"למה לי לעשות עוד כסף? אין לי צורך בזה כיום"

* ניר ברקת, מהם התחביבים שלך?

"יש לי כמה בולטים. הראשון הוא ג'יפים. סיימתי את מרוץ פריז-דקר 11 פעמים ולפני ארבע או חמש שנים הגעתי למקום הראשון מבין כל החובבנים במרוץ שארך 17 ימים. שלושה ימים לפני סוף המרוץ הייתי במקום ה-7 גם מבין קבוצות המקצוענים. סיימתי גם במקום שלישי בראלי ארגנטינה ואני מאוד אוהב לנסוע בשטח. התחביב השני שלי הוא דיג. אני דג כמעט בכל הזדמנות וזה שאני ירושלמי לא מהווה בעיה. יש לי המלצה טובה לדייגים: אני מרבה לדוג בטבריה ואני ממליץ להצטרף שם לדייגים מקצועיים. לדוג איתם בשעות הערב ולעשות איתם על האש. בשנים האחרונות יש לי תחביב חדש: הקמת עמותות".

* ומה לגבי ספורט?

"בזמן האחרון אני רץ הרבה עם החברים שלי מהמילואים. במרתון פריז רצנו חבורה של 12 אנשים ביחד 42 קילומטרים. בגילנו לסיים מרתון כקבוצה זה הישג, הזמן לא היה הנושא".

* מהי הטעות הכי גדולה שעשית?

"אני עושה המון טעויות. עשיתי טעויות בהשקעות שונות, אבל מי שלא יודע להפסיד הוא גם אחד שלא יודע להרוויח. באופן כללי, יחס ההצלחות מול יחס הכישלונות הוא חיובי באופן משמעותי מבחינתי".

* והטעות העסקית הגדולה?

"עשיתי טעות כשעברנו ב-BRM משלב החברה לשלב החממה. לאחר זמן מסוים הבנתי ביחד עם שותפי שחממה טכנולוגית היא לא אופטימלית וצריך לעבור למבנה של קרן הון סיכון. חממה היא לא מבנה יעיל, מכיוון שיזמים מצטיינים מדלגים על שלב החממה וניגשים ישר להקים חברה. בכך נוצר מצב שחברה מצוינת מדלגת על השלב של החממה ולכן החלטנו לעבור ממודל של חממה לקרן הון סיכון. חממות אינן מגדלות את מיטב הנוער".

* מה הייתה ההחלטה החשובה ביותר בחיים שלך?

"ללא ספק אשתי. יותר נכון להגיד שהיא הייתה זו שבחרה אותי מאשר שאני בחרתי אותה. במרחק רב מאוד מאשתי נמצאת ההחלטה ללכת לשירות הציבורי שנבעה מנגזרת מהתהליכים העסקיים שעברתי".

* איך הכרת את אשתך?

"כששכבתי פצוע בעקבות מבצע שבו השתתפתי בשירותי הצבאי בדרום לבנון, הגיעה לבקר אותי ילדה מהשכונה שבה גרתי, ילדה שהכרתי דרך חברות עם הוריה. בברלי הייתה אז בת 15, צעירה ממני בשש שנים ומאז אנחנו ביחד. נוצר בינינו קשר והתחתנו כעבור 6 שנים".

* ומה ההחלטה החשובה מבחינה פיננסית. ההשקעה בצ'ק פוינט?

"מבחינה פיננסית זה נתן את ההשפעה, אבל ברמה האישית זאת לא ההחלטה הכי גדולה. הקפיצה הכי גדולה הייתה המיליונים הראשונים שעשינו ב-BRM מהאנטי וירוס. להגיע לאפס מהמיליונים הראשונים הרבה יותר קשה מלעבור ממיליונים לעשרות מיליונים".

* עזבת את עולם העסקי לטובת העולם הציבורי, אתה לא מתגעגע?

"אני עדיין עושה עסקים, אבל הם שונים. עמותת 'סטארט-אפ ירושלים' שהקמתי זה עסקים, לייעל את הכסף שהממשלה משקיעה בירושלים בעיר זה עסק. אני מסתכל על העבודה הציבורית בצורה עסקית. בסופו של דבר ניהול העיר זה ניהול קופה ציבורית שצריך לבצע באופן נכון. ניהול זה ניהול וחייבים את הדיסציפלינה הזאת כדי להוציא את עיריית ירושלים מהבוץ שבו היא נמצאת".

