שנת הדרקון

מערבה לאצטדיון קן הציפור, היהלום הארכיטקטוני בכתר האולימפיאדה שהתקיימה בבייג'ין בשנת 2008, מתהווה מחוז אלקטרוני בסדר גודל אולימפי. הוא מכונה ג'ונגוואנצון, וזה המקום להגיע אליו במקרה שאתם נמצאים בבייג'ין וזקוקים למחשב, לסמארטפון, למצלמה או לכל התקן דיגיטלי אחר. מאות חנויות, רובן צנועות במידותיהן, מצטופפות בתריסר מגדלי זכוכית. המקום כולו נראה כמו יריד מוצרי אלקטרוניקה שמתקיים בלי הפסקה בהשתתפות היצרנים הגדולים, מאפל ו-HP ועד דל וסוני. כולם רוצים למכור.

מותג אחד מגדיל לעשות - לנובו. יש מי שחושב ששני סניפים של מקדונלד'ס ברחובות סמוכים זה יותר מדי; לנובו מפעילה מאה חנויות במתחם הקניות האחד הזה. כמה מהן כה קרובות זו לזו, שאפשר פשוט לצאת מחנות אחת וכבר לראות שתי אחרות. הגדולות מבין החנויות של לנובו מציעות ערב רב של מוצרים - לפטופים, מחשבים שולחניים, נטבוקים, נוטבוקים, מחשבי לוח, סמארטפונים - ואילו הקטנות יותר פונות לקהלי נישה דוגמת בעלי עסקים קטנים או צרכנים צעירים.

מחוץ לג'ונגוואנצון, מסך דיגיטלי עצום מקרין בלא הרף פרסומות של החברה. שליש מכלל המחשבים הנמכרים במתחם הם מתוצרתה. זה בקירוב גם יחס המכירות של לנובו בשוק הסיני כולו. לנובו היא החברה המובילה בסין במכירת מחשבים אישיים, ורשת החנויות שלה, כ-15 אלף במספר, משתרעת עד לכפרים הנידחים ביותר. מספר החנויות הזה משתווה בקירוב למספר הסניפים של סטארבקס ברחבי העולם כולו, וגדול בכ-14,700 ממספר החנויות של אפל.

בשנתיים האחרונות הייתה לנובו החברה בעלת הצמיחה המהירה ביותר בתעשיית המחשבים האישיים. ברבעון השני של 2011 היא הגיעה לשיא מכירות של 13.5% מכלל המחשבים האישיים בעולם כולו, עקפה את דל ואת אייסר והתייצבה במקום השני בעולם אחרי HP.

"זה הרגע של לנובו", אומר מנכ"ל החברה יאנג יואנצ'ינג (47), איש מכירות לשעבר, שנהג לספק מחשבים ללקוחותיו כשהוא מתנייד על אופניים. את האסטרטגיה של לנובו הוא מסכם בשתי מילים: "להגן ולהסתער". להגן - על פעילות הליבה שלה (סין והשוק הארגוני), שהניבה כ-70% מהכנסותיה ב-2010 (21 מיליארד דולרים בסך-הכול); להסתער - על השווקים המתעוררים, על קטגוריות מוצר חדשות, וכמובן, על אמריקה.

ב-2001 השיקה לנובו את קמפיין המיתוג הגדול ביותר בתולדותיה, בניסיון להיות למותג הצריכה הגלובלי הראשון שמקורו בסין. ולא סתם בסין: לנובו היא תוצר של המדינה הקומוניסטית (הממשלה עדיין מחזיקה ב-36% מתאגיד האם שלה, לג'נד אחזקות).

העניין הוא שזה לא מפריע לה להיות מושפעת מאוד מן המערב הדמוקרטי. זה גם סוד כוחה: פריסה של שדרת ניהול בינלאומית.

