ברווזים, ברווזים

אינספור מילים נשפכו בעיתונים היומיים על מאבק המתנחלים בנסיגה מחבל עזה. אלא שמאום לא התרחש מתחזיות הזוועה - לא רימונים, לא טילי נ"ט, לא התנתקות תחת אש פלסטינית, ולא התאבדות המונית בים התיכון. אורן פרסיקו מציג: יום כיפור של העיתונות הישראלית

ביום שהושלם פינוי חומש ושא-נור, בלי שקליע אחד נורה, גם אנשים בעלי זיכרון קצר במיוחד - כמה שעות נניח - שמו לב שהפער בין הצפי המוקדם למה שהתרחש בפועל היה גדול מהרגיל. מסע הפחדה שנמשך שנים, והלך והתעצם ככל שרגע האמת התקרב, התגלה כמוגזם. ציבור שהוכן להתפרצות אפוקליפטית של אלימות גילה כי אפשר לפנות התנחלויות, גם ברצועת עזה וגם בשומרון, בלי שהדבר יגרור שפיכת דם יהודי. שכן אין לשכוח שקורבנותיהם הערבים של עדן נתן-זדה ואשר וייסגן חבים את מותם באופן ישיר למתנגדי הפינוי, ועל אף הסיקור הלא גדול לנושא הם היו ההתממשות היחידה של אותם איומים.

לא היה זה רק מוטיב חוזר בשיחות סלון משמימות, ההרגשה שפינוי התנחלויות מארץ ישראל גופא תגרור תגובות שטרם נראו כמותן היתה חלק מסדר היום של מערכת הביטחון, וכתוצאה מכך גם של התקשורת, או להפך. בצבא כינו זאת באופן רשמי "אירועי קיצון", בתקשורת מרחו את זה על עמודים שלמים, אדומים, בכותרות שכללו את כל התחמושת המילולית האפשרית, החל ב"התאבדות", דרך "ירי" וכלה ב"מלחמה".

מערכת הביטחון הפחידה את עצמה עד מוות, ובתור גוף מבצע אולי טוב שהתכוננה גם לתרחיש הקשה מכול, אבל המערכת התקשורתית חגגה כל תחזית קטסטרופלית וכל איום שהצליחה לשים עליו את היד בכותרות ראשיות ואילוסטרציות מסמרות שיער בלי שתהיה לכך הצדקה עניינית. כתוצאה מכך, הסיפור שסופר לציבור היה מוטעה. מטעה.

מפגש של אינטרסים הוביל את ההפחדה. למערכת הביטחון היה לא רק עניין להתכונן היטב, אלא גם להציג דימוי מאיים של הכוח העומד מולה, למשל כדי להגדיל את משאביה בתקופה שהאינתיפאדה דועכת, חזבאללה מסרב לירות טילים והאיום העיראקי נמוג. למתנגדים היה עניין להעצים את האיום בתקווה שבכך יימנע הפינוי עוד לפני שיתחיל. האינטרס של התקשורת, כרגיל, הוא רדיפת סנסציות, חיבה בריאה לאיומים וצימאון לקיטש. מובן מאליו שזה מה שתופס את העין. נראה שהיה גם רצון של כל עיתון להוכיח בדיעבד שהכתובת היתה על הקיר הפרטי שלו, להוציא מהארכיון את הכותרת המדממת שחזתה את האסון ולצרפה לידיעה על התממשותו בבחינת "הנה, הזהרתי!". אבל נגזר גורלן של הכותרות ההדורות הללו להישאר עמוק במגרות הארכיון.

הכשל של התקשורת למצוא את הפרופורציות הנכונות לתסריטי האימה התעצם ככל שהפינוי התקדם, והגיע לשיא לקראת היום המסכם בצפון השומרון. גם אחרי שהתברר שההתנגדות לפינוי נותרה בעיקר בתחום הסימבולי, המשיכו כלי התקשורת להשתמש בטרמינולוגיה קטקליזמית. גם אחרי שכמעט כל חששות הצבא והמשטרה התבדו במהלך הפינוי של ההתנחלויות ברצועת עזה לא עצר מסע ההפחדה.

אמירות הוצאו מהקשרן לצורך כותרות קיצוניות, ורק בגוף הידיעה הסתתרה האמת המאכזבת, סיכומים מראש על התפנות שקטה הוצנעו. נדמה היה שגם אם התקשורת מבינה שהסיפור מתון יחסית למה שציפתה, היא מנסה לעמוד בסטנדרטים החמורים שהציבה לעצמה, למצוא את האש שהבטיחה לקוראיה.

הפחדות

האימה החלה מיד עם ההכרזה על הפינוי הצפוי. הידיעות שיובאו להלן הן רק חלק ממה שהתפרסם בנושא, אבל מייצגות את הסגנון הרווח. במרץ 2004, כמעט שנה וחצי לפני הפינוי, כבר היו יסודות הקטסטרופה מוכנים. בן כספית כותב ב"מעריב" ידיעה קצרה שכותרתה "חשש: 'שא-נור תהפוך למצדה מודרנית'". בהמשך מתברר: "קציני צבא בכירים התבטאו בנושא השבוע ואמרו כי במערכת הביטחון קיים מידע שלפיו יתרכזו גורמים מיליטנטיים בשא-נור, יתבצרו, יקיפו עצמם בחומרי נפץ, בלוני גז ונשק וינסו לשאוף למצב שכונה על ידם כ'מצדה מודרנית'".

הנה כאן, בראשית 2004, מובאת תמצית מדויקת של התסריט שתגיש מערכת הביטחון לעיתונאים בבוקר יומו האחרון של המבצע. זו ההערכה הראשונית, היא תוסיף לטפטף לתקשורת ללא קשר להתפתחויות בשטח, וזו תמשיך להעביר אותה בכותרות גדולות לציבור בלי להסתייג.

