ב"זרוע נחושה" נגד הבדואים

במבצע שהושלם השבוע תחת הכותרת "זרוע נחושה", הרס מינהל מקרקעי ישראל 33 מבנים ארעיים של בדואים בנגב, כך הודיע היום (א') המינהל. פעילות ההריסה בוצעה על-ידי פקחי המינהל, בגיבוי משפטי של פרקליטות המדינה, בנגב הצפוני, ברהט, בחורה, בבקעת ערד, באזור דימונה, אזור מצפה רמון, בדודאים, בממשית, כביש 31, כביש 80 וכביש 25, בליווי כוחות גדולים של משטרת ישראל, כך נמסר מהמינהל.

במינהל הגדילו לעשות, ובמסגרת המבצע "הצליחו המפקחים לשכנע פולשי קרקע ב-14 מתוך 33 הבתים שנהרסו, להרוס את הבתים בעצמם, כדי להימנע מתביעות כספיות על הוצאות הפינוי ותפיסת הרכוש שעל הקרקע, צעדים אותם נוקטים לאחרונה בפרקליטות המדינה במסגרת הגברת ההרתעה מול מכת הבנייה הבלתי חוקית בנגב", לשון הודעת ממ"י.

"70 אלף מבנים בלתי חוקיים"

לדברי דוברת המינהל, אין קשר בין המבצע לבין תוכנית פראוור, אותה תוכנית שאישרה הממשלה, ושמטרתה ליישב מחדש כ-30 אלף בדואים, שיעברו להרחבות ביישובים קיימים, כמו רהט, כסייפה וחורה. לפי התוכנית, יפוצו התושבים בכסף ובאדמות חלופיות.

"הבנייה הבלתי חוקית בנגב הגיעה לממדים של מכת מדינה, ונאמדת בכ-70 אלף מבנים בלתי חוקיים", היא אומרת. "כל שנה מתווספים למספר זה 4,000 מבנים בלתי חוקיים בממוצע, כשמתחילת 2011 נהרסו בנגב קרוב לאלף מבנים בלתי חוקיים".

מדיניות חדשה ואגרסיבית

במבצע "זרוע נחושה" נקט המינהל במדיניות חדשה במסגרתה פולשי קרקע נתבעים לאחר פינויים גם לשלם את הוצאות הפינוי שהמדינה טוענת שנגרמו לה בשל "הבנייה הבלתי חוקית והצורך לפנות פלישה מאדמות מדינה", לשון הדוברת.

"תביעות אלו מגיעות בדרך כלל לסדרי גודל כספיים של מאות אלפי ומיליוני שקלים, ומשמשות ככלי הרתעה מסוג חדש בזירת המאבק בפולשי קרקע", היא מסבירה. "איום בתביעות הוצאות פינוי היה המפתח, ובמינהל מקרקעי ישראל מתכוונים להרחיב את השימוש בכלי זה ככלי מרתיע מפני פלישה לאדמות הלאום".

לדברי עו"ד ראויה אבורביעה, ראש תחום זכויות האוכלוסייה הבדואית באגודה לזכויות האזרח, השפה בה משתמש המינהל "מאוד אלימה ובבחינת הכרזת מלחמה על אזרחי המדינה". היא סבורה כי מבצעים כגון זה הם מעין "פיילוט" לתוכנית פראוור "להריסת 20 כפרים, עקירת אזרחים בדואים מבתיהם, והעברתם לישובים קיימים".

האם הבדואים פולשים לקרקעות המדינה? "המילה 'פולשים' עושה דה-לגיטימציה ודה-הומניזציה לאנשים שיושבים על הקרקע הזו עוד מלפני קום המדינה", אומרת אבורביעה. הבדואים בנגב קיבלו אזרחות ישראלית בשנות ה-50.

לדבריה, כשנחקק חוק התכנון והבנייה, בשנות ה-60, "התעלמו מהיישובים הבדואים והגדירו את שטחיהם שטחי חקלאות, צבא ותעשייה. הבדואים, שהגישו תביעות בעלות על הקרקע כבר לפני 30 שנה, לא יכולים לקבל אישורי בנייה, משום שייעוד הקרקע שלהם אינו מגורים".

מהלך הידברות

כחלק ממהלך ההידברות של הממשלה עם האוכלוסייה הבדואית, נפגש ביום ה' ראש הממשלה, בנימין נתניהו, עם ראשי הרשויות הבדואיות בנגב, והבטיח להם כי הסדרת ההתיישבות בנגב תאפשר לבדואים בעלות על הקרקע ובנייה מוסדרת.

"בזמן שנתניהו מזמן פגישה עם ראשי הרשויות הבדואים על תוכנית פראוור, זרועה הארוכה של הממשלה, ממ"י, ממשיכה להרוס בתים של אזרחים באקט לוחמני, כאילו מדובר באויבים", קובלת אבורביעה. "איזו מדינה הורסת לאזרחים שלה את הבתים?!".

לדבריה, מדיניות הריסת הבתים אינה יעילה. "לאנשים אין פתרון חלופי והם נשארים באזור ההריסות. הם נשארים שם כדי לשמור על זכויותיהם בקרקע".