סיפור עלייתה של לנובו יכול בעצם ללמד על מה שהתחולל בעולם העסקים הסיני כולו: בתוך שלושים שנה בלבד, מיזם שהחל במוסך פרח במהירות שאיש לא ציפה לה. היא מייצרת את המחשבים האיכותיים ביותר בתעשייה וזכתה גם במקום הראשון בדירוג האמינות - לפני אפל ו-HP. התרבות העסקית שלה היא עירוב עשוי היטב בין דרך המחשבה של המזרח לבין הפרקטיקות העסקיות של המערב, והיא מפגינה חדשנות וזריזות שיש בהן כדי להרשים את האליטה של עמק הסיליקון; יש שיאמרו, גם לאיים עליה.

החינוך מחדש של היו"ר ליו

את ליו צ'ואנג'י, מייסד לנובו, אני פוגש במשרדי לג'נד אחזקות, כמה קילומטרים צפונית לחנויות של ג'ונגוואנצון. ליו, בן 67, אבל נראה מבוגר יותר, נמוך ומהורהר למראה במשקפיים עבי מסגרת, מסובב את כרטיס הביקור שלי בין אצבעותיו ומקשיב לשאלותיי באמצעות המתורגמן. הוא בורר את המילים בקפידה, והן זורמות ממנו בקול נמוך ומעט צרוד. "סינים מכירים אמריקאים ואת ארצות הברית יותר מאשר להפך", הוא מהנהן בשלב מסוים. "הרבה יותר".

עובדי החברה מכירים אותו בשם היו"ר ליו או פשוט היו"ר (מזכיר לכם מישהו?). הכבוד אשר ליו זוכה לו במולדתו דומה לזה שהיה מנת חלקם של הנרי פורד או של סם וולטון מוולמארט בארצות הברית. את הדרך שעשה בחייו אפשר לראות כייצוג בזעיר אנפין של המגמות שניכרו בארצו כולה.

בשנת 1968, לאחר שסיים את לימודיו במכללה צבאית, הציבה אותו הממשלה כאיש מחקר מטעם משרד ההגנה. "לרוב הסינים לא הייתה שום אפשרות לעסוק בתחום שהם רצו לעסוק בו", הוא נזכר. "בימים ההם הכוח ששלט בסין היה מלחמת המעמדות".

באותה שנה ממש, מהפכת התרבות הפכה את חייו על פיהם. מאו שלח בוגרים צעירים של מוסדות ההשכלה - אנשים כמו ליו, שהיה בנו של בנקאי - לעבור "חינוך מחדש" באזורים החקלאיים. במשך שנתיים עבד ליו בחוות ממשלתיות והתגורר באוהל משותף. בקיץ העפילה הטמפרטורה ל-38 מעלות ויותר, אך הקושי הנפשי והפחד מפני העתיד היו גרועים ומייסרים מן החום.

לאחר שהכריז מאו על סיומה של מהפכת התרבות, ליו הורשה לעזוב את עבודתו בחווה. הוא הוצב באקדמיה הסינית למדעים.

בשנות ה-80 נפתחה דלת מפתיעה: מאו מת, דנג שיאופינג עלה לשלטון, ונשיא האקדמיה התבקש למצוא דרכים לסייע לכלכלה הלאומית. ביקור ב-IBM הבהיר לו את תרומתם של ערוצי המחקר והפיתוח לצמיחה הכלכלית. כשחזר לבייג'ין, עודד את עובדי האקדמיה למצוא שימושים מסחריים למחקרים שלהם. ליו, שהיה אז בן 40, מספר שהרגיש "כמו מישהו שכבר כמעט גווע ברעב - ופתאום מציעים לו סטייק".

משרות מסוימות בסין מכונות "קערות אורז". הן מבטיחות שיהיה די אוכל, אבל אין בהן עניין או סיפוק. ליו שמח להיפטר מקערת האורז שלו. ב-1984 הוא ועשרה מעמיתיו קיבלו מהאקדמיה 200 אלף רנמינבי (בסביבות 25 אלף דולרים) והקימו את "החברה לפיתוח טכנולוגיה חדשה".