באוגוסט של אותה שנה מתפרסמת ידיעה מאת עמיר רפפורט על עמוד שלם ב"מעריב". הכותרת: "בצה"ל נערכים לאפשרות שקיצונים יירו על חיילים". ברקע צילום מרהיב מפינוי אלים ביצהר. "לפי ההערכות בצה"ל", כך בכותרת המשנה, "הפינוי במסגרת ההתנתקות יתבצע תחת אש פלסטינית כבדה. אך בצה"ל חוששים כי גם מתנחלים קיצוניים עלולים לירות בחיילים בזמן העימותים". ובהמשך: "התוכניות המבצעיות שצה"ל מגבש לקראת פינוי ההתנחלויות במסגרת ההתנתקות כוללות כעת אפשרות קיצונית ומפחידה, שלפיה גורמים בימין הקיצוני עלולים לפתוח באש לעבר חיילים ושוטרים שיבואו לפנות אותם... במערכת הביטחון גובשו הערכות, שלפיהן גורמים בימין הקיצוני 'יהיו מוכנים לעשות הכל' כדי לסכל את פינוי ההתנחלויות, ובכלל זה עלולים גם לפתוח באש על החיילים... על פי התוכניות שמתגבשות בצבא, נראה כי לצה"ל עצמו כלל אין ביטחון שניתן יהיה לבודד מראש את הקיצוניים שעלולים לפתוח באש - ולכן אחד התרחישים הוא שבכל רגע עלולה להיפתח אש לעבר המפנים".

עמיר בן-דוד מדווח כמה חודשים אחר כך ב"ידיעות אחרונות" על האופן שבו המשטרה מתכוננת לפינוי. הכותרת: "נערכים לפינוי בכוח", ומכותרת המשנה אפשר ללמוד משהו גם על המניעים לקמפיין ההפחדה. "התרחיש המשטרתי: פינוי היישובים ילווה בהפרות סדר חמורות בכל רחבי הארץ. התשובה: רכישת ציוד רב לפיזור הפגנות".

רשימת הקניות המוצגת בגוף הכתבה כוללת מאות אלות חדשות, עשרות סוסים, עשרות חליפות מיגון מיוחדות וכמה כלי רכב להתזת מים. בהמשך גם מצוין כי "המשטרה מקיימת בימים אלה ישיבות עם אנשי האוצר במטרה לשכנע אותם להיענות לדרישותיה התקציביות". לא חולפים יותר מכמה ימים, וב"מעריב" מתפרסמת ידיעה של אריק בנדר ומנחם רהט תחת הכותרת "התאבדות נגד ההתנתקות". מגוף הידיעה מתברר שמדובר באפשרות שהעלה גולש אינטרנט המכנה את עצמו "חוח האחד" שהתפרסמה "בפורומים שונים". הגולש מציע איום בהתאבדות קולקטיבית (500 איש) כדי להפחיד את הממשלה ולמנוע את מתן פקודת הפינוי.

פרשנות

גם מאמרי פרשנות וכתבות תחקיר הזכירו לא מעט אפשרויות אפוקליפטיות. באוקטובר 2004 כותב בן כספית במוסף השבת של "מעריב": "כל יום שחולף מקרב את העימות בין ממשלת ישראל למדינת יהודה, זו שמעבר לקו הירוק, המשופעת בכסף, במוטיבציה משיחית וגם בכמויות עצומות של נשק". כותרת מאמרו: "רוח אלטלנה". בנובמבר 2004 מתפרסמת במוסף השבת של "ידיעות אחרונות" כתבה מאת אלכס פישמן תחת הכותרת "פיגוע יהודי בהר הבית - שאלה של זמן". לפי כותרת המשנה "השקט שלפני ההתנתקות - מדומה. מתחת לפני השטח האדמה בוערת. מטרת הקיצונים היהודים - לבצע פיגוע שיטרוף את הקלפים וימנע מסירת חלקי ארץ ישראל". בגוף הכתבה כותב פישמן: "פיגוע טרור בהר הבית כבר חצה את שלב ההתלבטות התאורטית. השאלה עכשיו היא לא האם יבוצע, אלא איך ומתי... פיגוע בהר הבית יהיה אטרקטיבי. הוא יטרוף את כל הקלפים וישנה את המצב מהיסוד. לא פחות אטרקטיבי ממנו הוא חיסולו של ראש הממשלה... לצד כל אלה, הולכת ומתבססת הערכת גורמי הביטחון כי בתהליך של פינוי בכוח ייעשה שימוש בנשק חם על-ידי גורמים יהודיים קיצוניים. לפני חצי שנה היו מעט מאוד בכירים בצה"ל, אם בכלל, שהאמינו שבתהליך הפינוי יתבצע ירי וייעשה ניסיון רציני לפצוע ולהרוג אנשי זרועות הביטחון. היום הם מעריכים שהסבירות שזה יקרה - גבוהה... עיקר החשש בצה"ל הוא לא כל כך מהנשק הקל הלא חוקי שנאגר, אלא יותר מחומרי הנפץ ומטעני החבלה שנגנבו ממחסני צה"ל והגיעו לכל מיני סליקים בהרים ובגבעות".

ב-5 בינואר 2005 העמוד הראשי של "מעריב" מטריד ביותר. לצד תמונה של ראש השב"כ נכתב: "הנבואה השחורה". וההסבר: "ראש השב"כ מציג תחזית מדאיגה. הקיצונים רק מחפשים תירוץ לפתוח באש על החיילים. הם יפיצו שקרים כדי לעורר בהלה בזמן הפינוי". מעל כותרת זו כותרת נוספת, שהביא אלי בוהדנה: "המתנחלים יתחפשו לחיילים". לדבריו, "התוכנית הסודית של גוש קטיף: אלפים ילבשו מדי זית ביום הפינוי, כדי לבלבל את חיילי צה"ל". בעמוד 2 מובאים דברי ראש השב"כ בפני ועדת החוץ והביטחון תחת הכותרת "כך מתכננים הקיצונים את הקרב הגדול". הפירוט: "המידע שחשף ראש השב"כ לח"כים מאיים. בחדרי חדרים מתכננים קיצוני הימין מאבק אלים ומדמם. על פי התוכנית, הם יפיצו שמועות על ירי של חיילים כדי להביא לפיצוץ הגדול". בעמוד שממול תמונה עוד יותר גדולה של ראש השב"כ, לצד ציטוטים ענקיים מתוך דבריו: "הקיצונים מתכוונים להפיץ בקרב אלפי המתנחלים שיבואו להתנגד לפינוי, שמועות על כך שהשב"כ מפעיל צלפים שיפתחו באש על 'גורמים מתסיסים' בקרב מתנגדי פינוי".

