להפקיע את המוסדיים מידיים פרטיות

מי שעיניו בראשו וצדק בלבו יודע שיש פגם באנשים שעושים את הונם מחליבת חברות כדי להחזיר חובות שנלקחו במטרה להשתלט על חברות אחרות; ושיש משהו נצלני בהתנהלות, שבינה לבין המטרה של קיום חברה בע"מ אין קשר. התוצאה הסופית - הפגיעה בתשואות על חסכונות הציבור, והתרומה המפוקפקת של הפרקטיקות האלו לצמיחה - מחייבת אותנו להתמודד עם התופעה.

היכן נמצאת האחריות שלנו כמחוקקים למצב הזה? העובדה שחברי כנסת רבים הרשו לעצמם בעבר לא להבין בנעשה בשוק ההון היא לא מצב רצוי שהיה צריך להשתנות, כדי שנוכל לממש את האחריות שלנו כלפי הציבור שבחר אותנו וסמך עלינו לייצג אותו ואת האינטרסים שלו.

כחברי כנסת, התפקיד שלנו הוא גם להציע פתרונות. יש לנו אחריות לאתגר חשיבה דוגמטית אצל הרגולטורים, ועוד יותר מכך בשוק ההון. אין לי מונופול על האמת כשמדובר בסיבות לבעיות עם הסדרי האג"ח, אבל יש לי תפיסת עולם שאומרת שהתערבות ממשלתית היא לגיטימית ומוצדקת, ושרגולציה חזקה נדרשת במקומות המועדים לפורענות ולניגוד אינטרסים.

בעיית האחריות

כשאני מסתכלת על תופעת הסדרי החוב, ברור לי שיש בעיית אחריות במבנה הקיים. האזרח הפשוט לא היה ממשיך להלוות כספים לאדם שלא עומד בהחזר חובותיו. אבל כשאותו אדם מחזיק בכמה חברות באופנים שונים ומטשטש את זהותו עם החוב, וכשאותו אזרח פשוט מיוצג על-ידי גוף מוסדי שלא מאפשר לו לדעת היכן כספו מושקע, האחריות לשימוש נבון בכסף נופלת בין הכיסאות.

מתוך כל הכשלים שמייצרים את התופעה הזאת, הבעיה המרכזית היא בצד המלווה - הגופים המוסדיים. כאזרחית שגם כספה מושקע בשוק ההון, אני לא יכולה לקבל את המציאות שבה מי שמייצג אותי במו"מ על החזר הלוואות שניתנו מכספי מתרשל בתפקידו. אני לא יכולה להסכים לכך שקרן הפנסיה שלי תחתום שוב ושוב על הסדרי חוב שפוגעים בהשקעותיי באופן שאין בינו לבין הסיכון הנמוך שאני כחוסכת מבקשת לקחת, שום קשר.

הכישלון בתפקוד הגופים המוסדיים בהשקעות בשוק ההון ובהסדרי חוב הוא מערכתי, והוא דורש רפורמה עמוקה.

הצעד שבחרתי להתחיל בו בחוק התספורות הוא חיוב במינוי נאמן מטעם ביהמ"ש כשמתקיים מו"מ בהסדרי חוב משמעותיים. ברור לי שחוק זה לבדו לא יביא מזור לכל החוליים של שוק ההון, ולא ישים סוף לתופעת הסדרי החוב. אבל שזהו צעד שיטה את מאזן הכוחות לטובת הציבור הרחב, שיוביל להתנהלות שקולה יותר תוך כדי מו"מ על הסדרי חוב.

האם זה מספיק לנסות ולהמשיך לכפות על המוסדיים התנהלות שקולה? האם זה מנטרל את ניגוד העניינים ואת מבנה הרווחים הבעייתי שלהם? אני לא בטוחה.

לי נראה הגיוני לבטל את הרעיון שהמוסדיים פועלים למטרות רווח ונמצאים בבעלות פרטית. אני חושבת שבעלות מדינה היא לא בהכרח נכונה, אך נראה לי נכון שכספי הציבור ינוהלו בקרנות הנמצאות בבעלות העמיתים, בשיטה הקואופרטיבית, כמו שקורה בקליפורניה, בהולנד, בקנדה ובמקומות רבים אחרים. מבנה בעלות כזה מבטיח השקעה מוכוונת לטובת העמיתים, ויכולת עמידה מול גופים עסקיים גדולים ,שלווים כסף מהציבור. יש שיגידו שזו עמדה סוציאליסטית, שמונעת מאידיאולוגיה ומנסה לערב מניעים פוליטיים בשוק ההון. נכון מאוד - זו עמדה אידיאולוגית, וטוב שמאתגרים את החשיבה הקונבנציונלית בשוק ההון, שהביאה למצב הנוכחי.

מעורבות המחוקקים בשוק ההון היא לא נטל, היא הדרך הנכונה להחזיר לציבור את השליטה בכספו.

הכותבת היא יו"רית מרצ וחברת ועדת הכספים בכנסת