איש מהם לא הבין בעסקים, לא למד דבר בנושא ואפילו לא קרא ספר בעניין. החברה, שלימים שינתה את שמה ללג'נד וב-2004 ללנובו, פעלה אז בצריף משמר רעוע בפאתי בייג'ין ופיתחה כרטיס לסימניות סיניות. רוב החברות שנוסדו אז, בראשית ימי הליברליזציה בסין, נשלטו בידי הממשלה, אבל ליו הצליח להבטיח ללג'נד מידת מה של עצמאות. הוא הפך אותה גם לשותפה של החברה האמריקאית AST, שהייתה למותג הנמכר ביותר בסין. לצד היחסים שקשר עם חברות בינלאומיות, ליו נדרש גם לתבונה מעשית מקומית כדי לשרוד בכאוס שאפיין את ראשית הקפיטליזם למחצה של סין, ובכלל זה רכישת מטבע זר בשוק השחור כדי לאפשר קנייה של רכיבים. אז, בשנת 1990, ולמרות הסתייגויותיה של AST, הוא השיק מחשב אישי ממותג לג'נד.

העסקים פרחו עד שהממשלה שבה ושינתה את הכללים: ב-1991 הפחיתה סין את מכסי המגן על מחשבים מתוצרת זרה, השוק הוצף במתחרים והחברה של ליו נקלעה להפסדים. גם בריאותו של ליו עצמו התערערה. בסופו של דבר הגיע לבית החולים. המנהלים שלו ביקרו אותו שם ודנו בדרכים להציל את החברה. התשובה, החליט ליו, הייתה ארגון מחדש של עסקי המחשבים האישיים, שבראשם יוצב יאנג יואנצ'ינג, אז בן 29.

יאנג הוא איש גבוה וממושקף, בעל חיוך זהיר ופסוקת בשערו השחור. הוא מילדי מהפכת התרבות; הוריו, שניהם רופאים מנתחים, נשלחו לעבודה כפועלים חקלאיים, כמו ליו. יאנג נדרש לבשל אוכל לאחיו ולאחיותיו על מדורת פחמים. לאחר שסיים את לימודיו במכללה, הצטרף כאיש מכירות לחברה שנודעה לימים בשם לנובו.

"מכרתי את המוצר, ואז הייתי צריך לבצע את כל ההתקנות", הוא מספר. "הייתי צריך לאסוף את המכונה מהמחסן, לבדוק אותה, להעביר אותה ללקוח על אופניים ולגבות את הכסף. ואם ללקוח הייתה איזו בעיה, הייתי גם מחלקת שירות".

כאשר מונה יאנג לראש חטיבת המחשבים האישיים, הוא התמקד בסוגיית המהירות. ב-1996 הייתה לנובו הראשונה בסין שהציעה מחשבי פנטיום, ועשתה זאת במחיר זול יותר משביקשו המתחרות תמורת מחשבים איטיים יותר.

"המכירות שלנו, אה, מה המילה...", יאנג מהסס ופונה אל עוזרו האישי לורנס יו, בוגר הרווארד. "זינקו", מציע יו. "כן! זינקו", יאנג מחייך.

כשענקיות המחשוב החלו לשווק בסין מוצרים מקבילים, לנובו הציעה ללקוחותיה את הדור הבא של השבבים. התוצאה הייתה זינוק נוסף במכירות. "לא היה להן שום סיכוי להשיג אותנו", יאנג נזכר. המבטא שלו זר בעליל, אך האנגלית שלו כמעט מושלמת, ומעת לעת הוא קוטע את דבריו שלו לטובת צחוק אופייני - מעין "הא-הא" רך שמופיע בעיקר כשהוא פונה לעקוץ את המתחרות.

נחש המבקש לבלוע פיל

ב-2005 שילמה לנובו 1.75 מיליארד דולרים תמורת עסקי המחשבים האישיים של IBM, צעד שהיכה רבים בתעשייה בתדהמה ותואר בתקשורת הסינית כשווה ערך לנחש המבקש לבלוע פיל. רכישת האייקון האמריקאי זיכתה את ליו במעמד של מעין גיבור לאומי בסין, אבל הניבה גם נישואים עסקיים מורכבים במידה יוצאת מגדר הרגיל, שלא בדיוק החלו ברגל ימין.