בפברואר עוד כותרת ראשית ב"מעריב": "הצבא של המתנחלים". אורי יבלונקה מביא ידיעה: "כך מתכננת מועצת יש"ע לשבש את ההתנתקות". כותרת המשנה מסבירה: "סיכול פינוי ההתנחלויות. התוכנית: גוף מיוחד במתכונת צבאית יבצע פעולות יזומות. השאיפה: קצין בדרגת תת-אלוף במילואים יפקח על המטה". עמודים 2 ו-3 מוקדשים לעניין תחת הכותרת "צבא ההתנגדות". עמוד שלם מוקדש לגרפיקה. המטכ"ל של המתנחלים - מעין תרשים הפיקוד באותו צבא חדש, כולל דרגות של חיילים במיל' ותיאור קצר של תפקידיהם. כל חבר בפיקוד הצבא מיוצג על ידי חייל שגבו למצלמה ועל ראשו כיפה סרוגה. "ראש המטה" (תא"ל במיל'), למשל, "יפקד על ההתנגדות לפינוי, יוביל את המהלכים בשטח וינחה את כל ראשי האגפים שתחתיו. מי שמפקד על מה שמכונה בתרשים "אגף המבצעים" אמור להיות אל"מ במיל', ש"יפתח שיטות ופתרונות יצירתיים להתמודד מול המשטרה". רק בגוף הכתבה מצוין: "מאחורי הרעיון המהפכני הזה, חשוב להבהיר, לא מסתתרת כוונה להקמת גוף חמוש". חשוב להבהיר, אבל לא להדגיש.

עוד בפברואר מדווח במעריב אבישי בן-חיים על גילויי הסתה בכנס של הימין הקיצוני. "מרד הרבנים" היא הכותרת שניתנת לכתבה המופיעה בעמוד 2 של גיליון יום שישי. בכותרת המשנה יש ציטוט: "יש בכל אחד מהיישובים יותר נשק ותחמושת משהיו בידי גיבורי מרד גטו ורשה". ב"ידיעות אחרונות" לא קופאים על השמרים. במאי 2005, בעקבות ירי קסאמים מהרצועה, פורסמה כותרת ראשית בעיתון שקראה "בצה"ל גובר החשש: התנתקות תחת אש". חודש אחר כך עוד כותרת ראשית מאיימת, הפעם ציטוט: "צה"ל לא ערוך להתנגדות אלימה". מעל כותרת זו נכתב: "גורם צבאי בכיר מזהיר מפני התאבדויות, סרבנות המונית ושימוש בנשק". ובכותרת המשנה: "מזהיר: במהלך הפינוי המתנחלים ישתקו את כל המדינה. חשש שיגרמו לעימות עם ערביי ישראל. התנחלויות יהפכו למעוזי התנגדות. בוגרי יחידות נבחרות ינהיגו את המאבק". בעמוד 2 מתאר יוסי יהושוע את הערכות המצב בקרב כמה מבכירי צה"ל: "ביקורת בצה"ל: אנו לא מעריכים נכון את עוצמת ההתנגדות לפינוי".

נשק

עוד באותו חודש כותרת ענקית בעמוד 4 בעיתון: "הוראות פתיחה באש מיוחדות להתנתקות". וכותרת המשנה מסבירה: "מפקדות צה"ל נערכות לאפשרות שמתנחלים ישתמשו בנשק חם נגד חיילים. בכל מקרה לא יירו לעבר מתנחלים על מנת להרוג, אלא רק כדי 'לנטרל את האיום'".

ב-17 ביוני מפרסם "מעריב" פרויקט מיוחד. עמודים 4 ו-5 בעיתון מוקדשים לסיכום הכוחות של מתנגדי הפינוי בכתבה מאת עמי בן-דוד ואורי יבלונקה. הגרפיקה לוקחת את מרכז הבמה. בעמוד אחד מופיעה "מפת הנשק של המתנחלים", ובכל אזור שאמור להתפנות מסכמים את סוגי כלי הנשק השונים ומספרם. ביישובי צפון הרצועה, למשל, 724 רובי אם-16, 171 תתי-מקלע עוזי, 200 אקדחים, 2 מרגמות 52 מ"מ ו-4 מקלעים 7.62 מ"מ, וביישובי דרום הרצועה 815 רובי אם-16 ו-20 מקלעים 7.62 מ"מ.

מי שטורח וקורא את המאמר עצמו לומד על התפתחויות מאיימות. "חודשיים בדיוק לפני המועד המתוכנן לתחילת הפינוי", כך בכותרת המשנה, "מתחילים להבין במערכת הביטחון את עוצמת ההתנגדות הצפויה להם שם. במיפוי שנערך לאחרונה אותרו יותר מ-20 ארגוני ימין שמתכוונים לפעול נגד ההתנתקות, חלק באמצעים אלימים. וגם איסוף אלפי הרובים והאקדחים שבידי המתנחלים מתגלה כמשימה כמעט בלתי אפשרית". בגוף הכתבה נאמר: "במשטרה ובצה"ל צפו אמנם מזה זמן רב כי המפנים ייתקלו בהתנגדות, אולם רק בהערכות מצב שנערכו לאחרונה התברר להם עד כמה... הנחת העבודה קובעת כי קיימים גם ארגונים נוספים וסמויים מן העין שאינם נכללים עדיין ברשימה וכי עד לביצוע תוכנית ההתנתקות יצוצו עוד כמה התארגנויות חדשות".

