השופט אליהו מצא קורא להדיח את השופטת הילה כהן: "הקביעות העובדתיות הצדיקו את ההדחה"

בקהילה המשפטית ובציבור כולו נמשכת הביקורת הנוקבת על שופטת בית המשפט לעניינים מקומיים בחיפה, הילה כהן, שהורשעה בפיברוק פרוטוקולים ונחלצה במפתיע מהדחה. שופטי הרוב בבית הדין המשמעתי לשופטים קבעו, כי לפחות בשני ימי דיונים ובהפרש של יותר משבועיים, "תיקנה" השופטת כהן 14 פרוטוקולים והחלטות "שלא שיקפו כהלכתם אירועים שהתרחשו באולם בית המשפט בדיונים שנערכו לפניה".

בנוסף, היא "קרעה והשליכה לפח האשפה בקשות לדחיית דיון שהותירו אחריהם בעלי דין שעזבו את בית המשפט, ועל דרך זה מנעה תיעוד הבקשות בתיקי בית המשפט כנדרש". הרשעתה התקבלה פה-אחד, אולם רק השופטת ארד השתכנעה שכהן זייפה במכוון פרוטוקולים כדי למנוע תיעוד של איחוריה לבית המשפט. חשין וריבלין סברו מנגד, שלא הוכח מעבר לספק סביר שזה היה המניע שלה.

המשנה הקודם לנשיא בית המשפט העליון, השופט אליהו מצא, מצטרף כעת לביקורת הנוקבת שנמתחת על גזר הדין של מחליפו בתפקיד, מישאל חשין, ושל השופט ריבלין. "גזר הדין גורם להרבה מאוד אי-נחת ומעורר חשש לפגיעה של הציבור באמון במערכת השפיטה". לדבריו, "אפילו הקביעות העובדתיות של שופטי הרוב הצדיקו את הדחת השופטת כהן".

"עונש הנזיפה", אומר מצא, "הוא תיאורטי בלבד בנסיבות העניין ואין לו כל משמעות. גם לאחר שקראתי את הכרעת הדין המלאה ואת הנימוקים שציינו שופטי הרוב לקולא, יש לי ביקורת על גזר הדין, ולא שוכנעתי שהנימוקים מצדיקים הטלת עונש של נזיפה בלבד. בעצם, נסלח ונמחל לה העניין של הסטייה מהנורמה המחייבת".

למרות הביקורת שלו על העונש הקל, השופט מצא אינו בטוח שהיה מקום להעמיד את כהן לדין פלילי בגין זיוף. "הליכים פליליים מצדיקים תשתית עובדתית שונה ולפי קביעת דעת הרוב בהכרעת הדין, הוצאת הפרוטוקולים וההחלטות הכוזבים והשמדת הבקשות, לא נעשו בכוונה אלא ברשלנות ובמצב נפשי של מצוקה וסערת רוחות, ובשל היחסים שהיו לה עם המנגנון של בית המשפט בשל נסיבות אישיות שפורטו כנראה באוזני השופטים בדלתיים סגורות".

"היא היתה במצב נפשי מיוחד, במצוקה ובדחק", אומר מצא. "ייתכן שאלה נסיבות שאילו היו מתגלות לעיני מי שחקר את העניין בשלב הראשון, הצדיקו אולי לא להעמידה לדין בעבירות חמורות שלפי חוק העונשין, אבל המצב הזה לא הצדיק כמובן את המעשים במסגרת תפקידה כשופטת. גם לשופט יכולים להיות לפעמים מצבים אישיים כאלה ואחרים, שמכבידים עליו למלא את תפקידיו, אך כמובן שאסור לו לגרור את בעיותיו האישיות לתוך התפקיד".

"עם זאת", מסייג מצא, "פסק הדין הוא בעייתי, כי מעשיה של כהן לא היו התפרצות רגשנית או ביטויים לחוסר סבלנות של המתדיינים בפניה, אלא מעשים המצריכים שיקול דעת. מדובר ב-14 מקרים שונים שאירעו בשני ימים שונים, בהפרש של שבועות". לכן, לדבריו, הדרישה שמעלים גורמים שונים להביא את עניינה בפני הוועדה לבחירת שופטים היא רעיון טוב. "הוועדה רשאית ומוסמכת לשקול ברצינות האם השופטת, במחילה מכבודה, עודנה כשירה ומתאימה להמשיך בכהונה שיפוטית", הוא אומר.