* אתה מתכוון לחזור יום אחד לעולם היי-טק?

"שירות ציבורי זה כמו שירות צבאי. כשאדם משרת בצבא הוא שומר על ביתו. מאוד נהניתי בעסקים, הייתי נשאר שם אילולא נחשפתי למגמות השליליות בירושלים. אני רואה בפעילות הציבורית שלי בירושלים כמו חתימה על שירות קבע, אין לי שום כוונות לחזור לעסקים. שיניתי לחלוטין את הכובע שלי. פעילות ציבורית זה לא משחק, צריך לצבור בה ניסיון, אני כמה שנים במגזר ולמדתי המון".

* כל התככים הפוליטיים והעסקנים הקטנים לא מגעילים אותך?

"לא. בניגוד לאחרים, אני לא נמצא בפוליטיקה כדי לחפש ג'ובים ואי אפשר לקנות אותי כמו אחרים. אני בא עם ראש נקי ופתוח ובכך יש לי יתרון עצום על פוליטיקאים אחרים. אני לא מחויב להנחתות פוליטיות מלמעלה ולכן הפעילות שלי היא אופרה אחרת לחלוטין. בשנה האחרונה הגשתי מספר עתירות שונות לבתי המשפט. אין לי פרות קדושות. אם אני רואה משהו לא נקי באיכות השלטון, אני נכנס בו".

* מרגיז אותך שאנשים אחרים בקהילה העסקית מעדיפים לשבת על הגדר ולא לעשות פעילות ציבורית?

"לא. ואם כבר מדברים על זה, אני דווקא כן רואה מגמה שחלק מאנשי היי-טק עושים פעילות ציבורית. אנשים כמו שלמה דברת מכרמל, בני לוין מנייס, איציק דנציגר מקוברס ועוד רבים אחרים".

* אם כבר פוליטיקה, למה לא לנסות להשפיע בגדול דרך הכנסת?

"הרמה הלוקלית היא אתגר מדהים. זה כבוד לשבת באופוזיציה, להיכנס לשירות הציבורי ולהשפיע. סטאז' באופוזיציה הוא הטוב ביותר לפני ניהול העירייה. כמות החצץ שאני אוכל ברמה היומיומית היא בלתי רגילה. עם זאת, אין לי תלונות. הבנתי שזה הולך להיות ככה עוד לפני שנכנסתי לפוליטיקה ואני מתמודד".

* מלבד השירות הציבורי, במה אתה מתגאה?

"אני מאוד גאה בשירות הציבורי שלי. עברתי בשירות הקבע וגם בתקופות המילואים חוויות בלתי נשכחות. הכרתי שם הרבה חברים ועד היום אני מאוד גאה על חלקי בשירות הצבאי. אני גאה שחברים ישנים נשארו לי ומאוד גאה להיות ירושלמי".

* איזה קבוצת ספורט אתה אוהד?

"יש לי קשר מאוד אינטימי עם מנהלי קבוצות הכדורגל בית"ר והפועל ירושלים וגם עם המנהלים של הפועל ירושלים בכדורסל. אני אוהד את כל שלוש הקבוצות ואני ומשפחתי מאוד אוהבים לראות משחקים. בתפיסת עולמי אני מחפש שיתופי פעולה בין הקבוצות".

* הפועל ירושלים בכדורגל ובית"ר ירושלים זה לא משהו שמסתדר כל כך ביחד.

"אני ממש אוהב את שלוש הקבוצות. אין לי בעיה שחלק מהאנשים אוהדים קבוצה אחת, אני הסמן המאחד של הספורט בירושלים".

* איזו קריירה חילופית היית בוחר?

"אתה מכיר את הבדיחה על הדייג שדג דגים ולא רוצה להתקדם לשום מקום כי בסופו של דבר הוא יחזור לעשות את מה שהוא אוהב וזה לדוג דגים? אותו דבר אצלי. אני היום נהנה מאוד מהשירות הציבורי. זה כיף לקדם את ירושלים ולא לבקש תמורה. למה לי לעשות עוד כסף? אין לי צורך בזה כיום".