מלחמת אחים

אפילו כתבי הפלילים הצטרפו לחגיגה. בתחילת יוני מפרסמים בוקי נאה ודודי נסים ידיעה ב"ידיעות אחרונות" תחת הכותרת "חשש ממתקפה חילונית נגד מתנגדי ההתנתקות". וכותרת המשנה מסבירה: "אתמול בבוקר: אלמונים נעלו שערים של בתי ספר דתיים בתל אביב. במשטרה חוששים: זו רק תחילתן של פעולות התגמול". הכותבים מתארים הלך רוח מיליטנטי בקרב השמאל הישראלי ומזהירים: "וזו עלולה להיות רק ההתחלה. מידע מודיעיני שהגיע לאחרונה לידי המשטרה מצביע על אפשרות של התארגנות המונית בקרב הציבור החילוני-שמאלני לפעולות תגמול נגד הציבור הדתי וציבור המתנחלים. המידע מדבר על שיטה של עין תחת עין: בית ספר נעול תחת בית ספר נעול, כביש חסום תחת כביש חסום, הצקה תחת הצקה, וזאת במטרה להפסיק את שיבוש שגרת החיים... במשטרה חוששים שאם השמאל הדומם יתעורר, כפי שמנבאים דו"חות המודיעין, הדבר עלול להצית מלחמה של ממש בין חילונים לדתיים ובין השמאל לימין".

בסוף יוני מתפרסמת ידיעה של איציק סבן בעמוד 2 של "ידיעות אחרונות". נראה בה נער רעול פנים בחולצה כתומה. הכותרת: "מתנחלי המלון בנווה דקלים: 'אנחנו שאהידים מתאבדים'". בגוף הידיעה נכתב: "כמה פעילים, שככל הנראה הגיעו מאזור השומרון, הסתובבו ברחבת המלון כשהם רעולי פנים. אחד מהם הרחיק לכת כאשר הצהיר בגאווה: 'אני שאהיד מתאבד'". האם יש לו כוונה ממשית להתאבד? לא ברור, אבל ב"ידיעות" לא לקחו סיכון והפכו את הציטוט שלו לכותרת. רוב הידיעה, אגב, מוקדשת לעניינים אחרים ופחות סקסיים כמו התנכלויות של החבר'ה במקום לאנשי המואסי, תגובות של ותיקי היישוב למצטרפים החדשים, וכמה הצטדקויות מהמשטרה.

בעמוד הראשון של "הארץ", מעל הכותרת הראשית, התפרסמה בתחילת אוגוסט הידיעה הבאה, מאת נדב שרגאי: "קבוצת צעירים מיישובים בגוש קטיף מאיימת להתאבד בטביעה ביום הפינוי". בהמשך נכתב: "קבוצת צעירים, בגילאים 21-16 מכמה יישובים בגוש קטיף, מאיימת להתאבד ביום הפינוי... הצעירים, העוסקים בגלישה, מתכוונים על פי התוכנית לצאת לים ולהתאבד בטביעה ביחד. קב"ט המועצה בנווה דקלים, עמי שקד, אישר אתמול את המידע. 'הסיפור מאוד רציני. אני עתיד לשוחח עם הנערים בקרוב. מדובר בנערים שנקלעו למצוקה נפשית מאוד קשה'".

חדוות הקרב

הצבא, מטבעו, שש אלי קרב. כתבים צבאיים ועורכיהם אינם נשרכים מאחור. בתחילת חודש אוגוסט נדמה היה שרצועת עזה מידרדרת סוף-סוף למלחמה של ממש וצה"ל עומד לכבוש מחדש שטחים גדולים ממנה. בסופו של דבר לא יצא מבצע "אגרופי ברזל" אל הפועל, אולי עקב לחץ אמריקאי, אבל הידיעות שהכינו את הציבור לקראתו נותרו כעדות לפן נוסף במסע ההפחדה - ההתנגדות הפלסטינית. קחו, לדוגמה, יום חמישי אחד של תחילת אוגוסט, תריסר ימים לפני תחילת הפינוי מעזה. הכותרת הראשית ב"מעריב" דיברה על הכפלת כוחות צה"ל ברצועה לקראת תחילת מבצע ההתנתקות. נוספה לה כותרת גג מבשרת רעות. "גורמי ביטחון: הטרור עלול לעכב את הפינוי", ובכותרת המשנה נכלל ציטוט: "קצינים בכירים מעריכים: 'לא תהיה ברירה אלא לצאת למבצע התקפי גדול ברצועה לפני תחילת הפינוי'". הסיפור המלא, מאת עמיר רפפורט, הופיע בעמוד 4 תחת כותרת גדולה: "נערכים למבצע צבאי בעזה". ידיעה זו היא דוגמה קיצונית לאופן שבו המציאות בשטח מתבטלת אל מול מלאכת הדברור. הידיעה, והכותרת הראשית שיוצרה בעקבותיה, לא רק רוכבות על אותו ציטוט של "קצינים בכירים", אלא משכפלות ומאדירות אותו, עד שהמבצע הצבאי נעשה כמעט מובן מאליו. לא פחות מחמש פעמים מופיע הציטוט בעיתון. פעם אחת בעמוד הראשי וארבע פעמים בעמוד הפנימי (מעניין לציין שלמרות שבכל פעם הציטוט ישיר, ומוקף במרכאות המדגישות את דיוקו, נוסחו משתנה ממופע למופע).

בכותרת המשנה בידיעה שבעמוד הפנימי שוב מוגש לנו הציטוט, אם כי הפעם בנוסח מעט מסויג יותר: "גורמי ביטחון: 'בקצב הטרור הנוכחי לא נוכל לעמוד בהתנתקות, אלא אם כן נעשה מבצע צבאי גדול'". כלומר אם "קצב הטרור" יואט לא יהיה הכרח במבצע צבאי גדול. תהיה, להבדיל ממה שהשתמע מהציטוט שבעמוד הראשי, ברירה אחרת. בפתיח הידיעה מוגש הציטוט, אם כי שוב בנוסח שונה: "גוברות הערכות של קציני צבא בכירים כי 'לא תהיה ברירה אלא לבצע מבצע התקפי גדול, כדי למנוע מצב שבו ההתנתקות תתבצע תחת אש'". הקורא שצלח את הפסקה הראשונה, המודגשת, והחליט להמשיך לפסקה הבאה נתקל פעם נוספת בציטוט: "גורמי ביטחון אמרו אתמול כי 'בקצב הטרור הנוכחי לא נוכל לעמוד בהתנתקות, אלא אם כן נעשה מבצע צבאי גדול'".

