הסאגה של האחים, האחיות, בני הדודים והגיסים של משפחת דנקנר מתחילה לפני למעלה מ-80 שנה. משה ורחל דנקנר, מייסדי האימפריה שבסיסה ברכוש הרב שהביאה איתה רחל למשפחה - פרדסים, מטעי זיתים, מגרשים ובתים - ילדו שישה ילדים, אברהם (ז"ל), יצחק, דוד, שמואל, לאה ויונה (ז"ל). כל אחד מאלה, למעט לאה אשר נותרה ברווקותה, הקים משפחה, ובעוד האימפריה הולכת וצומחת המשפחה הלכה והסתעפה. אברהם הביא לעולם את רון, אלון, דני וגדי; יצחק את נוחי ושלי; שמואל את דורי ואורנה (בינמוביץ) ומיכל; דוד את גיל, ירדנה, דניאלה, רחל; ויונה, שהפכה לג'יניאו ילדה את רחל (אלרן) ואת אורלי (מור), שנישאה לצבי מור שהפך לנציג פלג המשפחה שלה.
התסיסות ומאבקי האגו בין האחים נותרו כבושים, עד אשר הגיע הדור הבא והמתחים עלו על פני השטח ואיימו לטרפד מהלכים שונים, כגון הקמת חברת אחזקות משפחתית, מכירת מניות והכנסה של שותפים חדשים. חילוקי דעות לגבי השקעה בבנק הפועלים, שיזמו בני הדודים נוחי (בן יצחק) ודני (בן אברהם), שלה התנגד הדוד שמואל, הפכו למאבק שליטה גלוי.
אמנם אז כינסו הדנקנרים מסיבת עיתונאים שבה הודיעו על אחדות השורות, אולם מאז החלה פרימת השותפות, שלוותה במשך זמן רב במאבקים מייגעים. פה לאה מנסה לטרפד מכירת מניות, שם דוד טוען לקיפוח ופונה לבית משפט. אפילו בעסקה האחרונה, שבה היו מעורבים בני דנקנר, ושאותה הוביל דני דנקנר - מכירת חלק מהמניות של תעשיות מלח שבשליטת המשפחה למאיר שמיר - נדרשו 14 חודשים מפרכים כדי להשיג את כל חתימות בני המשפחה הדרושות לעניין.
בשנות ה-90 הפכה הקבוצה לאחד הגורמים החזקים במשק, תחת הובלתו של שמואל דנקנר שהרחיב את העסקים לכיוון התקשורת, רכישת מת"ב, עסקי טלפוניה בפולין ועוד. בני הדור השני הרחיבו את העסקים המסורתיים של הקבוצה ופיתחו אותם לתעשייה (דור כימיקלים, כרמל כימיקלים, תעשיות מלח); לאנרגיה (דור אנרגיה, שנרכשה בינתיים על-ידי דודי ויסמן); ולבנקאות (רכישת חלק מגרעין השליטה בבנק הפועלים).
אולם לקראת סוף שנות ה-90 קרסה האחדות שבתי האב ניסו להפגין, ולא בקול חרישי. לאחר שנוחי מכר לדוד שמואל באוקטובר 1999 את חלקו בחברת דנקנר השקעות, זרוע התקשורת והנדל"ן של הקבוצה, במחיר גבוה מאוד, נראה היה שהעניינים נרגעו. אולם אז נגררה המשפחה לשנתיים וחצי של מאבק מביך דווקא מול לאה דנקנר, האחות שתמיד נראתה כבלתי מתעניינת בעסקי המשפחה. היא איימה לטרפד עסקה שבה ביקשו בני המשפחה למכור את השליטה בחברות המשתייכות לקבוצה לחברת אחזקות, מה שקרוי עסקת אלרן. עד שהדודה לאה התרצתה, באו תנאי השוק הקשים שהורידו את ערך החברות ומנעו את העסקה. החובות הכבדים שאליהם נקלעו בני המשפחה בשל רכישת מניות בנק הפועלים (דרך תעשיות מלח) לא הועילו לשיפור הלך הרוח המשפחתי.