חטיבת המחשבים האישיים של IBM זכתה להכנסות של 10 מיליארד דולרים, אבל הפסידה כסף. לנובו דווקא הרוויחה, אבל הכנסותיה היו פחות משליש. מנהליה לא דיברו אנגלית וחסרו את הניסיון הרב לאומי הנדרש. על כך יש להוסיף גם את פער התרבויות: ליו התעקש שהמאחרים לפגישות יעמדו בפינה. הוא השית את העונש הזה גם על עצמו.

ליו ויאנג, שהחליטו כי בני המערב ערוכים טוב מהם לקדם את החברה בשלב זה, פינו את מקומם והעניקו את תואר המנכ"ל לסטיב וורד, יוצא IBM, ולאחר מכן לביל אמליו, לשעבר איש חברת דל. התוצאות לא היו מלהיבות. האמריקאים לא הצליחו לגשר על הפער התרבותי עם בייג'ין, מה שגרר ארבע שנים קשות של קיצוץ בעלויות. ואז בא המשבר הכלכלי של 2008 והנחית את המכה הקשה שלו. החברה דיווחה על הפסדים של 226 מיליון דולרים - יותר מאי-פעם.

בשנת 2009 שבו יאנג וליו לתפוס את מקומותיהם הקודמים ויאנג השיק את אסטרטגיית ההגנה וההסתערות שלו, בשאיפה להשיב את החברה לרווחיות. המפתח להצלחה, יאנג אומר, נותר המהירות, והיא לובשת פנים רבות. לנובו קיצצה את זמן המשלוח לדובאי משמונה שבועות לארבעה שבועות הודות למרכז הפצה חדש שהוצב במיקום אסטרטגי. פיתוח הסמארטפון החדש שלה בסין, LePhone A60, ארך פחות מחצי שנה, פחות ממחצית הזמן הנהוג. והחברה מחזיקה במלאי של חמישה שבועות בלבד קדימה, כך שהחנויות יכולות להתנהל בהתבסס על המכירות בשטח.

המהירות היא ערך לכל דבר גם בתהליך קבלת ההחלטות של לנובו. לפני שנתיים ביצע יאנג צעדי התייעלות בשורות ההנהגה הבכירה של החברה וצמצם את מספרם של החברים שם מ-24 לתשעה.

אף שבכירי החברה שוהים דרך קבע בכשש ערים שונות בשלוש יבשות, הם נפגשים לפחות פעם בחודשיים כדי לבחון את מצבה, ולרוב שוהים יחד שלושה או ארבעה ימים באחד השווקים המרכזיים, שם הם מבקרים בחנויות מקומיות ומאזינים לשותפים, ללקוחות ולעובדים. המטרה היא אמנם להבטיח שבכירי החברה יראו עין בעין את מטרותיה הרחבות, אבל בכך הם מבקשים להבטיח גם אפשרות לפעולה מהירה. לאחר ביקור בהודו, לנובו שדרגה את מערך השיווק ואת התצוגות שלה בחנויות ברחבי המדינה, ונתח השוק שלה גדל כמעט מיידית.

במקביל לדגש שהיא שמה על מהירות, לנובו עושה גם מאמץ מודע דווקא להאט היבטים אחרים בפעילותה. עם שובו לתפקיד היו"ר, ליו דיבר על "פו* פאן", מושג סיני שמשמעותו "לשחק שוב באותו לוח שח" - לבחון בדיעבד כל מהלך שעשית כדי להשתפר בפעם הבאה. לנובו מנחה את המנהלים שלה לבצע פו פאן בהיבטים שונים של מלאכתם, החל בסקירה מהירה של אירוע זה או אחר ביום העבודה וכלה בבחינה של תהליכי עומק.

"הדבר הכי מסוכן זה להצליח", וונג מאי מינג, מנהל הכספים הראשי, מסביר את הרציונל. "אתה מתחיל לחשוב שכל החלטה שאתה מקבל היא נכונה. זאת הסיבה שאתה צריך לבקר את עצמך".