והנה, בפסקה השלישית בידיעה מסתתרת תחזית שונה. נאמר שם כי "במהלך הימים האחרונים חל שיפור משמעותי ברמת התיאום בין צה"ל לכוחות הביטחון הפלסטיניים". אפשר להבין מכך שאולי גל האלימות צפוי לשכוך, שייתכן כי לא יהיה צורך בכיבוש שטח נרחב בעומק הרצועה. אך מיד מזכירים לקורא כי "למרות תיאום זה, ועל רקע הערכות מודיעין, אמרו קצינים בכירים בימים האחרונים כי 'ברמת הטרור הנוכחי ובהיקף ההתרעות הקיימות קשה להאמין שנוכל לבצע את ההתנתקות ללא מבצע צבאי גדול, שירחיק את טווח האש של המחבלים'". זו אינה ידיעה יוצאת דופן במהותה, רק מקרה מובהק של תופעה. סגנון דומה אפשר למצוא בעיתונים אחרים, פרי עטם של כתבים אחרים. בסופו של דבר, לאחר שהפינוי תם, השקט מהחזית הפלסטינית קוטלג במערכת הביטחון ובתקשורת כ"עמידה במבחן". ללמדנו כי גם כשלא נקרית ההזדמנות להוכיח עליונות צבאית מול הפלסטינים, עדיין אפשר להתנשא מעליהם בדרכים אחרות.

סימנים מוקדמים

לקראת ההפגנה שתכננו חברי ארגון רבבה בהר הבית, הקדישה התקשורת ידיעות רבות לסכנה הצפויה, לנפיצות, למטען הדתי הרגיש, אך בסופו של דבר הגיעו הרבה יותר שוטרים ממפגינים. לפני העצרות ההמוניות של כפר מימון ושדרות שוב נראו ידיעות מבשרות רע על עימותים קשים, אך בסוף הובהר שמול כוח משטרתי גדול ההתנגדות הממשית תהיה קטנה. גם ההתבצרות במלון שעל חוף הים במעוז הים פונתה בפחות מחצי שעה וכמעט ללא התנגדות.

לקראת תחילת מבצע הפינוי ראו העיתונים כיצד התחזיות הקודרות מתפוגגות והולכות, אך לא אמרו נואש. אחת הדרכים לשמר את אווירת האסון היתה להשתמש במונחים מלחמתיים לתיאור מאורעות הרבה פחות אלימים. ב"ידיעות אחרונות", למשל, פורסמה תמונה של שרפת ניירות ומסמכים תחת הכותרת "נווה דקלים: פתחו באש". מסוג משחקי המילים הנפוצים יותר בעמודי הספורט (תמונה אחרת של שרפת צמיגים זכתה לכותרת "אש ההתנגדות"). מתחת לתמונה זו התפרסמה כתבה מאת איציק סבן שקיבלה כותרת לא פחות לוהטת: "אווירת מלחמה". אלא שכבר ממקרא כותרת המשנה מתברר ש"מלחמה" בגוש קטיף אינה דומה ל"מלחמה" בכל מקום אחר. כאן מדובר ב"נשכב על הכבישים, נפנצ'ר את כלי הרכב שלהם. אין לנו יותר מה להפסיד".

ומי שממש קרא את הידיעה עצמה גילה שציטוטים על "מלחמת חורמה" ו"התבצרות" פירושם "מאבק נחוש, אך בלתי אלים".

ב"מעריב" לא חסכו באמצעים כדי להדגיש את הקושי הצפוי למפנים. תחת הכותרת "ערוכים לקרב האחרון" הגישו לקורא את מפת ארסנל התחמושת של הכוחות המפנים. "מהמכת"ז ועד הצעקה: האמצעים להכנעת מתנגדי הפינוי", נכתב מעל איור ענקי ובו, כמו בקריקטורה של מישל קישקה, מאורעות רבים המתרחשים בו זמנית באתר אחד. מסוק משטרתי וצפלין משקיפים ממעל, כוחות עם סולמות וסוסים על האדמה, מכת"ז (מכונית התזה) שאמורה לפזר התקהלויות ניצבת לצד "הצעקה" - מערכת לפיזור הפגנות הכוללת עשרות רמקולים שמפיקים רעש בלתי נסבל, וברקע מגיחה אפילו ניידת שירי ארץ ישראל אשר "תנגן, על פי עצת הפסיכולוגים, שירים חסידיים ושירי ארץ ישראל כדי לצנן את האווירה". נראה כי הדיונים שקיימה בזמנו משטרת ישראל עם משרד האוצר עלו יפה.

הידיעה המלווה את האיור (מאת אורי יבלונקה, מנחם רהט ושמעון איפרגן) סיכמה את מצב הכוחות המתנגדים: "לכוחות שיגיעו הבוקר ליישובי גוש קטיף מצפה אתגר לא פשוט... כפי הנראה כרגע, לפחות במספר מקומות ייתקלו הכוחות בהתנגדות קשה. שניים מהמקומות שבהם צפויה התנגדות כזו הם שירת הים וכפר ים, שני יישובים סמוכים זה לזה שבהם ניכרה אתמול תחושה של 'ערב קרב'. מאות פעילים שהתנקזו אל רצועת החוף שבמרכז גוש קטיף הדגישו אתמול כי הם לא מתכוונים להתפנות מרצון ומתכננים מאבק פעיל בכוחות הביטחון. בימים האחרונים החלו התושבים בביצור עמדות, בחפירת תעלות נ"ט, ובפריסת גדרות תיל מסביב ליישוב. מקרב אנשי שירת הים ישנן אפילו קבוצות ספורדיות ששוקלות התבצרות בבתים פלסטיניים בתוך שטח המואסי, ואילו אחרות מתכננות לברוח ללב ים עם סירות מנוע ואופנועי ים. בנוסף מחזיקים הצעירים במקום בכמות לא מבוטלת של סכינים, דוקרנים ונינג'ות... וגם בארגוני הימין מחוץ לרצועה מתכוננים להגברת המאבק. 'המטה הכתום' המשותף לכל ארגוני הימין החוץ-פרלמנטריים קרא אמש לפעילי הימין להפעיל מהבוקר את תוכנית 'מדמימים את המדינה', שעיקרה חסימת צמתים ונסיעה אטית בכבישים מרכזיים בכל רחבי המדינה. בין היתר מתכננים המתנחלים לחסום גם את הכניסות והדרכים המובילות לנתב"ג".