בשנה שעברה נמכרה דנקנר השקעות ליצחק תשובה, במחיר שהוגדר כ"מכירת חיסול", במטרה להקטין את החובות. המכירה האחרונה, של מניות תעשיות מלח לאיש העסקים מאיר שמיר, כבר נועדה בעליל להקל מעט על כובד השותפות על-ידי הכנסת שותף חיצוני.
פרידתו של נוחי דנקנר מחלקו בדנקנר השקעות מזכירה את הסיפור הכלכלי של משפחה מסועפת אחרת, משפחת רקנאטי, שמידיה קנתה קבוצתו של נוחי דנקנר את השליטה בקונצרן אי.די.בי.
הרקנאטים
משפחת רקנאטי, בניגוד למשפחת דנקנר, החלה את סכסוכי האחים הגלויים שלה כבר בדור הקודם. מוצאה של משפחת רקנאטי מכפר קטן באיטליה, ובמאה ה-16 נדדה המשפחה לסלוניקי. אבי המשפחה ליאון רקנאטי, שהיה בעל עסקי טבק וקניינות וחברת מיון ואריזה, עלה לארץ ב-1933 והקים, יחד עם המשפחות קרסו ואלבו, את בנק דיסקונט.
לליאון ולאשתו מתילדה נולדו ארבעה בנים: הארי, דניאל (אביו של ליאון רקנאטי ויהודית יובל-רקאטי), רפאל (אביו של אודי ומייקל) ויעקב (אביהם של לני, דיוויד ואריאל). ב-1945, לאחר מותו של ליאון, עבר ניהול הבנק לידי האח הבכור, הארי. ב-1970 פרץ סכסוך בין הארי לאחיו והוא יצא מעסקי המשפחה ועזב את הארץ, מריר ומלא טענות כלפיו אחיו. בהמשך, כאשר הקים מוזיאון לאמנות בקיסריה, הדגיש בכל מקום אפשרי ש"למוזיאון אין שום קשר לבנק דיסקונט".
דניאל, שקיבל את תוארי אביו כיו"ר ומנכ"ל, נישא למתילדה קרסו, הבת של השותף, והוביל את עסקי המשפחה לתחומים נוספים, כמו נדל"ן, השקעות, היי-טק ותעשייה. רפאל התמקד בבנק ויעקב ניהל את חברת הספנות המשפחתית אל-ים. פרשת ויסות מניות הבנקים היכתה את המשפחה. רפאל ובנו אודי הורשעו ונאלצו לפרוש מעסקי הבנקאות. עם מותם של דני ואחריו רפאל, הוריש רפאל את ניהול אי.די.בי לבנו הבכור, אודי, ולבנו של דני, ליאון בנו של יעקב, לני, אמנם נשא תמיד תפקידים בכירים בקבוצה, אולם בכירותו היתה פחותה משל אודי וליאון, אחיו, דיוויד ואריאל, מנהלים עסקים בניו-יורק. מייקל נותר בעסקי המשפחה בחו"ל, והשמועות על סכסוך משפחתי נגעו דווקא לו ולאביו, רפאל, שעל פי פרסומים הדיח אותו בשעתו מניהול חברת הספנות של המשפחה, על רקע חילוקי דעות לגבי ניהולה.
בסוף מארס 2001 הודיע אודי רקנאטי על פרישתו מאימפריית העסקים המשפחתית ועזב את הארץ תוך הטחת האשמות ברגולציה. מאז נפרדים בני רקנאטי לאט לאט מהרכוש המשותף, על-ידי מכירת גרעין השליטה באי.ד.בי, על-ידי מכירת בנק דיסקונט שווייץ לפני כשלוש שנים, ומכירת מניות של חברת הספנות המשפחתית. היום כל אחד מהם פונה לעסקיו הפרטיים. *
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