* איזו חוויה מעצבת עברת בחיים?

"מלחמת ששת הימים היא זיכרון מעצב מאוד מבחינתי. גרתי בגבול שכונת תלפיות והייתי ילד בן 7 שראה הפגזות, פצועים וחיילים שעוזרים להם. כילד חייתי מספר שנים בארצות הברית ולמדתי אנגלית היטב".

* איזו דמות בעולם העסקים אתה מעריך?

"מייקל דל מאוד הרשים אותי. הוא היה יזם שהתחיל מכלום ויצא לי לשמוע אותו מדבר על מודלים שהוא פיתח ואיך הוא בנה את עצמו".

* איזה סוג של אנשים מרגיזים אותך?

"ההגדרה של להרגיז היא 'להעניש את עצמך על טיפשותם של אחרים'. היום אני מסתכל על התחום הפוליטי ומדהים אותי לראות איך אנשים מוכרים את הרעיון שלהם והמפלגה שלהם לטובת פרנסה, זו מחלה קשה של התרבות הפוליטית הישראלית וללא ספק אחד הדברים שצריך להתמודד איתם. לא ברור לי כיצד אדם מוכן, תמורת משכורת, לוותר על עקרונותיו".

* על מה בדיוק היו חילופי הדברים בין אחיך לבין היזם יוסי ורדי?

"ורדי הוא אחד האנשים המבריקים במדינה ואני מלא הערכה אליו. לצערי בזמנו השתתפתי בדיון ציבורי שהתנהל אחרי ההצלחה שלו במכירת מיראביליס. הדיון נסוב על השאלה האם מדינת ישראל צריכה לפתח מוצרים או חברות ועלו בו שתי דוגמאות: דוגמת צ'ק פוינט שהפכה לחברה שמשקיעה במכירות והתרחבות וכן עלתה דוגמת מיראבליס שמכרה את המוצר המדהים שהיא פיתחה ולא הפכה לחברה גלובלית.

"אני ואחי אלי נכנסו בתום לב לדיון, אך בלהט הדיון היו דברים שפגעו בו. נאמרו אמירות שפגעו בורדי והתנצלנו עליהן. אני ממשיך להתנצל ומנסה לסגור את הפרק הזה. אני מקווה שכאן, באמצעות העיתון, תינתן לי הזדמנות טובה. עם זאת הדיון האם למכור סטארט-אפ או להפוך אותו לחברה גלובלית הוא דיון בהחלט ראוי".

* אחרי שתפרוש מתחשק לך לצאת לטיול ארוך?

"מה שאני רוצה זה מה שאני עושה. אין שום פער. אני ואשתי נוסעים הרבה, לרוב בחגים. אנחנו מטיילים שבוע או שבועיים בכל מיני מקומות בעולם. לא חסרות לי נסיעות, את הקטע הזה בחיים מיציתי".

* האם סבלת מחוויה טראומטית?

"הטראומות שלי קשורות לשכול ולצבא. נפצעתי בשנת 1979 בדרום לבנון במבצע 'מוביל' שבו היו שלושה הרוגים בהם גם המפקד שלי, מוקי קנישבך. במסגרת הקרב ניהלתי קרב רימונים עם המחבל שחוסל".

"בשלב מאוחר יותר של השירות איבדתי את אחד החיילים שלי, עודד יזראעלי. אני עוד בקשר טוב מאוד עם המשפחה של מוקי וגם עם המשפחה של עודד ונפגש איתם כל שנה באירועים משפחתיים.

"אירוע טראומטי קשה אחר הוא הפיגוע מול גן הפעמון בקו 14 בירושלים. האוטובוס התפוצץ לי מול העיניים ואני הייתי הראשון בשטח לעזור לאנשים. הצלחתי לעשות לילדה אחת חסימת עורקים וחייה ניצלו. היו לי הרבה קרבות כחייל, אבל לראות פיגוע בירושלים זה קשה מאוד. זה היה אירוע לא פשוט שהשפיע עליי כמה שבועות ארוכים".