מלכודות

אחרי שעשר התנחלויות התרוקנו ביום אחד כמעט ללא מאמץ, החשש מפני שיתוק הארץ התבדה, וגם סרבנות כמעט לא נרשמה, לא הסיקו במערכות העיתונים מסקנות והשליכו יהבם על כפר דרום ושירת הים. ב"ידיעות אחרונות", תחת כותרת שהעניקה לשתי ההתנחלויות הללו את התואר "המעוז האחרון", נכתב: "בחודשים האחרונים דיברו בצה"ל ובמשטרה על פינוי של התנחלות או שתיים ביום. על תרחישי קיצון מצמררים. בינתיים טופחת המציאות על פניהם של כולם. היו לא מעט אירועים קשים אתמול... אבל לא היתה כמעט אלימות. כל זה אבל עלול להשתנות עם פינוים המתוכנן של שירת הים, כפר ים וכפר דרום, שבהם מרוכז 'הגרעין הקשה' של המסתננים. תושבי כפר דרום ביצרו במשך הימים האחרונים את בית הכנסת של היישוב.

עד שעות הלילה אתמול הם אגרו מזון, גררו בטונדות, פיזרו דוקרנים על הכביש ומתחו גדרות תיל... קבלת פנים דומה מחכה לחיילים ולשוטרים בשירת הים ובכפר הים, שם מתבצרים עשרות בני נוער חדורי רוח קרב ולא לגמרי ממושמעים - רובם נערי גבעות - בהנהגתו של ההיסטוריון הצבאי אריה יצחקי... ביתו-מבצרו של יצחקי מוקף בטונדות וחוט תיל, והדרכים המובילות ליישוב מלאות לטענתו ב'מכשולים ומלכודות'".

אחרי שכוחות הפינוי התגברו על ה"מלכודות" וה"הפתעות" של יצחקי וחבריו ופינו את המתבצרים בהסכמה, וללא הרמת יד, לאחר שכל החששות התפוגגו, נתבקשו קוראי העיתונים להאמין שרק עכשיו מתחיל הסיפור האמיתי. ההתנגדות בשומרון תהיה שונה במהותה מזו של רצועת עזה, שם - הפתעה - צפויה מלחמה, לא פחות.

שא-נור וחומש

תשומת הלב התקשורתית עברה לצפון השומרון ביום א' 21 באוגוסט. ב"מעריב" נבחרה כותרת ראשית מקורית לאותו יום: "המעוז האחרון", והיא באה על רקע תמונה של שלושה נערים על גג (כיתוב: "צעירים מפיקים לקחים ומתבצרים על גג המבצר בשא-נור") ומעליה הציטוט: "תושבים בשא-נור: ניאבק חזק יותר מאשר בכפר דרום". בכותרת המשנה נכלל המשפט: "במשטרה חוששים: מתבצרים ישתמשו בנשק". על החתום - עמיר רפפורט. הידיעה שבעמוד הפנימי (עמיר רפפורט ואסף זלינגר) נפתחת בחששות, הפעם של צה"ל: "הולך וגובר החשש כי המשימה שם תהיה 'קשה מאוד'". מהידיעה לא ברור מי השתמש במילים "קשה מאוד" המובאות כציטוט. אפשר להעריך שמדובר בגורמים בכירים. מעניין שבגוף הידיעה אין כלל אזכור לאפשרות שמתבצרים ישתמשו בנשק, כפי שנאמר במפורש בכותרת המשנה שבעמוד הראשי. בפסקה השנייה כתוב: "חשש נוסף הוא כי מבין מתנגדי ההתנתקות, בעיקר בשא-נור, יש גם אנשים חמושים", אך לא מדובר בשימוש בנשק. אין כלל אזכור לאותו חשש משטרתי.

את הידיעה מלווה טור מאת אסף זלינגר שהוכתר במילה אחת - "המצודה" - ומעליה תצלום אווירי של שא-נור, כשהמבנה המדובר מוקף עיגול אדום כמטרה בזירת קרב. לדבריו, "המצודה צריכה להיות החשש המרכזי של מערכת הביטחון. אירועי כפר דרום עלולים לחזור על עצמם גם כאן. אבל בניגוד לכפר דרום, המעוז האחרון של שא-נור לא הוקם כבית כנסת אלא כמצודה אמיתית". זלינגר מביא ציטוט של דובר היישוב, יוסי דגן: "אנחנו לא מתכוונים להתבצר", אבל לא משתכנע. רק בתחתית הידיעה נכתב: "כדי להסיר אפילו חשש קל שההתנגדות לפינוי תידרדר למאבק מזוין, נפרדו בימים האחרונים תושבי שא-נור מנשקם האישי". כך, מ"מתבצרים שישתמשו בנשק", דרך "יש גם אנשים חמושים", הגיע הקורא בתחתית ידיעה פנימית לעובדה כי "תושבי שא-נור נפרדו מנשקם האישי".

בגיליון "הארץ" מאותו יום כותרת גג קוראת "הערכות: כ-2,100 הסתננו לצפון הגדה, רבים חמושים". הכותרת הראשית מעבירה את רשות הדיווח לצבא: "צה"ל: שיא המאבק - בחומש ושא-נור". בפסקה הפותחת את הידיעה מאת עמוס הראל, יהונתן ליס ואלוף בן נכתב: "קצין בכיר אמר ל'הארץ' בסוף השבוע ש'מה שהתרחש על גג בית הכנסת בכפר דרום הוא הרף התחתון של מה שצפוי לנו בשא-נור ובחומש'". ובהמשך נאמר כי "צה"ל פעל לאיסוף הנשק הצבאי שבידי המתנחלים, אולם הצליח רק חלקית. ברשות רבים מהמתבצרים יש נשק אישי". בהמשך מצוטט קצין בכיר בפיקוד המרכז: "המתבצרים בשא-נור מעוניינים להפוך את המבצר ביישוב לזירת העימות האחרונה, במטרה לעורר דימוי של 'מצדה'... אני חושש שגובה הלהבות אצלנו יהיה גבוה יותר מאשר בגוש".