סמנכ"לית הפיתוח הארגוני, אנג'ני ברגאווה, שומעת את הדברים, חושבת לרגע, ומפטירה: "אני אעשה ככה גם עם הראיון הזה. אני רוצה לעבור שוב על מה שאמרתי".

כמו מאמן פוטבול לפני משחק

בוקר יום ראשון, ספטמבר השנה. יאנג עולה על הבמה באולם הנשפים של מלון ריץ קרלטון בסן פרנסיסקו, במסגרת המפגש השנתי של מאה המנהלים הבכירים של לנובו ברחבי העולם. כמעט כולם, ובכלל זה יאנג עצמו, לובשים טי-שרטים אדומים של הסן פרנסיסקו פורטי ניינרז (לאחר פגישת הבוקר יצאו כולם למשחק של הפורטי ניינרז מול הדאלאס קאובויז). יאנג, שאינו נוהג להרים את קולו בדרך כלל, נשמע עכשיו כמו מאמן שמדרבן את שחקניו לפני המשחק: "דל משחקת בלי אסטרטגיה ברורה! HP לא יודעת לאן היא הולכת! חייבים להסתער על השוק ולא להסס! כולם מוכנים?!".

"כן!", שואגים המנהלים.

השאגה המהדהדת היא עדות לרוח האחווה העזה והצבאית-כמעט שנושבת בחברה בשנתיים האחרונות. האחדות בשורות החברה הייתה בראש סדר העדיפויות של היו"ר ליו מאז ומעולם. בימיה הראשונים של החברה הוא רכש חווה גדולה כדי להבטיח שלעובדי החברה יהיה מה לאכול בתקופות קשות, אבל מאז רכישתה של IBM היה קשה לקיים את האתוס, בייחוד בהתחשב במגוון האנושי העצום של החברה כיום.

המנהלים שהגיעו לסן פרנסיסקו הם בני ובנות 14 לאומים, והשיחות ביניהם מתנהלות בכחצי תריסר לשונות. שניים מבין המנהלים הבכירים החדשים הגיעו מגרמניה ומיפן לאחר שלנובו רכשה את יצרניות המחשבים מדיון ו-NEC. רכש חדש ומדובר מגיע מאיטליה: בפגישה סודית שהתקיימה בסין בקיץ האחרון הצליח יאנג לשכנע את ג'יאנפרנקו לנצי, יריב משכבר הימים ולשעבר מנכ"ל אייסר, לשמש יועץ לחברה.

יאנג ער לעובדה ששילוב של פרספקטיבות לא-סיניות ושל עובדים מוכשרים לא-סינים הוא הכרחי להצלחתה של לנובו (עירוב כזה של מזרח ומערב קיים גם במשפחה שלו: אחד מבניו לומד בבית ספר בבייג'ין, האחר בראליי בצפון קרוליינה). טאלנטים לא-סינים הם חלק בלתי נפרד מתוכניות השיווק של החברה.

האתגר שניצב בפניה כעת הוא לא לשנות את האופן שבו תופסים הצרכנים את המותג, אלא להציג מותג ולהבטיח שיזכה לתהודה. באביב האחרון יצאה לנובו בקמפיין מיתוג גלובלי ראשון: "לאנשים שעושים". הסיסמה מעלה על הדעת את Just Do It של נייקי. ואכן, ממש כשם שנייקי מדגישה את הדברים שספורטאים יוכלו לעשות בנעליים שלה, לנובו מדגישה את האופן שבו אנשים משתמשים במחשבים שהיא מייצרת.

לצורך השקת הקמפיין, בניצוחו של מנהל השיווק של החברה דיוויד רומן (שעבד בעבר באפל וב-HP), הפכה תחנת רכבת יפנית ללפטופ לנובו ענק; הנוסעים נכנסים לתחנה ויוצאים ממנה דרך המקלדת. בישראל הם עטפו בניין שלם במודעה של לנובו. באינדונזיה הציבו בתור לוח מודעות קיר טיפוס, כדי להבהיר שאנשים ש"עושים" יכולים להגיע למעלה. במקסיקו הפיקו סדרת אינטרנט שהציגה "אנשים שעושים".

