חיית במה

באחד מימי החורף, כשהבוץ לא אפשר יציאה מסודרת לעבודה, הציע לו חבר לסייע בהקמת במה לאירוע. בנגד הצטרף ונשאר. את הטרקטור המיר בתפקיד זוהר מעט יותר והפך לפועל במה שכיר בחברת "אירגונית" , אחת משתי החברות שפעלו אז בשוק.

הוא צבר ניסיון רב וב-1972, לאחר שהשותפים בחברה החליטו, כי אינם מעוניינים בשכיר האסרטיבי כשותף נוסף, החליט לצאת לעצמאות. "לוויתי 10,000 לירות מחבר" הוא מספר "והחלטתי לתת פייט אמיתי".

לא בכדי פעלו אז רק חברות בודדות בתחום. מספר האירועים שדרשו הקמת במה, תפאורות ושילוט היה קטן וכלל בעיקר טקסים ממלכתיים, אירועי בידור המוניים (דוגמת אלה של יום העצמאות) ואירועים פרטיים שקיימו חברות גדולות, כמו תאדירן , שיכלו להרשות לעצמן את ההוצאה.

"מספר האירועים היה קטן אמנם" אומר בנגד "אך הכנתם הייתה ארוכה ומייגעת. הכל נעשה בידיים ועל אירוע אחד יכולנו לעבוד שבועיים תמימים ואף יותר".

שריפות במחסן

המרץ והנחישות איתם יצא לדרכו החדשה לא הקלו על החדירה לשוק."זכיתי במכרזים" מספר בנגד, "גייסתי שישה עובדים ותוך כדי עבודה התחלתי לאסוף ציוד כמו במה בסיסית, דגלים, תרנים, שלטים וקירות דיקט. אחרי כל אירוע נותרו בידי גם התפאורות שהוכנו לקראתו. כל אלה היו מרוכזים במחסן קטן ודליק במיוחד", הוא מחייך.

עד היום, לא לגמרי ברור מי הצית את המחסן מספר פעמים. "בפעם הראשונה הכל נשרף" הוא אומר. "בפעם השנייה הגעתי בזמן והצלחתי להציל חלק מהתפאורות. כיוון שפוליסת הביטוח שלי הייתה גרועה במיוחד - לא יכולתי לסמוך על הכסף שאקבל מחברת הביטוח, ונותרתי כמעט ללא כלום".

התחרות הקשה וההצתות לא שברו את רוחו. הן רק לימדו אותו לקח "מאז אני מקפיד מאוד על ביטוח מצוין". ההצתות הכריחו אותו לגלות יצירתיות: "נותרתי בלי במה עבור אירוע שאמור היה לצאת לדרך" הוא נזכר, "לכן פניתי לחברה לבנין וביקשתי שיכינו במה מפיגומים".

הרעיון החדשני נחל הצלחה עצומה, והיום נחשב ה"פטנט" של בנגד לפופולארי במיוחד. מהר מאוד, בעזרתם הרבה של חברים, התאושש מן המכה הקשה.

בנגד: "חבר אחד נתן לי את המסגרייה שלו לעבוד בה, אחד סייע בחומרים. אני הייתי נחוש בדעתי לא להפסיק לעבוד לרגע. בצורה הזו בניתי אמינות וצברתי לעצמי מספר לקוחות קבועים. כבר אז הם הבינו שכשהפרויקט נמצא בידיים שלי אני לא אלך לישון. הם, לעומת זאת, יכולים לישון בשקט".

זריקת מרץ של הטלוויזיה

באמצע שנות ה-70 קיבל השוק הקטן זריקת מרץ משמעותית. תחילת שידורי הטלוויזיה העלו דרישה לתפאורות נוספות, משרדי פרסום החלו לעסוק באירועי קידום מכירות, ותחום התערוכות שהלך וגדל הוליד דרישה משמעותית לבניית ביתנים שונים. לכל אלה שמח בנגד להיענות.

בנגד: "לאט לאט גדלתי, ובשנות ה-80 עליתי כיתה, הן ברמת הפעילות והן במחזור המכירות. הקמתי מפעל בו חסו תחת קורת גג אחת נגרייה, מסגרייה, מחלקת צבע , מעצבים וגרפיקאים. זה אפשר לי להפוך לסופרמרקט גדול, בו ניתן לקבל את כל השירותים. בתחילת הדרך הייתי זה שמוכר את הפרויקטים, מבצע אותם בעזרת העובדים, וגם גובה בסוף את הכסף. עם השנים הצטרפו אליי אנשים שהתמחו כל אחד בתחום שלו, הן ברמת העבודה והן ברמת הניהול. החברה גדלה והצליחה משתי סיבות: הראשונה - תמיד ידענו לזהות טרנדים חדשים בשוק, ויכולנו לבצע אותם. השנייה - ידעתי לבחור את האנשים הנכונים".