ב"ידיעות אחרונות" הידיעה המבשרת רעות תופסת מקום צנוע יותר, בתחתית עמוד 2. הכותרת היא ציטוט: "בצפון השומרון מחכה לנו מלחמה". מקור ההערכה הזו הוא "קצין משטרה בכיר", ובגוף הידיעה (מאת רוני שקד, איציק סבן, עמיר בן-דוד ויוסי יהושוע) מובא המשך דבריו: "מה שמחכה לנו שם זה 'כפר דרום פלוס' עם יותר עימותים ואלימות". עוד נכתב כי "בצה"ל מעריכים שהמתנחלים אף הצטיידו בבקבוקי תבערה. אולם תושבי שא-נור מבהירים שאין להם שום כוונה לפתוח באש לעבר השוטרים והחיילים שיבואו לפנותם. גם בצה"ל ציינו אמש שאין חשש לכך". כך שאמנם יש שימוש במילה "מלחמה" בכותרת לתיאור הצפוי, אך מקריאת הידיעה מתברר שכנראה לא תהיה "מלחמה".

יום לאחר מכן העביר "הארץ" את תחמושת המתנחלים ללב הכותרת הראשית: "בצפון השומרון אוגרים עשרות כלי נשק". ב"ידיעות" גם כן הסלמה. כותרת המרוחה לרוחב עמודים 2 ו-3 קוראת: "הסכנה: נשק חם". בכורת המשנה נאמר: "דיווחים מודיעיניים: בשא-נור מתבצרים עם רימונים". "רימונים"? כן. רק בגוף הידיעה מתברר מהם אותם "רימונים" שהוזכרו בכותרת המשנה:

"גורם מודיעיני מסר אמש כי בשא-נור נערכים מתנגדי ההתנתקות להפעיל רימוני הלם, רימוני גז ורימוני עשן. 'אנחנו נערכים למאבק שכמותו עוד לא ראינו', הוסיף הגורם".

ביום המיועד לפינוי, 23 באוגוסט, העביר "מעריב" את כובד המשקל מהתנחלות אחת לשנייה בכותרתו הראשית: "עיקר החשש: חומש". בכותרת המשנה צוין כי "כ-10,000 שוטרים וחיילים יתעמתו עם כ-2,000 פעילי ימין מצוידים בבלוני גז, חומצה, רימוני עשן ועוד". מה זה "ועוד"? כל קורא מוזמן להשלים כרצונו. בכותרת המשנה לידיעה בעמודים הפנימיים (מאת עמיר בן-דוד, עמיר רפפורט ופליקס פריש) נכתב: "במערכת הביטחון חוששים כי הקיצונים לא הסתפקו במכלי חומצה, רימוני עשן ונינג'ות, וברשותם נשק חם בלתי חוקי", לצד הבטחה מטעם הנמצאים במקום כי "לא ייעשה שימוש באמצעים מסוכנים". הידיעה מעוטרת בטבלה גרפית שזכתה לכותרת "תרחיש הבלהות של המפנים". לפי "מעריב", תרחיש הבלהות כולל "נשק חם שנרכש מפלסטינים; צבירת בלוני גז; מכלי חומצה וחומרים מסוכנים; רימוני עשן; שמן ובזנ"טים על הכבישים; דליי חול וחצץ; סככות צל למניעת צילום ממזל"ט". בפתיח הידיעה שוב מוזכר כי "במערכת הביטחון חוששים כי המתבצרים במקום מצוידים בנשק חם בלתי חוקי ובאמצעים נוספים שעלולים לסכן את הכוחות, אבל המתיישבים מכחישים זאת בתוקף".

שיסוי

ב"הארץ" מדברת הכותרת על "עימות אלים", אם כי כותרת המשנה מרגיעה יותר: "סבירות נמוכה לשימוש בנשק חם מצד המתבצרים". בגוף הידיעה מוזכר שוב המידע המודיעיני על "עשרות כלי נשק וכן רימוני גז, עשן והלם". בתחתית הידיעה, בפסקה הלפני אחרונה, נאמר: "בשא-נור יצאו אתמול נגד הטענות, ולפיהן הם מחזיקים בכלי נשק וכי צפוי במקום מאבק אלים.

לטענתם, 'בימים האחרונים יש נגדנו מסע שיסוי מטורף מצד ראש הממשלה, באמצעות היועצים שמקיפים אותו'".

בכותרת הראשית של "ידיעות אחרונות" צה"ל כבר מגיב לירי של המתבצרים. "הרמטכ"ל: נשתק מיד כל מי שיפתח באש", נכתב שם. הכותרות המקיפות אמירה זו אינן חד משמעיות. מצד אחד: "היום: חשש מאלימות קשה בפינוי שא-נור וחומש", מצד אחר: "מסרים מרגיעים הגיעו אמש מהמתנחלים: לא נירה בכוחות הפינוי". מצד אחד: "המבוגרים בשא-נור במאמץ למנוע התבצרות אלימה על הגג", מצד אחר: "הרב של נוער הגבעות מזהיר: איבדנו את השליטה עליהם". עמודים 2 ו-3 מוקדשים בעיקר לתמונה צבעונית ויפה של כוחות פינוי מול שער שא-נור. מעליה שוב מובא אותו ציטוט של הרמטכ"ל הכולל פתיחה באש לעבר הכוחות המפנים, והכותרת הראשית בעמודים אלה היא: "נערכים לגרוע מכול". לא רק הצבא והמשטרה, גם התקשורת.