"גם בית הדין יכול היה להציע לשופטת להתפטר מיוזמתה ואז לא היה צורך להטיל עליה עונש משמעתי של הרחקה. אולם, בית הדין הגיע למסקנה שאין צורך בכך, אלא שאפשר להסתפק בעונש קל. עונש של נזיפה אינו נעים, אבל זה אינו עונש אפקטיבי בנסיבות העניין. אני בטוח שאם כהן תמשיך בתפקידה, היא אולי לא תשוב על מעשיה, אך המסר הכללי בוודאי אינו בריא ומשופטים מצפים לעמוד ברמת התנהגות מיוחדת, כפי שציינו בצדק גם שופטי הרוב".

מצא אינו רואה בכך ניסיון לערער על החלטת בית הדין המשמעתי. "זה גוף אחר שההרכב שלו שונה. אפשר היה מלכתחילה להביא את עניינה בפני הוועדה בלי להעמידה לדין משמעתי, אלא רק על סמך מה שהיא אמרה בעצמה. היא הודתה בעצם עשיית המעשים".

המשנה לשעבר מדגיש את חומרת מעשיה. "היא חרגה מהנורמה המקובלת. גם בית הדין המשמעתי אמר שמעולם לא שמע שנעשה מעשה כזה. איזה מעשה חמור יותר יכול לעשות שופט במילוי תפקידו מאשר ייצור פרוטוקול כוזב? זה עניין מהותי ולא רק עניין טכני של סדר דין. יש לכך השפעה על החובות של בעלי הדין, דברים רבים יכולים לקרות בעקבות פרוטוקול שלא משקף נאמנה את שנאמר".

גם מצא לא יודע מה קרה לשופט מישאל חשין, שידוע כשופט מחמיר, ולשופט ריבלין שאינו ידוע כ"יס-מן", ובשנה האחרונה מצא עצמו לא אחת בדעת מיעוט. "ייתכן שנכמרו רחמיהם עליה. אני לא יודע מה היא סיפרה להם בדלתיים סגורות לגבי הנסיבות המשפחתיות שלה, שלפי מה שנכתב שם גרמו לה מצוקה וסערת רוח. לא ברור כיצד הדבר השפיע על השופטים, אבל אין לי שום הסבר אחר לכך".

מצא אינו מעוניין לחלק ציונים לחבריו, אולם מדבריו משתמע שהם נכשלו במבחן בוזגלו. "אני מניח שאם היה מדובר במנהל תאגיד שפיברק פרוטוקולים והחלטות בלי בסיס עובדתי, הוא בוודאי היה מורשע בעבירה פלילית. התוצאה היתה יכולה להיות מאוד קשה בשבילו ולא להסתכם רק בהרחקה מהתפקיד הניהולי, אלא גם בעונש פיזי של שלילת חירות. כאמור, פסק הדין מעורר הרבה מאוד סימני שאלה ואי-נוחות, בעיקר בשל ההשלכות של מה מותר ואסור".

הוא אינו מופתע מהביקורת בקהילה המשפטית על פסק הדין. "זו ביקורת שהיה צריך לצפות אותה, וגם שופטי הרוב היו ערים לכך שאם יתירו לכהן להמשיך בכהונתה, הדבר עשוי לפגוע באמון הציבור במערכת השיפוט. כלומר, הם היו ערים להשלכה האפשרית של פסק דין מקל בנסיבות אלה, ובכל זאת החליטו להקל. בצדק הם אומרים, שלא כל מעשה פעוט של שופט מצדיק להרחיק אותו מהשפיטה, אבל כאן מדובר על טעות רבתי, אם זו באמת רשלנות. איך שלא יהיה, כהן כשלה כשלון קשה מאוד במילוי תפקידה".

מצא מתקשה לצפות את השלכותיו של גזר הדין. "אם לא תהיה סנקציה אחרת מצד הוועדה, הרי ששופט אחר שיעמוד לדין משמעתי, ינסה להסתמך על גזר הדין כיישום העיקרון של אחדות הענישה. גם אם אין זה תקדים מחייב, ואני מפקפק אם קיימים תקדימים כאלה בענייני ענישה, בהחלט ייתכן שמישהו ינסה להסתמך עליו". ומה אם אותו מנהל חברה שיועמד לדין פלילי, יטען ל"הגנה מן הצדק", נוכח אי-העמדתה כלל לדין של שופטת שביצעה רישומים כוזבים? "השפעת הרוחב של גזר הדין עלולה להיות מאוד לא טובה. התחושה הכללית של עשיית הצדק פגומה כאן והטענה בהחלט אפשרית".