"חשוב להבין שהתחום הזה משתנה כל הזמן" ממשיך בנגד, "אם בעבר העסקתי עשרה ציירי תפאורות הרי שהיום הכל נעשה בעזרת מחשב. אם פעם עסקנו בעיקר בהקמת במות, הרי שהיום במות וקונסטרוקציה הם רק חלק מסל המוצרים, והיום אנחנו בעצם מעצבים חוויה. היום אנחנו כאן כדי להגשים חלומות פרסומיים, ולסייע ביצירת חוויה שתייחד את הלקוח בתודעת הקהל הרחב".

"אם סלקום מזמינה לתערוכה אקווריום ענק בתוכו רקדניות שמדברות בסלולארי מהמים - אנחנו נבצע. אם מוטורולה רוצה אוהל בן שתי קומות שעל תקרתו הולך להטוטן שמבצע הצגה שלמה כשרגליו בתקרה וראשו כלפי מטה, נבצע גם את זה".

צחי ראובני, מנהל חטיבת לקוחות בקבוצת פרומרקט, ולקוח ותיק, מסכים עם ההגדרה. "חברת ביצוע היא זו המסוגלת לקחת את הקונספט העיצובי שגובש להדמיית מחשב, ולתרגם אותו למציאות. חברת ביצוע טובה כמו "שירותי במה פלוס" נמדדת ביכולת לשמור על פערים קטנים ככל האפשר, אם בכלל, בין ההדמיה ובין הצורה בה הדברים נראים בשטח. היא חייבת לעשות עבודה מדויקת מאוד, להקפיד על גימור, להיות שירותית ולעמוד בלוח זמנים מטורף".

טווח המחירים של הפרויקטים בהם עוסקת חברת "שירותי במה פלוס" נע בין 500 דולר לשלט בסינמטק ועד 1.5 מיליון שקל בעבור הקמת ביתן בתערוכה בלונדון. למרות שהפכה מותג בשוק, החברה אינה ממצבת את עצמה כיקרה ביותר אך גם לא מוכנה לרדת מן המחירים הנתפסים על-ידה כסבירים. "בכל פרק זמן מגיע לשוק חאפר ומציע עבודה בסכומים לא הגיוניים" מתמרמר בנגד "והשוק הופך משוק של איכות לשוק של מחיר. לשמחתי יש חברות רציניות שמוכנות לשלם בעבור הניסיון ואיכות הביצוע".

מעבר לפנטזיות הגורמות לצופה לפעור פה, מבצעת החברה גם פרויקטים סולידיים. משך שלוש שנים הייתה אחראית, למשל, על הקמת כל מתקני הבמה של האופרה הישראלית ולקראת בואו של ביל גייטס הכינה את כל מה שקשור בכנס, מן במה ועד פינות הישיבה.

"מדובר בתחום מאוד לא פשוט" אומר בנגד "כיוון שכל מוצר הוא פיתוח בפני עצמו שלא הופך ליצור בסרט נע. כל אירוע הוא אירוע יחיד, עובדים עליו כמה שבועות ולאחר שהוא נגמר, אחרי שעות או ימים ספורים, הכל נגרס ומתחילים מהתחלה". לשמחתו הם מצליחים להשאיר חותם בהקמת פרויקטים קבועים כמרכז המבקרים של "תנובה", אגם החולה ועוד.

להכניס דם חדש

את סוד ההצלחה רבת השנים מגדיר יובל בכר, מנכ"ל בימות 88, ידיד ומתחרה וותיק. "בנגד הוא אחד האנשים הותיקים בענף, אדם מנוסה מאוד בעיקר בתחום הניהולי. חשוב להבין שהתחום שלנו הוא תחום עתיר פועלים ואנשי צוות שיודעים לעשות עבודה שחורה וקשה, אך כמעט ולא מייצר מנהלים שחושבים קדימה. מבחינה זו בנגד הוא דמות מיוחדת שמשפיעה על התחום בגלל ניסיון, בשל העובדה שהוא מנהל את אחת החברות הגדולות, ובעיקר כיוון שמבחינה ניהולית הוא צעד אחד לפני כולם. הוא למשל, הכניס לענף מודעות רבה לתחום השיווק והפרסום, מה שהיה לגמרי לא טריוויאלי בעבר".

בנגד: "אנחנו נוביל את השוק כל זמן שנשמור על יצירתיות, נדע ללכת עם הטכנולוגיה והחידושים ולעמוד בלוחות הזמנים שרק הולכים ומתקצרים".

גם בגיל 63 המנכ"ל הנמרץ של שירותי במה פלוס רוצה לרענן את השורות: מדובר בעסק דינמי ומתחדש ואנחנו נהיה חייבים להכניס לתוכו גם דם צעיר. אני כבר לא מבין תקציבאיות שמדברות בכזה-כאילו. עם הגיל משתנה גם השפה ואנחנו צריכים לטפח את אותם צעירים שינהלו את החברה ויתקשרו בקלות עם צעירים כמותם.