טור מיוחד מאת עודד שלום וגדעון מרון מקבל את הכותרת "השומרון רותח", אך קורא שהמשיך לתוכן הטור גילה דיווח הגון ומתון על היערכויות בטמפרטורות נמוכות יותר, סיפור על ילד שאמא שלו ביקשה ממנו לחזור הביתה ותלונות של מתנחלים ותיקים על המסתננים. בעמוד הבא עוד תחזיות קודרות. הכותרת: "הרב של צעירי השומרון מודה לראשונה: 'איבדנו את השליטה על נערי הגבעות'", ובכותרת המשנה נכתב: "אתמול הושלמו הביצורים האחרונים בחומש ובשא-נור לקראת 'אם כל המאבקים'". בידיעה מאת גיא מי-טל, רוני שקד ואורון מאירי נאמר: "רגע לפני הפינוי מחומש ומשא-נור, אולי הפינוי הקשה והאלים ביותר בהתנתקות, הטיל אתמול הרב דודי דודקביץ', אחד הרבנים המשפיעים ביש"ע, הנחשב לסמכות העיקרית של נוער הגבעות, פצצה, כשאמר: איבדנו עליהם שליטה". בגוף הידיעה, כמו בידיעות הקודמות, מכחישים המתבצרים כי יש להם נשק. לצד הידיעה טור של אלכס פישמן. הכותרת: "האמבולנסים כבר מחכים". פישמן כותב: "שום דבר שם - למעט החום הכבד - אינו דומה לפינוי מעזה. שלשום העבירו קצינים מפיקוד הדרום לעמיתיהם בפיקוד המרכז את דפי הלקחים שלהם מהפינוי ברצועת עזה. לא רלוונטי". בהמשך גם הוא מזכיר "מידע על נשק חם".

בתחתית העמוד מסגרת צנועה, נטולת צבע, עם מעט מאוד טקסט. הכותרת: "בשא-נור מבטיחים: 'לא נילחם על הגג'".

לעג

לאחר שהסתיים הפינוי ללא קושי ניכר, כמעט ללא קרב, מדווח ב"הארץ" אלי אשכנזי: "אלימות, נשק ואזהרות אחרות שיוחסו לתושבי שא-נור הצטיירו כנבואות תלושות מהמציאות". אחת הפסקאות בידיעה נפתחת במשפט סתום: "תדמית 'האלימים והמשוגעים' שהובילה גם לידיעות על אחזקת כלי נשק ביישוב". כך, ללא המשך. אולי היה זה ניסיון להתנצל על תרומת "הארץ"

לידיעות אלה. ב"ידיעות אחרונות" בולט טון לעגני בטור של נחום ברנע, וגם בחלק מהידיעות החדשותיות. העימות בשא-נור מוצג כהצגה מתואמת למען התקשורת ולטובת המתנחלים. לעומת קצין המשטרה הבכיר שצוטט יומיים קודם לכן באותו עיתון ממש כמי שצופה שבשומרון מחכה "כפר דרום פלוס", מצוטט הפעם קצין מזוהה, המפכ"ל, שחושב שהפינוי בשומרון היה "כפר דרום לעניים".

לצד הטור של ברנע כותב, בטור אפולוגטי משהו, אלכס פישמן: "כישלון המודיעין - ניצחון הדמוקרטיה". לדבריו, "הצבא אסף מודיעין שדה, מודיעין טקטי, הוא לקח בחשבון את הדפ"א (דרך הפעולה האפשרית) המסוכנת. לא מכרו שם סיפורים לתקשורת. אולי נסחפו קצת בתיאורים פלסטיים, אבל בצה"ל באמת האמינו שהאופציה של עימות אלים וקשה ריאלית... הצבא לא יכול היה לקבוע בוודאות אם יש שם נשק או אין שם נשק. במצב כזה הולכים על הערכת מצב מחמירה".

בהמשך המאמר מציין מי שרק יום קודם לכן כתב על האמבולנסים המחכים, על חוסר הדמיון המוחלט בין הפינוי מעזה לפינוי בשומרון ועל המידע בנוגע לנשק חם כי "...המשחק בחומש ובשא-נור היה בעצם מכור מראש. ערב הפינוי סגרו האלוף יאיר נוה ומפקד האוגדה, תת-אלוף טל רוסו, עסקה... הצבא, כך הוסכם עם האלוף, לא יתעסק עם היושבים על הגג לפחות במשך שלוש שעות, כדי שיוכלו להביע את מחאתם קבל עם ועולם ולעיני המצלמות. אחר כך יתבצע פינוי מוסכם. סיכומים דומים על פינוי בלא התנגדות אלימה הושגו גם לגבי מוקדי התנגדות אחרים... ההבנות החשובות ביותר נקבעו לגבי גובה הלהבות: לא יימצא ביישובים נשק חם, לא יהיו שם בקבוקי תבערה".

תסריטים

ב"מעריב" פותח אורי יבלונקה את הדיווח שלו במילים: "כל תסריטי האימה של מערכת הביטחון בשא-נור התבדו אתמול לחלוטין. 'מצודת' הימין הקיצוני בשומרון פונתה ללא התנגדות". כך, תסריטי האימה הם של מערכת הביטחון, והמצודה, שסומנה רק שלושה ימים קודם לכן בעיגול אדום על תצלום אווירי, מקבלת עכשיו גרשיים לעגניים. גם כן מצודה. לפתע אף צצה הסתייגות מאמינות דיווחי המשטרה. "במהלך היום דיווחה המשטרה על מקרי אלימות מצד המתנחלים, אך התברר בדיעבד כי הם אינם מדויקים. ידיעה על חייל שנפגע בעינו מאבן התבררה כמחזור מוטעה של אירוע מיום קודם, שמועה על אישה שהתיזה גז מדמיע על החיילים התבררה כהשלכת פלפל שולחן שפגע בילדיה ולא במפנים. לאחר דיווח על חיילת שנדקרה כביכול בידי מתנחלת בסכין יפנית, הודיעו נציגי דובר צה"ל כי מדובר בשגגה ולא בתקיפה במזיד".

עם סיום מבצע הפינוי ומסע ההפחדה מסכמים אמנון דנקנר ודן מרגלית במאמר שהודפס בעמוד הראשי של "מעריב": "כל הנבואות השחורות וכל הניסיונות לחרחר ריב אחים אלים ולהלהיב את צה"ל, המשטרה והכתומים להתאנות אלה לאלה בחוזקה התנפצו אל מציאות מתונה שהיתה ספוגה ברצון לשמור על חישוקי החברה הישראלית לבל יתפרקו".