ביהמ"ש: "הסכם הפיטורין" בין יורם גלובוס ובין חתנו יואב אביב ייחשף

יואב אביב שימש כמנכ"ל קבוצת החברות "גלובוס גרופ", וזאת במשך כ-8 שנים, עד לתחילת שנת 2005. אביב, חתנו של יו"ר מועצת המנהלים של "גלובוס גרופ", יורם גלובוס, סיים את תפקידו בקבוצה בעקבות סכסוך, שנתגלע בינו לבין גלובוס. לאחר פיטוריו של אביב מעבודתו, ובעקבות דרישות כספיות שונות, שהוא הציב בפני גלובוס, נחתם הסכם בינו לבין גלובוס. הסכם זה נותר מופקד בנאמנות בידיו של עו"ד יוסי כהן, ששימש כעורך דינו של גלובוס, וזה האחרון הפקיד בידי אביב מסמך, שבו הוא אישר: "הנני לאשר כי אני, עו"ד יוסי כהן... מחזיק בנאמנות עבור יואב אביב הסכם חתום משני צדדיו מיום 21.4.05 בין יורם גלובוס לבין יואב אביב".

לאחר שלטענת אביב, גלובוס לא עמד בהתחייבויותיו הכספיות שבהסכם, ביקש אביב לקבל את ההסכם לידיו, על-מנת שיוכל לעמוד על זכויותיו מכוחו, ואף להגיש תביעה כספית נגד גלובוס בקשר לכך. עו"ד כהן סירב למסור לידיו את ההסכם, וטען כי התחייב שלא למוסרו לידי מי מן הצדדים. כהן טען, כי מסירתו של ההסכם לידי אביב, כבקשתו, תגרום לכך שהוא יפר את חובת הנאמנות, שהוא חב כלפי גלובוס.

לאביב לא נותר אלא להגיש תובענה, לבית המשפט המחוזי, על-מנת שזה יצווה על עו"ד כהן למסור לידיו את ההסכם. התביעה הוגשה נגד עו"ד כהן ונגד גלובוס. לאחר שתחילה הוא התנגד לסעד המבוקש בתביעה, החליט עו"ד כהן שלא לנקוט עמדה בתובענה, והודיע כי הוא משאיר את הדבר לשיקול-דעתו של בית המשפט. במאמר מוסגר יוזכר, כי לבית המשפט מוקנה, תמיד, שיקול הדעת אם להיעתר לתביעה אם לאו, ואם להעניק לתובע את הסעד המבוקש על-ידו אם לאו. לצורך הפעלת שיקול-דעתו, אין בית המשפט נזקק לאישורו של בעל דין זה או אחר. בהודעתו של עו"ד כהן בדבר הותרת שיקול הדעת בידיו של בית המשפט, הוא הודיע, למעשה, כי הוא מעדיף שלא לנקוט עמדה במחלוקת, וכי יכבד כל החלטה שתינתן.

גלובוס התנגד לתובענה וטען שתי טענות עיקריות: תחילה הוא טען, כי לאור זאת שאביב הוא חתנו, המדובר בסכסוך משפחתי ויש להעביר את הדיון בתובענה לבית המשפט לענייני משפחה, אשר לו הסמכות לדון בה. שנית, הוא טען, כי עו"ד כהן אינו רשאי למסור את ההסכם לידיו של אביב ללא קבלת הסכמתו, וזאת מאחר שהיה מדובר בהסכם ג'נטלמני, שסוכם, במפורש, שלא יימסר לצד כלשהו ללא קבלת הסכמתו של הצד השני.

השופטת יהודית שבח דחתה את כל טענותיו של גלובוס, וקיבלה את התובענה.

תחילה היא קבעה שלבית המשפט המחוזי, ולא לבית המשפט לענייני משפחה, הסמכות לדון בתובענה. היא קבעה שעל אף שאביב הוא אכן בן משפחתו של גלובוס, הרי אין המדובר בתובענה, "שעילתה סכסוך בתוך המשפחה". תובענה תיחשב ככזו "באם מקור הסכסוך או סיבתו בקשר המשפחתי וכי הסכסוך לא היה בא לעולם אלמלא המדובר ביחסי משפחה. העובדה שכתוצאה מהסכסוך נפגעת רקמת היחסים בתוך המשפחה אינה רלבנטית, שכן יש להבחין בין תוצאת הסכסוך לבין סיבתו, דהיינו, יש לבדוק באם הסכסוך המשפחתי הוא שיצר את ההתדיינות, או שמא ההתדיינות היא שגרמה לסכסוך המשפחתי. אכן גם סכסוך עיסקי ו/או סכסוך בגין עסק משפחתי יכול להיחשב כסכסוך בתוך המשפחה, ובמקרה כזה על בית המשפט לבחון את העובדות הספציפיות ולאתר היכן מצוי הגבול בין התחום העיסקי לבין התחום המשפחתי".

