דמי הניהול בשמים, התשואה ברצפה

בדקנו את ביצועי הקופות בחמש השנים האחרונות, והתוצאות מרגיזות: תמורת דמי ניהול גבוהים, אנחנו מקבלים אפס תשואה ריאלית מה זה אומר? שהחיסכון שלנו קפא בזמן ששילמנו מנהלי הקופות דווקא הרוויחו יפה, 11.4 מיליארד שקל

לכל מוצר יש מחיר, ודמי הניהול הם המחיר שאנו משלמים עבור החיסכון הפנסיוני שלנו. כבר לפני שנתיים וחצי, הרבה לפני שזה נהיה אופנתי, טענו כאן ב"גלובס" שדמי הניהול גבוהים מדי, שהקפיצה בדמי הניהול לאחר ועדת בכר מופרזת ושעל הרגולטור לעשות צעדים אפקטיביים כדי לטפל בבעיה.

באגף שוק ההון באוצר טענו בתגובה שמדובר ב"שוק חופשי", שאין צורך להתערב וש"התחרות תביא את דמי הניהול לשיווי משקל". הגופים המוסדיים, מצדם, הסבירו שדמי ניהול גבוהים הם המחיר שיש לשלם כדי לקבל ניהול השקעות איכותי. ובכן בואו נבחן את המוצר שאנו מקבלים תמורת דמי הניהול הגבוהים מדי שאנו משלמים: התשואה על החיסכון הפנסיוני בקופות הגמל.

תשואה, כידוע, לא מודדים לטווח קצר - לא בחודש ולא בשנה. תשואה מודדים לטווח ארוך. לנו נראה שחמש שנים הן בהחלט זמן סביר כדי לבחון מה קיבלנו בתמורה לדמי הניהול. בדקנו את ביצועי הקופות בשנים 2007-2011. התוצאות יפתיעו אתכם, ירגיזו כמה מכם ויגרמו לאחרים לשאול את עצמם מה קרה פה בחמש השנים האחרונות. הנה המספרים.

0 כן, 0, ובמילים, למי שחושב שיש כאן טעות דפוס - אפס. זוהי התשואה הריאלית השנתית הממוצעת נטו לאחר דמי ניהול שקיבלנו בקופות הגמל בחמש השנים האחרונות. ואם נדייק, 0.06%. התשואה הנומינלית הממוצעת הייתה 4.09%. ננכה ממנה את עליית המדד ואת דמי הניהול ונישאר עם 0 עגול ביד. אגב, לא מדובר רק בקופות הגמל; בקרנות הפנסיה ובביטוחי המנהלים התמונה דומה. בחמש השנים האחרונות קפא החיסכון הריאלי שלנו במקום.

וכן, אנחנו בהחלט מכירים את הטענה שצריך להסתכל על תשואה נומינלית ולא ריאלית. מרבים לטעון אותה אלו שהשכר והקצבאות שלהם צמודים למדד. ספרו את זה לפנסיונר, שהקצבה שלו נשחקת מול יוקר המחיה הגואה. עם תשואה נומינלית לא הולכים למכולת. בסוף מה שקובע זה רק התשואה הריאלית.

זה לא הכול. כידוע, עולם הגמל נחלק לשתי קבוצות: קופות סקטוריאליות, שנהנות מדמי ניהול נמוכים (0.28% בממוצע בחמש השנים האחרונות), וקופות פתוחות לציבור, שבהן מנוהלים 75% מהנכסים. בקופות אלו עמדו דמי הניהול בממוצע על 1.04% (פי 3.7) אך התשואה הממוצעת בהן הייתה נמוכה יותר והגיעה ל-3.92%. התוצאה: בקופות הפתוחות, שבהן נמצא רוב הציבור, התשואה הריאלית השנתית הממוצעת הייתה שלילית ועמדה על 0.32%-. אם נסכם, חמש שנים הלכו לאיבוד; חמש שנים, שבסיומן החסכונות שלנו, לא רק שלא צמחו ריאלית, אלא נשחקו ב-1.6%.

11.4 מיליארד שקל, זה הסכום שעבר בחמש השנים האחרונות מכיסם של החוסכים לכיסם של מנהלי קופות הגמל, בתי השקעות וחברות הביטוח. אין ארוחות חינם, ותמורת ניהול כסף צריך לשלם. אחד המאפיינים החינניים של החיסכון הפנסיוני הוא שדמי הניהול נגבים תמיד, בכל מזג אוויר ובכל חודשי השנה, לא משנה מה הייתה התשואה. האם מישהו ממנהלי הגופים האלו העלה בדעתו להוריד את דמי הניהול לאור הביצועים הגרועים? האם אחד המנכ"לים הרהר לרגע באפשרות להפחית באופן חד-פעמי את דמי הניהול לאחר שהמוצר שסיפק לנו היה באיכות נמוכה? אל תצחיקו אותנו.

