאין הרבה סיכוי למהפכות גדולות. יהיו תיקונים, יהיו שינויים, האם זה ייספק?