שמורת הטבע צ'רנוביל

מה שלומה של המערכת האקולוגית של אזור צ'רנוביל 19 שנה אחרי הדליפה ההרסנית, איך רואים חרטה וכיצד יכולות ננו-חרסיות למנוע חלודה

תשע עשרה שנים חלפו מאז אסון צ'רנוביל, והחיות והצמחים באזור נראים בריאים להפתיע, כך דווח השבוע בכנס האגודה האמריקנית לאקולוגיה. המערך האקולוגי המתאושש של אזור צ'רנוביל שבצפון אוקראינה, כולל למעשה מגוון גדול יותר של מיני בעלי חיים מכפי שנמצאו שם לפני ההתפוצצות. גודלו של האזור שפונה בעקבות האסון עומד על 4,000 קילומטרים רבועים ונצפו בו מאה מינים בסכנת הכחדה, מתוכם כארבעים מינים, כולל דובים וזאבים, שלא נראו שם קודם לכן. בדו"ח של האו"ם משנת 2002 אף הוצע לפתח תיירות אקולוגית באזור.

כיצד קרה שהאדמה המורעלת הצמיחה מערכת אקולוגית מפוארת? אקולוגים מצביעים על כך שרבים מהדגים הצעירים החיים בברכות הקירור של הכור מעוותים עקב מוטציות, בעוד שהדגים הבוגרים הם בריאים. מכך הם מסיקים כי נשאי המוטציות מתים צעירים ומסולקים מהר מאוד מהמאגר הגנטי, ומנחים שזה התהליך שעבר על האזור כולו. ייתכן גם שחומרים רדיואקטיביים המזהמים את הקרקע, כמו צסיום, נשארים בקרקע ואינם מצטברים בצמחים ובבעלי החיים האוכלים אותם.

עם זאת, בני אדם לא יוכלו לחיות חיי קבע באזור עוד מאות אלפי שנים, כך מתנבא החוקר מהאקדמיה הלאומית למדעים של אוקראינה, שערך את המחקר, שכן כארבעים חומרים רדיואקטיביים ותוצריהם מזהמים את הקרקע.

צפייה בחרטה בזמן אמת

חוקרי מוח צרפתים הצליחו לראות חרטה בזמן אמת בסריקה מוחית, כך פורסם השבוע בכתב העת המדעי Nature Neuroscience. החוקרים הציעו למתנדבים לבחור בין שתי אפשרויות, כשבאחת מהן כרוך סיכון רב יותר וגם סיכוי לרווח רב יותר. כשתוצאות הבחירה התבררו, חשפו החוקרים בפני המתנדבים מה היה קורה אילו בחרו אחרת. הגילוי שהבחירה השנייה הייתה מניבה תוצאות טובות יותר, הופיע יחד עם פעילות מוגברת בקורטקסט האורבו-פרונטלי, חלק של האונה המצחית המצוי מעל ארובת העין. הפעילות עמדה ביחס ישר לעוצמת תחושת החרטה. את עוצמת תחושת החרטה שינו החוקרים על ידי חשיפה של הנבדקים להפסדים ברמות שונות. כשלנבדקים הוצגו שתי אפשרויות, אך לא ניתנה להם זכות הבחירה ביניהן, לא הופיעה פעילות בחלק זה של המוח.

האונה המצחית של המוח קשורה ביכולת למודעות עצמית, שליטה בדחפים וריסון עצמי. אנשים שנפגעו באזור זה של המוח חוו שינוי של האישיות. אחד המקרים הידועים בהיסטוריה של הנוירוביולוגיה תיאר מנהל עבודה אחראי ומבטיח, שבעקבות חדירה של מוט ברזל מעל ארובת העין הפך לטיפוס א-סוציאלי ואימפולסיבי שלא הצליח להתמיד בשום מקום עבודה וסיים את חייו כנווד.