26.5% זה שיעור דמי הניהול מהתשואה הנומינלית. ראינו כמה שילמנו תמורת ניהול החיסכון הפנסיוני וראינו מה הייתה התשואה הריאלית. ובכן, יש עוד נתון מהותי - כמה חתכו דמי הניהול מהתשואה הנומינלית. התשובה היא 26.5%. על כל 100 שקל מהתשואה הנומינלית לקחו מנהלי קופות הגמל 26.5 שקל לכיסם. יותר מרבע מהתשואה. ומדוע זה נתון חשוב? כי מדובר במשחק סכום אפס. כל שקל שנחתך מהחיסכון הפנסיוני לטובת דמי ניהול הוא שקל שיחסר לנו בריבית דריבית כשנצא לפנסיה.

3.3 מיליארד שקל, זה הסכום העודף שנגבה מהחוסכים בקופות הגמל מאז עברו הקופות מהבנקים לבעלות בתי ההשקעות וחברות הביטוח בעקבות רפורמת בכר. בתקופה זו קפצו דמי הניהול בקופות הגמל מ-0.64% ל-1.11% ומי שחושב שמדובר בשברירי אחוז לא מהותיים ראוי שיזכור כי בקופות גמל כל עשירית אחוז מייצגת 250 מיליון שקל. נוסף על כך, כל שקל שמופנה לדמי הניהול גורם נזק גם על ידי הפחתת הצבירה העתידית ואובדן הריבית דריבית. כך, 3.3 מיליארד שקל שאינם נחסכים היום יהיו 7 מיליארד שקל שיחסרו לנו בעתיד כשנצא לפנסיה.

אם עליית דמי הניהול הייתה מביאה לתשואות גבוהות יותר, לעמידה בכללי רגולציה נוקשים או לשיפור השירות, לא היה לנו מקום לטענות. אך לא כך קרה. הרוב המכריע של דמי הניהול העודפים, מיליארדי שקלים, נותבו ישירות לכיסיה של קבוצה קטנה של מנהלים בשוק ההון, שהתעשרה במהירות; לכיסיהם של מאות עובדים בדרג בינוני ומעלה בבתי השקעות, שזינקו ברמת השכר שלהם היישר לעשירון העליון; לטובת משרדים מפוארים, ג'יפים מדוגמים, הטבות למשווקים, עמלות, מתנות ונסיעות לחו"ל לסוכני ביטוח וכנסים בזבזניים.

76% זו העלייה הממוצעת בדמי הניהול בקופות שעברו לניהול בתי ההשקעות. בטבלה שלפניכם 10 קופות הגמל הגדולות ביותר בשמונה הגופים הגדולים שרכשו קופות בנקאיות. בכולן, בלי יוצא מהכלל, קפצו דמי הניהול משנת 2006, הגיעו לשיא בשנים 2008-2009 ומאז ירדו בשיעור זניח. כל בית השקעות שרכש קופות בנקאיות הקפיץ את דמי הניהול, אף גוף לא השאיר את דמי הניהול כמו שהיו בתקופה שנשלטו על ידי הבנקים.

חלק העלו בבת אחת, חלק בהדרגה, אבל כולם ייקרו את דמי הניהול. ניקח למשל את קופת "קרן השפע", שהייתה בבעלות הבינלאומי וכבר אז הייתה יקרה, עם דמי ניהול של 0.91%. הרוכש - ישיר בית השקעות - הקפיץ את דמי הניהול ל-1.75%. לאחר שישיר התמזג עם מיטב, חלה ירידה קלה ל-1.6%. דמי הניהול כיום גבוהים ב-76% מאלה ששילמו החוסכים כשהקופה הייתה בבעלות הבינלאומי.

האוצר, מבחינתו, מנסה להסתיר את העניין ככל האפשר ונוקט טקטיקה של העלמת נתונים מהגמל נט. בכל מיזוג קופת גמל - ולאור הנחיות האוצר היו עשרות מיזוגי קופות וצפויים עוד מאות - "נדרסים" ונעלמים כל נתוני העבר של הקופות שהתמזגו, ללא אפשרות לשחזר. כך לא ניתן לדעת מה היו דמי הניהול ששולמו בעבר, כך לא יכול חוסך, שהקופה שבה הוא נמצא התמזגה לקופה אחרת, לדעת אם הורע מצבו. בורות שכנראה נוחה מאוד לאנשי אגף שוק ההון.