באשר לכינוס הוועדה, מצא אומר כי "הנשיא ברק לא יכול לגרש אותה, היא לא עובדת במפעל תעשייתי שאפשר לתת לה מכתב פיטורין. אם זה יובא לוועדה, אני מניח שיתקיים שם דיון נוקב. במקרים הקודמים, כששופט קיבל את העצה והתפטר, זה עשה פחות רעש. כשתהיה החלטה פורמלית של הוועדה, זה יהיה קשה יותר למערכת וזה פצע שלא בנקל יירפא. אבל אני לא בטוח שיש כאן מוצא אחר".

טירקל: ראוי שהשופטת תתפטר

השופט העליון בדימוס, יעקב טירקל, סבור שהיה ראוי שהשופטת כהן תתפטר מיוזמתה. "אני שואף למערכת שתהיה למעלה מכל ביקורת", הוא אומר. עם זאת, כדרכו, בוחר טירקל בלשון דיפלומטית והוא נזהר בכבוד חבריו. "חבריי בבית הדין עשו מה שהיה נכון לפי הבנתם". בניגוד למצא, טירקל אומר כי גם אם כהן לא תפרוש, אין מקום להדיחה בוועדה לבחירת שופטים. "יש לכבד ערכאות שיפוטיות", הוא אומר. "אם הרכב מכובד של בית דין משמעתי מחליט מה שהוא מחליט, אז כמו כל הכרעה שיפוטית, לפעמים היא יותר מוצאת חן בעינינו ולפעמים פחות. אנו חייבים בכבודם של השופטים שנתנו את ההחלטה. אם ההחלטה השיפוטית לא תהיה סוף פסוק, אז אנא אנו באים?".

מעבר לכך, טירקל מניח שבוועדה תועלה הטענה, "שאי אפשר יותר להביא את עניינה של כהן לדיון בפני הוועדה אחרי שהיא כבר הורשעה בבית הדין, הגם שאין מניעה חוקית לכך". מעבר לכך, טירקל מצר שהגענו למצב הנוכחי. "אני רוצה שתהיה לנו מערכת שיפוטית מפוארת, והיא פחות או יותר כזאת. אנו יכולים להיות גאים במערכת. הייתי שמח יותר אם לא היינו מגיעים למצבים כאלה. אז נכון שקורות כל מיני תופעות שהייתי מעדיף שלא יקרו. בכל שנה נכנסים למערכת 1.4 מיליון תיקים, שזו זוועה וזה לחץ מטורף על השופטים. יש כאלה שלא עומדים בלחצים האלה, ומתוך יותר מ-500 שופטים, קורה שבודדים כושלים".

הדילמה הקשה של כהן

במערכת המשפטית ובקהילת עורכי הדין ממתינים כולם למוצא פיה של השופטת הילה כהן. בשבוע שעבר, היא נפגשה עם נשיא בית המשפט העליון, אהרן ברק, שקיים עימה שיחת בירור כפי שהוא נוהג לקיים עם שופטים סוררים. ברק רמז לה שמוטב שתחזיר את המנדט ותתפטר, ולא תהיה השופט הראשון אי-פעם שיודח בוועדה לבחירת שופטים.
כהן עומדת בפני דילמה קשה. היא הורשעה בבית הדין המשמעתי לשופטים, ונגזר עליה עונש של נזיפה והעברת מקום כהונה. למרות הפרסומים על שני בתי משפט שסירבו לקלוט לשורותיהם את כהן, גורם משפטי בכיר המעורה בנושא מכחיש זאת בכל תוקף. "לא היתה כל פנייה לאף בית משפט", הוא טוען. מצד שני, כהן יודעת שברק מזמן לשיחה רק שופטים שהתנהגותם קיבלה ביטוי פומבי, באופן שמכביד על המערכת. כך למשל, היה עם השופטים סוזי וונדרמן, עמיר אברהמי, שלמה ברעלי ודיאב עדווי.

בתום הפגישה עם ברק, בה נכחו גם מנהל בתי המשפט, השופט בעז אוקון, ופרקליטה של הילה כהן, עו"ד יעקב רובין, הבטיחה כהן לשקול את הצעתו של הנשיא. שישה ימים אחרי הפגישה, ותשובתה בוששה לבוא. לדברי עו"ד רובין, כהן טרם החליטה.