אנרגיית השמש נרתמת להפקת אבץ

והרי ידיעה הולמת לחודש אוגוסט: במכון ויצמן מצאו דרך להשתמש באנרגיה סולארית להפקת אבץ, המשמש להפרדת גז מימן מתוך מים. התהליך עשוי להתגלות כדרך יעילה יותר ליצור מימן להנעת רכבים ידידותיים לסביבה (ובהתחשב במחיר הנפט - גם לכיס). כיום מופק גז המימן תוך השקעה רבה של חשמל או נפט, כך שאין לו יתרון סביבתי.

מי שזוכר את שיעורי הכימיה מהתיכון, אז הוכנסה בחרדת קודש חתיכה זעירה של נתרן או אשלגן למים והחלה להגיב באלימות תוך שחרור גז, מכיר את נטייתן של המתכות האלקליות לשחרר מימן ממים. המתכת האפרורית אבץ עושה אותו הטריק, אבל יותר לאט ובמתינות. אלא שהפקתה מהעופרות דורשת תהליך כימי מרובה שלבים. בתחנה הסולרית של מכון ויצמן חשבו על שיטה חדשה - באמצעות שדה של 64 מראות הם כיוונו את אור השמש לנקודה במגדל, ובו ערבבו תחמוצת אבץ עם פחם. קרני השמש חיממו את התערובת לטמפרטורה של 1,200 מעלות צלזיוס, ומהתגובה נוצרה אבקת אבץ. לאבץ נותנים להגיב למים ומקבלים גז מימן ותחמוצת אבץ, שאותה ניתן לשוב ולמחזר.

התהליך עדיין איננו נקי דיו, ונוצרים בו גם גזי חממה, אך בעתיד מקווים החוקרים להצליח החליף את הפחם בזבל אורגני, ואם יצליחו לחמם את התערובת לטמפרטורה של 1,800 מעלות צלזיוס יוכלו לוותר לגמרי על מקור הפחמן. המחקר הוצג בתחילת השבוע בכנס בינלאומי של האגודה לאנרגיה סולארית שהתקיים בפלורידה.

פטנט ישראלי לשימוש בננו-חרסיות

לוחיות זעירות של חרסית שפותחו ב"שנקר", המשולבות בחומרים פלסטיים שונים, ישמשו למניעת חלודה, עיכוב בעירה ומניעת דליפה של אדי דלק ממכלים. "ננו-חרסיות הן לוחיות בעובי של ננו מטר בודד (מיליארדית המטר) ובעלות שטח פנים גדול פי 500-1000", מסביר פרופ' שמואל קניג, מנהל המרכז הארצי למדע הפולימרים וראש המחלקה להנדסת פלסטיקה בבית הספר "שנקר", "באנלוגיה, החרסית בטבע היא כמו ספר סגור, ובעזרת טיפול כימי מתאים ניתן לפרק את הכריכות ולפזר את הדפים. ברגע שמפרקים את הדפים ניתן לכסות שטח של חדר בקלות.

"אם עושים את הטיפול הכימי נכון", אומר פרופ' קניג, "גרם אחד של ננו-חרסיות יכול לכסות שטח של 700 מטרים רבועים. החרסיות חוסמות גישה למים ולחמצן, ולכן אם מערבבים אותן בצבע, לא מתפתחת בו חלודה. באין חמצן, וכיון שחרסית אינה דליקה, החומר הופך גם למעכב בעירה. אם מערבבים ננו-חרסיות במיכל העשוי מחומר פלסטי, הוא לא מאפשר דליפה של אדי דלק. דליפת אדי דלק נחשבת היום לבעיית זיהום אוויר חמורה, שחוקקו נגדה חוקים נוקשים בארה"ב ובאירופה".

את הטיפול הכימי לחרסית מתאימים לחומר הפלסטי אליו היא אמורה להקשר, והמחיר נע בסביבות 7-10 דולר לקילו ננו-חרסיות, תלוי בסוג הטיפול שעברו. אפקט משמעותי מתקבל אם אחוז הננו-חרסיות בחומר עומד על שלושה אחוזים. "אנחנו נמצאים במשא ומתן מתקדם עם מספר חברות בנוגע לייצור מכלי דלק לרכב, ציפוי חוטי חשמל וייצור צבע מונע חלודה לאוניות", חותם קניג באופטימיות. *