בשבוע האופנה בניו יורק, השנה, פתחה לנובו טרקלין מחשבים בחנות זקס בשדרה החמישית, שם הוצג לראווה ה-IdeaPad U300, בן לקטגוריית ה"אולטרה בוק" הסופר דקים. זה המחשב המעוצב ביותר של החברה עד כה, וקהל היעד שלו הוא בראש ובראשונה נשים. המעטפת היא בצבע כתום רך ובעל מרקם דומה לזה של עור. כשהוא סגור, הוא נראה כמו ספר. לנובו אפילו השיקה פיילוט מכירה בכולבו הרודס הלונדוני. "אנחנו יודעים שנשים משפיעות על כ-80% מכלל הרכישות של מוצרים אלקטרוניים", אומרת טרייסי טרקטה, מנהלת שיווק בלנובו. עד כה, המכירות בהרודס טובות מן המצופה.

ואכן, יש אנשים שנקשרו ל-ThinkPad, הלפטופ הנמכר ביותר בכל הזמנים, אבל רובם אינם מזהים אותו עם לנובו. "אני עדיין מופתע מזה שכשאני בפגישה עם מישהו, ושואל איזה לפטופ יש לו, הוא אומר, 'של IBM", אומר אנליסט הטכנולוגיה רוב אנדרל. בחודש מארס האחרון, לפני קמפיין "עושים", הגיעה לנובו למקום העשירי ברשימת מותגי המחשב שהצרכנים בארצות הברית שקלו לרכוש. ביולי כבר הייתה במקום השביעי, ואף על פי כן, אומר רומן, ההיכרות מיתרגמת למכירות רק כשמצליחים להתברג באחד משלושת המקומות הראשונים. וזה בדיוק מה שהוא מתכוון לעשות.

למרבה האירוניה, המדינה האחת שאי-אפשר לתרגם עבורה את קמפיין "לאנשים שעושים" היא סין. "התרגום של הפועל do מאנגלית נתפס בסין כמו ההפך מתכנון וממחשבה", מסביר רומן. "זה נתפס כמו משהו שלילי. 'לעשות' זה עבודת כפיים". אז איך הם ממתגים את החברה שם? עם הביטוי הסיני הוותיק "ליאן סיאנג", שפירושו, בתרגום חופשי, "דמיון".

להביא את הבשורה לאיכרים

במחוז י*י, 140 קילומטרים מדרום מערב לבייג'ין, ילדים עוצרים בחנות של לנובו אחרי הלימודים כדי לצפות בתוכניות של דיסני במחשב. בלילה, משפחות מתאספות על המדרכה שמחוץ לחנות כדי לצפות בסרט על הצג שחברת לנובו מקצה לפעילויות קהילתיות ממין זה. אתמול הציגו שם את "קונג פו פנדה". "הם מביאים כיסאות מהבית", מסביר בעל החנות לי יינגצ'או. "סרטים עולים 40 או 50 רנמיבי (5 או 7 דולרים), וכאן זה בחינם".

מספר התושבים במחוז אינו משתווה לזה שבבייג'ין. גם לא בדוחק. יש בו כ-550 אלף נפש - יותר מאשר בקליבלנד - ועדיין קהל יעד קטן מאוד בסדרי גודל של סין. לחנות שלנובו מפעילה כאן יש רצפת שיש לבנה מבהיקה, והיא מציעה מיני לפטופים ומחשבים שולחניים. על אחד הקירות מוצגת לראווה ההיסטוריה של לנובו, בדגש על סין. זו החנות הנעימה ביותר לעין באזור מסחרי מאובק למראה; החנויות הסמוכות מציגות את מרכולתן על המדרכה, ובפינת הרחוב נאספים קשישים למשחק קלפים סביב קופסת קרטון. כאן יש משמעות לשם לנובו - הוא נושא מסרים של קדמה ושל גאווה.

