התאהבו בכוח

אם הרופאים המתמחים היו מתנחלים, או חלילה חמור מכך - חרדים, אבירי שלטון החוק בישראל, ובראשם כל אמצעי התקשורת, היו נזעקים לנוכח הפרת צווי המניעה שהוציא בית הדין הארצי לעבודה, שחייבו את המתמחים להגיע לעבודה. אבל מכיוון שמדובר במלאכים בלבן, מלח הארץ, "טובי בניה" של המדינה, ושלל סופרלטיבים נוספים; כמעט כל אותם גורמים שמביעים בימים האחרונים חרדה קיומית לאופייה הדמוקרטי של מדינת ישראל אל מול גל החקיקה הימני-לאומני, מתייצבים באותה נשימה לצד מי שמפירים ברגל גסה את הוראות בית המשפט. פתאום יש לכולם הסברים: זהו דור ה-Y, זו הרוח המהפכנית של קיץ 2011, אלה צעירים שמאסו בכללים הישנים, שדורשים לשנות את חוקי המשחק.

אם הרופאים המתמחים היו עובדי רכבת, או חלילה חמור מכך - עובדי נמל, בית המשפט העליון לא היה חולם לאלץ את המדינה למשוך את הבקשה לביזיון בית המשפט, בתמורה לחידוש ההידברות מצד המתמחים. אבל מכיוון שמדובר ב"ציבור נורמטיבי", כפי שמכנה זאת בעצמו בג"ץ, גם שופטי העליון מוכנים לכופף את הכללים. כאילו עובדי רכבת אינם נורמטיביים. הלינקייג' שנכפה על המדינה, בין המשך ההידברות למשיכת בקשת הביזיון, היא בבחינת "דיל" מקומם, שכן הוא מעניק גושפנקא ללגיטימציה לנטוש מחלקות למרות צווי מניעה, לגיטימציה למי שעשו "דין לעצמם", כפי שכינתה זאת נשיאת העליון, דורית ביניש. והנה, על אף הפצרות שופטי בג"ץ לשוב מיידית לעבודה ולהמשיך בהידברות, נציגי המתמחים דרשו 72 שעות "לחשוב על זה". היום, כשמסרו את תשובתם לבג"ץ, הודיעו כי יסכימו לחידוש ההידברות, אולם חזרתם לעבודה מותנית בכך שהמדינה תקבל את התנאים המוקדמים שלהם לעצם מתווה ההידברות.

עד כמה ימשיכו למתוח את החבל

מי לא מכיר היום את ד"ר דניאל לנצברג, המתמחה מתל השומר שהפך לפנים של המאבק. רהוט, תקיף ורגיש גם יחד, לנצברג הוא המרואיין האולטימטיבי. מבוקר עד לילה הוא נודד בין תחנות הטלוויזיה והרדיו. כשהוא מגיע לדיון בבג"ץ, את הנשיקה הראשונה הוא מקבל ממיכל אגוזי, אשת יחסי הציבור של המתמחים והבכירים, שעובדת לצדו של היועץ והספינולוג רונן צור. במהלך אותו דיון בבג"ץ, לנצברג לא הסתפק בהעברת פתקים לבאי כוחם של המתמחים, אלא עשה דבר אחד נוסף, שגרם לעורכי הדין שלהם לתפוס את הראש: תוך כדי הדיון, שעסק בנכונות הצדדים לחדש את ההידברות, לנצברג כתב בדף הפייסבוק של מאבק המתמחים: "השופטים יבקשו הידברות, אנחנו לא נעתר, והם יצטרכו להחליט בעניין ההתפטרות". ואכן, לאחר שהצדדים יצאו להתייעצות, כדי לשקול את הפצרות השופטים בדבר המשך ההידברות, באי כוחם של המתמחים חזרו עם תשובה חד-משמעית: מסרבים להידברות, מעוניינים להתפטר. רק מכבש הלחצים שהופעל עליהם מאוחר יותר, הביא אותם לשקול זאת בשנית.

סיפור זה של ד"ר לנצברג, ממחיש עד כמה המתמחים מתחו את החבל, עד כמה הם התאהבו בכוח. הוא גם ממחיש את חוסר תום הלב שלהם, בבואם לנהל את ההידברות, אף שעצם ההידברות איתם מתקיימת לפנים משורת הדין, ואחרי הסכם קיבוצי חתום. מבחינה זו, המתמחים כבר רשמו הישג חסר תקדים, ולמרות זאת - הם מתעקשים להידמות למי שדוכאו על-ידי המדינה.

תדמית זאת, שנבנתה היטב על-ידי יועץ התקשורת שלהם, אומצה בחום על-ידי מרבית אמצעי התקשורת. כך, הפרה של צווי בית משפט מתקבלת הרבה יותר על הדעת. הם הרי נדחקו לפינה, הם נואשו מהמערכת. העובדה שההסכם האחרון כלל את דרישתם לתוספת 1,000 תקנים ולהגבלת מספר התורנויות, כבר לא מעניינת איש. גם לא העובדה שמשרד הבריאות הוא שהציע כבר ביוני האחרון לקצר את משך התורנות, ואילו הרופאים, כולל המתמחים, הם שהתנגדו.

אבירי שלטון החוק וחסידי הדמוקרטיה צריכים לזכור היום, שבמדינה דמוקרטית יש גם כללים למאבקי עובדים. בשביל לפתוח בשביתה צריך ארגון עובדים יציג, שיכריז על סכסוך עבודה, שיקבל הכרה מצד הממונה על יחסי העבודה במשרד התמ"ת, תוך תקופת צינון של שבועיים עד פרוץ השביתה. התפטרות המונית היא ניסיון לעקוף את הכללים האלה בדיוק, כפי שקבע בית הדין לעבודה, וכשם שרמזה בסוף השבוע נשיאת העליון, דורית ביניש. ומי שנותן לזה יד ומחפש הסברים רומנטיים - אין לו דבר וחצי דבר עם שמירה על שלטון החוק.