פרופ' איתן גלבועלחץ אטומי

המפגש בין אובמה לנתניהו ונאומי אובמה, פרס ונתניהו לפני צירי הוועידה, חשפו את האסטרטגיות של שני הצדדים ואת נקודות המחלוקת וההסכמה. אמנם כל הדוברים הופיעו בפני ועידה של תומכי ישראל, אבל המסרים שהשמיעו נועדו לכלל הציבור האמריקני, וגם לאוזניהם של עמים ומנהיגים בעולם - ובעיקר במזרח התיכון. אין ספק שכל שירותי המודיעין הרלבנטיים, ישקיעו מאמץ רב לפענח את הכוונות האמיתיות שמסתתרות בין המילים והשורות.

לכאורה, חלק מהדברים הובהר באורח חד-משמעי. הנושא העיקרי בכל האירועים היה השימוש בכוח צבאי והתנאים שיצדיקו ויאפשרו אותו. אובמה חזר על עמדתו, לפיה ארה"ב לא תרשה לאיראן להפוך למעצמה גרעינית וכל האמצעים להשגת מטרה זו, לרבות שימוש בכוח צבאי, עדיין תקפים. אובמה הוסיף והדגיש, שהוא מתכוון ברצינות למה שהוא אומר. עצם הצורך לחזור על המחויבות הזו ולומר שהיא רצינית מעידה על בעיה, משום שיש כנראה גורמים, אויבים וידידים כאחד, שמפקפקים בהבטחות אובמה. לא בטוח שאחרי ימי ישראל באיפא"ק הם ישנו את דעתם.

הפסימיות של נתניהו

אובמה תומך בסנקציות משתקות ובמו"מ דיפלומטי, חושב שיש להם סיכוי לשנות את המדיניות באיראן, ובכל מקרה - שניתן יהיה להצדיק פעולה צבאית רק לאחר שאלה ימוצו ולא יניבו תוצאות. ממשל אובמה אף השתמש בהסכם שהשיג באחרונה עם קוריאה הצפונית - השעיית פיתוח נשק גרעיני וטילים תמורת מזון - כדי לשכנע שסנקציות ומו"מ עשויים להצליח אפילו מול משטרים נוקשים במיוחד. נתניהו הצהיר שבמגבלות מסוימות הוא תומך בסנקציות ובמו"מ, אבל הוא הרבה יותר פסימי מאובמה באשר ליעילותם. הוא חושב שיש להאיץ ולהרחיב את הסנקציות, לקבוע את תנאי המו"מ ולו"ז מוגדר לסיומו. האיראנים ניצלו סבבי מו"מ קודמים כדי לעשות רושם שהם מעוניינים בפתרון בדרכי שלום, אולם רק משכו את הזמן כדי לקדם את תוכניתם הגרעינית.

הפער העיקרי הוא בין לוחות הזמנים של אובמה לנתניהו. הגדרתם תלויה בקביעת נקודת האל-חזור, יכולות צבאיות ושיקולים אחרים כמו הבחירות לנשיאות שיתקיימו בנובמבר. נקודת האל-חזור פירושה חציית הקו שמוביל בתוך זמן קצר לרכישה ממשית ובלתי-נמנעת של נשק גרעיני. זוהי הנקודה שבה קיימת ההזדמנות האחרונה לפגיעה הרסנית במתקנים גרעיניים. הדלפה של שירותי המודיעין האמריקניים קבעה שאיראן עדיין לא החליטה על בניית נשק גרעיני. נתניהו דחה את הטענה הזו. הכנת החומר הבקיע, כל החלקים לבניית פצצה וקיצור הזמן להרכבתם, בצירוף פיתוח ובניית טילים בליסטיים, מעידים על תוכניות האיראנים.

נתניהו יישאר לבד

היכולות הצבאיות של ארה"ב - שהן הרבה יותר גדולות משל ישראל ומאפשרות לה לפעול נגד המתקנים הגרעיניים של איראן, גם נגד המוגנים ביותר - מאפשרות לה לדחות את ההחלטה על פעולה צבאית. אובמה לא מעוניין בפעולה כזו במהלך החודשים שנותרו לבחירות, מפני הסכנה של כישלונות והסתבכויות. לוח הזמנים הפוליטי של אובמה, קרי בחירות, מותאם ללוח הזמנים של האמצעים המועדפים, כלומר סנקציות ודיפלומטיה תחילה.

אסור לטעות באמירות שלפיהן ישראל היא מדינה ריבונית ושמורה בידה הזכות הבסיסית להגנה עצמית. אחרי אמירות כאלה מופיע "אבל" מרומז. ארה"ב אומרת לישראל להימנע, לפחות בשלב זה, ממימוש הזכות שאכן יש לה. למעשה אובמה אומר לנתניהו, שאם יתקיף באיראן בלי לתאם עם ארה"ב הוא יישאר לבד, ללא כל תמיכה אסטרטגית ודיפלומטית.

נתניהו ניסה בנאומו להשיג תמיכה בראש ובראשונה מדעת הקהל האמריקנית במדיניות תקיפה, נחושה ומואצת כלפי איראן, ולמעשה במתקפה צבאית. אך בשלב זה דעת הקהל בארה"ב תומכת במדיניות אובמה. סקרים מגלים שאכן הציבור דוחה את טענת איראן שהיא מפתחת תשתיות גרעיניות לצורכי שלום בלבד, ורובו שולל את תוכניתה לפתח נשק גרעיני. הציבור תומך בפעולה צבאית, אבל רק לאחר שינוסו וימוצו האמצעים האחרים, לרבות סנקציות ומו"מ.

נתניהו מכיר במחיר הכבד שיכולה לגבות מתקפה על איראן, אבל טוען שיש לחשב גם את המחיר של אי-עשייה, כלומר, זה שאיראן גרעינית תגבה מהאזור והעולם. הוא התייחס באופן ספציפי למחיר הכלכלי, ובעיקר למחיר הנפט. הוא אומר שיכול להיות שפעולה צבאית תגרום לעליית מחירי הנפט, אולם איראן גרעינית, שרוצה להשתלט על כל משטרי המדינות המפיקות נפט באזור, תוכל לשלוט במחירי הנפט ולייקר אותם עוד הרבה יותר.

במפגשים ובנאומים התברר שבשלב הנוכחי ארה"ב שוללת פעולה צבאית שנראית לה מוקדמת מדי ולא נחוצה. כל הצדדים מקווים שלא יגיעו לבחירה הקשה מכל בין איראן גרעינית לפעולה צבאית. נתניהו הזהיר שאין הרבה זמן לאופציות האחרות כי אנחנו מתקרבים מאוד לצומת הבעייתי הזה. הוא ישיג את שלו אם ימריץ בכך את ארה"ב ואת בעלי בריתה לפעול עכשיו במהירות ובנוקשות כדי לא להגיע לצומת המסוכן.

הכותב הוא ראש ביה"ס לתקשורת, מומחה לארה"ב וחוקר בכיר במרכז בס"א למחקרים אסטרטגיים באוניברסיטת בר אילן