שבח הגדירה את טענתו של גלובוס בדבר היות הסכסוך, סכסוך משפחתי, "טענה פורמלית, אשר מטרתה אחת ויחידה והיא דחיית הקץ ועיכובו של המבקש מהגשת תובענה כספית בהסתמך על ההסכם". היא קבעה, כי העסקתו ופיטוריו של אביב לא נבעו כתוצאה מהקשר המשפחתי, שבינו לבין גלובוס, וכי לפיטורים לא היה קשר כלשהו לסכסוך משפחתי, שבין אביב לבין בתו של גלובוס או עם בן משפחה אחר, אלא הם נבעו ממחלוקת ניהולית. הוסף לכך את העובדה, שלפיה התובענה הייתה מופנית, בעיקרה, נגד עו"ד יוסי כהן, הנאמן, ותקבל תובענה, שהוגשה בהתאם לחוק הנאמנות, אשר הסעד המתבקש בה, אף הוא מקורו בדיני הנאמנות, ושבינה לבין בית המשפט לענייני משפחה אין דבר, אף לא חצי דבר.

את הטענה, שלפיה בהיותו נאמן של הצדדים, אין עו"ד כהן רשאי למסור את ההסכם לידיו של אביב ללא קבלת הסכמתו של גלובוס לכך, בחנה שבח בהתאם לדיני הנאמנות. תחילה, היא דחתה את הטענה, שלפיה עו"ד כהן שימש נאמן עבור גלובוס, ולא עבור אביב. היא הפנתה אל לשונו של מסמך האישור, שנחתם בידי עו"ד כהן, ושבו הוא אישר, במפורש, כי הוא "מחזיק בנאמנות עבור יואב אביב הסכם", "עבור יואב אביב" נכתב, ולא "עבור יורם גלובוס".

לאחר מכן הניחה שבח, לצורך הדיון, כי עו"ד כהן אכן שימש נאמן עבור גלובוס, וקבעה, כי גם אם כך, "הרי על פי חובתו כנאמן, עליו לפעול לטובת הנהנה עפ"י הנאמנות ולא רק לטובת הגורם שיצר את הנאמנות". היא הזכירה את זאת, ש"מעצם הגדרת תפקידי הנאמן עולה כי חובת הנאמנות של הנאמן איננה רק כלפי יוצר הנאמנות, אלא גם כלפי מי שאמור ליהנות מן החבות או מן הנאמנות".

שבח קבעה, כי ההסכם, המוחזק בידי עו"ד כהן, מקנה לאביב זכויות כספיות, אשר אינן ניתנות להוכחה ללא הצגתו. לפיכך, כך שבח, אביב הנו בגדר "נהנה" של מוסד הנאמנות, "ועו"ד כהן חב לו את חובתו כנאמן בגין זכות הנאה זו".

שבח הוסיפה והפנתה את תשומת הלב לכך, שמסמך הנאמנות, אותו אישור שנחתם בידי עו"ד כהן, כלל אינו מזכיר הסכמה כלשהי בין הצדדים, שלפיה אביב יהיה זכאי לקבל לידיו את ההסכם רק בהסכמתו של גלובוס, "וחזקה על עו"ד כהן כי היה מעגן הסכמה זו בכתב, וכולל אותה במסמך הנאמנות, לו היה בסיס עובדתי להסכמה נטענת זו".

לאחר הדברים האלה פנתה שבח אל הגיונם של דברים: "לא יעלה על הדעת להתנות את זכותו של הנהנה במימוש זכות כלכלית המוקנית לו במסמך כלשהו, בתנאי לפיו יועבר לו המסמך הדרוש לו לאכיפת זכותו רק בהינתן הסכמת הנושה (צ"ל החייב - א'ט'), שהרי ברור לכל כי נושה (חייב - א'ט') שידע כי המסמך דרוש לזוכה לצורך אכיפת החיוב כנגדו, לא יסכים להעברתו לידי הזכאי. הקניית זכות הסירוב לנושה (לחייב - א'ט') משוללת כל הגיון, שכן היא מעקרת את מימוש הזכות המעוגנת בהסכם ומרוקנת אותה מכל תוכן. אין ספק כי באם היה נאמר למבקש (אביב - א'ט'), כי יוכל לקבל את ההסכם לרשותו רק אם יורם גלובוס יסכים לכך, לא היה חותם על הסכם פשרה זה, שהרי נחיצותו של ההסכם קמה כאשר הצד שכנגד מפר אותו, ואין בו כל צורך כאשר זה האחרון מקיים אותו ומעביר את התשלומים החודשיים כסדרם".

שבח ציוותה על עו"ד יוסי כהן להמציא לאביב את ההסכם, בתוך 48 שעות מעת קבלת פסק הדין.

בשולי פסק הדין מתחה שבח ביקורת הן על התנהלותו של עו"ד כהן והן על זו של גלובוס. לגבי עו"ד כהן קבעה, כי "טוב היה עושה הנאמן לו שמר על אובייקטיביות, כנדרש ממעמדו, ומוטב היה לו פנה מיוזמתו לבית המשפט בעתירה". את ביקורתה כלפי גלובוס ביטאה שבח בדמות חיובו בתשלום שכר-טרחת עורך דין לאביב בשיעור 35,000 שקלים, בצירוף מע"מ (ה"פ 1064/05).