כדאי להזכיר, שהשופט הראשון - וככל הידוע גם האחרון - שסירב להצעת הנשיא לפרוש במסגרת שיחה מעין זו, היה שופט השלום בירושלים, שלמה ברעלי, נגדו הוגשו תלונות רבות בגין התנהגות שאינה הולמת שופט. לאחר שהתברר כי יש רגליים לדבר, נקרא ברעלי לשיחה אצל ברק, שרמז לו כי עדיף שיפרוש, אחרת יכנס ברק את הוועדה לבחירת שופטים כדי להביא לסיום כהונתו. ברעלי סירב לפרוש, אך משהבין כי ברק רציני ועומד להדיחו, הודיע ברעלי על פרישתו.

הוועדה למינוי שופטים היא הגורם היחידי המוסמך להדיח שופט מתפקידו, לפני סיום כהונתו בגיל 70. ואולם, כדי להדיח שופט יש צורך ברוב מיוחס של שבעה מבין תשעת חברי הוועדה. מקורביו של ברק אומרים, כי במידה שכהן לא תפרוש מרצונה ושרת המשפטים, ציפי לבני, אכן תבקש לכנס את הוועדה כדי להדיחה, הוא לא יוכל להימנע מלהצביע בעד. בוועדה יושבים שני שופטים נוספים: דורית ביניש, שככל הידוע תצביע עם ברק, והשופט אליעזר ריבלין, שישב בהרכב בית הדין המשמעתי, ומן הסתם יוחלף בוועדה בשופט עליון אחר בשל כך, שיצטרף גם הוא לשני חבריו. אם כן, הרוב להדחתה של כהן מובטח.

השרה לבני מצהירה בכל הזדמנות שנקרית בידה, כי תפעל להדחתה של כהן. לבני היא זו שהגישה נגדה את הקובלנה, ודרשה באמצעות התובע בבית הדין, השופט (בדימוס) אמנון סטרשנוב, לגזור עליה עונש של סיום כהונה. לאחר מתן גזר הדין המפתיע, לבני גמרה אומר לכנס את הוועדה, אם כהן לא תפרוש מרצונה. בין היתר, חששה השרה כי כינוס הוועדה יתפרש כמעין ניסיון לערער על החלטת בית הדין למשמעת. מקורות במערכת המשפט אומרים, כי מאחר שהוועדה מוסמכת לשקול שיקולים מערכתיים ושיקולי מדיניות, אותם לא רשאי לשקול בית הדין, והיא אף אינה נזקקת לרמת הוכחה של "מעבר לספק סביר", לה נדרש בית הדין (ויש החולקים גם על כך - נ.ש.), הרי שהחשש האמור נפתר.

בסביבת השופטת דוחים את הביקורת: "חלק מהמבקרים לא קראו את פסק הדין"

פרקליטה של כהן, עו"ד יעקב רובין מירושלים, דוחה את הביקורת הציבורית נגדה. "חלק ניכר מהמבקרים כלל לא קראו את פסק הדין של בית הדין המשמעתי", אומר רובין. "אילו היה קורא בעיון, הרי שבצד החומרה שבית הדין ציין בקשר למעשיה, הוא קבע בצורה שאיננה משתמעת לשני פנים, שהמעשים לא נעשו על-מנת להטעות ולכן כל מי שמדבר על זיוף פרוטוקולים איננו יודע על מה הוא שח. העבירה של זיוף כוללת בחובה יסוד של כוונה להוליך שולל, ובית הדין קבע בפירוש שאי אפשר לייחס לה כוונה".

מעבר לכך, אומר מי שהיה בעבר ראש לשכת עוה"ד, "בית הדין קבע שלא דבק בכהן שום רבב מוסרי. ככלות הכל, העונש שהוטל עליה הוא חמור רק בדרגה אחת פחות מהדחה. העברה למקום כהונה אחר אינה פרס, אלא עונש שקבוע בחוק". רובין אומר, כי אין סמכות מוסרית לכנס את הוועדה לבחירת שופטים, כדי להדיח אותה, לאחר שבית הדין כבר מצא שהיא ראויה להמשיך בתפקידה השיפוטי. "הוועדה כפופה גם היא לפסקי הדין של הערכאות המוסמכות ועל בית הדין אין אפשרות לערער. כינוס הוועדה הוא ניסיון לערער עליו בעקיפין".

מעבר לכך, טוען רובין, אין לכך גם סמכות משפטית. סעיף 7 לחוק יסוד השפיטה, המונה את המקרים בהם תסתיים כהונת שופט, מציין כשתי חלופות נפרדות "החלטה של הוועדה לבחירת שופטים" או "החלטה של בית הדין המשמעתי". כיוון שננקטה דרך אחת, אומר רובין, "אין לוועדה סמכות חוקית או מוסרית לדון בעניין פעם נוספת".