בפגישתנו הראשונה אמר לי יאנג: "אתה צריך לבקר בעיר ממש קטנה. אפל אומרים שהם רוצים לאתגר אותנו, אבל הם פועלים רק בערים מסדר גודל ראשון או שני. בערים הקטנות ובעיירות לא תמצא שום חנות של אפל. וגם לא של דל או של HP. אבל לנובו תמצא בכל מקום, אפילו באזורים הכפריים".

אחרי הביקור ביי אני מרחיק עוד כשלושים קילומטרים וחולף על-פני שדות תירס וכמה כבשים מזדמנות בדרכי אל דה לונגואה (אוכלוסייה: 12 אלף נפש). התפוח היחיד שתמצאו פה הוא זה שנמכר בשוק המקומי, שמתקיים באחד הצמתים פעם בחמישה ימים. הפרסום המקומי של לנובו הוא כתובת על קיר בטון של מגרש גרוטאות, והיא מפעילה חנות לצד הכביש המהיר הדו-נתיבי. על המדפים יש חמישה מחשבים. מחירו של אף אחד מהם לא צוין. גאו הואה, מנהל החנות, מסביר שאין צורך. כל הלקוחות שלו מכירים אותו וסומכים עליו. את האוכל הם קונים בשוק שבצומת, את המחשבים הם קונים ממנו. בשבוע שבו ביקרתי שם, גאו מכר מחשבים לשלוש משפחות ביום השוק.

הכנסותיה השנתיות של לנובו בסין כבר עברו את קו עשרה מיליארד הדולרים, והשוק החוץ עירוני מציע לה הזדמנויות צמיחה יוצאות מגדר הרגיל. בסין מתגוררים כ-1.3 מיליארד איש, יותר ממחציתם מחוץ לערים, והצמיחה הכלכלית המהירה במדינה מגיעה אליהם בהדרגה - יחד עם גישה לתשתית פס רחב. רוב החנויות של לנובו בסין ממוקמות באזורים החקלאיים, בשאיפה למכור מחשבים למיליוני האנשים שמעולם לא רכשו מחשב קודם לכן. היום ימכרו להם את המחשב השולחני הראשון בחייהם, מחר טאבלט או סמארטפון. לנובו מצפה שכך יקרה גם בשווקים מתעוררים אחרים; סין היא מקרה מבחן, מקום לבחון בו טקטיקות ואסטרטגיות שונות לפני היציאה למדינות אחרות, ובכללן הודו, שלנובו מפעילה בה יותר מ-700 חנויות.

החנויות באזורים החקלאיים מציעות ללקוחותיהן את המחשבים השולחניים הזולים יותר של החברה. מחיריהם נמוכים מ-500 דולרים, וכבר מותקנים עליהם יישומים שתכליתם לסייע לחקלאים לתמחר את התוצרת, כמו גם גרסאות פשוטות לשימוש של תוכנות שונות, דוגמת יישומי מסרים מיידיים, שתכליתן לסייע לרוכשים שמעולם לא השתמשו במחשב קודם לכן.

אחד המוצרים הפופולריים במיוחד של לנובו באזורים הכפריים של סין הוא "מחשב חתונה". משפחות באזורים חקלאיים חוברות לעתים זו לזו כדי לרכוש לחתן ולכלה את המחשב הראשון שלהם. צבעו של מחשב החתונה הוא אדום. הסינים מאמינים שזה הצבע שמביא את מרב המזל הטוב.

גאו מספק רבים מן המחשבים האלה בג'יפ הניסאן הכסוף שלו. כאשר הוא מיטלטל בדרך, נדמה שהמחשב מנתר מרוב שמחה בקופסתו האדומה, שעליה מופיע, באדום ובגדול, תו סיני שפירושו "שמחה כפולה". והיא כפולה באמת, אף שקשה לדעת מי שמח יותר - הזוג המאושר שמקבל את המחשב או לנובו שייצרה, ומכרה אותו.