הגבירה לא ויתרה

בביטוי "בכל פעם שנסגרת דלת, נפתח חלון", יש איזה חצי-נחמה, אבל רוב אלה שהוטחה בפניהם איזו דלת יודעים, כי חלונות אינם נפתחים סתם כך. מי שרוצה לפתוח חלון הזדמנויות מהיר יותר, זקוק לחשיבה יצירתית, ליוזמה ונכונות לעבודה קשה. זהו סיפורה של גבירה ולקוביץ', מעצבת ובעלת רשת חנויות האופנה "רספקט", לבגדי נשים, שתמיד ידעה שהיא רוצה להיות מעצבת אופנה. גם כשהדברים לא הסתדרו, היא לא ויתרה: "כשהייתי בת עשר, סבתא שלי נתנה לי מכונת-תפירה, ומאז התחלתי לתפור, כשחלום חיי היה חנות מעצבים משלי".

לגבירה ולקוביץ' היה ברור כבר אז, שהגשמת החלום כוללת לימודים ב"שנקר". בתיכון למדתי במגמת אופנה, בצבא תפרתי לכולם בגדים, וגם ידעתי שאתקבל ללימודים, כי שנתיים קודם לכן בת-דודתי ניגשה לבחינות עם תיק עבודות שאני הכנתי, והתקבלה".

אך למרבה ההפתעה התוכנית נכשלה.

"אני אדם מאוד פרקטי", אומרת ולקוביץ. "מיד שלפתי תוכנית מגירה, והלכתי ללמוד תדמיתנות". זמן קצר אחר-כך, בגיל 22, היא פתחה את הסטודיו הנכסף: "עשיתי שיווק מפה לאוזן, וצברתי קהל לקוחות".

אולם דווקא כשהיה נראה שהחלום התגשם, נאלצה ולקוביץ' לסגור את הסטודיו: "עקב עבודתו של בעלי ארז, עברנו לגור במנהטן, וחששתי מאוד לעתידי המקצועי. הבהרתי לו, שאני אמנם סוגרת את הסטודיו, אבל הולכת ללמוד לימודי אופנה".

בסופו של דבר, גם תוכנית הלימודים הזו לא יצאה לפועל. ולקוביץ' מצאה עבודה כמנהלת בחנות בגדים, ואומרת, כי "באותה תקופה היצירתיות שלי התבטאה בתפירת תחפושות לילדיי. אבל בדיעבד ברור לי, שרק בזכות העבודה בחנות, אני מנהלת היום רשת חנויות. התמקצעתי בצד המנהלי של התחום, למדתי בפועל מהו ניהול נכון, ואת חשיבות יצירת הקשר הישיר עם הלקוח".

חמש שנים לאחר מכן, חזר הזוג ולקוביץ' לארץ בהחלטה נחושה, שהיא לא מוותרת יותר. "היה לי ברור, שעכשיו אני אפתח חנות מעצבים, ולארז היה ברור שהוא חייב לי את חלום חיי. השקענו הון אישי, ופתחנו את החנות הראשונה שלנו, שהייתה חלק מרשת חנויות של אחי".

אולם עד מהרה השותפות התפרקה. "גילינו, שעסקים ומשפחה זה משהו שלא כדאי לשלב, וגם הבנו שאנחנו רוצים לעשות דברים אחרת".

חצי שנה אחר-כך הוקמה רשת "רספקט". ולקוביץ': "נשארנו עם החנות, ובגלריה שלה התחלנו לייצר קולקציות. תוך זמן קצר, החל לגדול הביקוש לדגמים שלי, והצד השיווקי והמנהלי הועבר לטיפולו של ארז". ארז: "חזרתי לארץ כדי לעשות דברים אחרים, אבל הבטחתי לה חנות, ונשאבתי לתוך זה".

היום מונה הרשת שישה סניפים בארץ. "כל חצי שנה, בערך, אנחנו פותחים חנות, אבל במשך הזמן רכשנו גם את הידע מתי כדאי לסגור חנויות, שזה דבר שקשה לעשות, אבל צריך לדעת לעשות גם את זה".

בשנת 2004, בנוסף לניהול הרשת, לעיצוב בגדים ותכשיטים, וגידול ארבעה ילדים, פתחה ולקוביץ' בפעילות התנדבותית ענפה. "ראיתי, שיש צורך בעזרה לנזקקים בהוד-השרון, וייסדתי את 'מעגל 16' שהוא חלק מ'מעגל נשים'. חברו אליי קומץ בנות מדהימות, שפועלות מהנשמה. יחד אנחנו מאתרות פרויקטים ועושות אירועים למען הקהילה. ב-18 בפברואר ייערך אירוע ההתרמה הבא שלנו, למען נפגעי תקיפה מינית בבית-חולים פורייה בטבריה".

* מהו ייחודה של הרשת?

"ראשית, כל קולקציה כוללת מגוון פריטי לבוש ומיועדת ל'מראה כולל', החל מגופיות, דרך מכנסיים, מעילים ועוד, וכלה באביזרים משלימים. בנוסף, בניגוד למעצבות רבות שיוצרות דגמים של נשים שמתלבשות עבור נשים, אני יוצרת דגמים שנשים לובשות עבור גברים, יותר סקסיים, חתיכיים, נשיים. עכשיו אני מפתחת גם ליין בגדים ייחודי עבור נשות עסקים, כזה שייראה נשי יותר".

* שוק האופנה בארץ רווי כבר, אז איך את שורדת את התחרות מול מעצבים ישנים וחדשים?

"השוק אמנם רווי, אבל יש מקום לכולם, ותחרות היא דבר בונה. אני שורדת על-ידי גביית מחירים סבירים, שירות אישי, וקשר עם הלקוחות. אני דואגת שיעדכנו אותי באופן שוטף בדרישות של הלקוחות וברצונות שלהן, ומתחשבת בדברים האלה בעיצוב הדגמים".

* איך מתמודדים עם הנזק הכלכלי שנוצר כשליין החורף מונח על המדפים, והחורף מסרב לבוא?

"זאת בהחלט בעיה. לכן אנחנו עושים מבצעים של עד 70% הנחה, ומקדימים את מכירות סוף העונה".

* מה הצפי הכלכלי שלכם לעתיד?

"לפני שנתיים פתחנו סטודיו בתל-אביב, ובחודש הבא נוסיף בו חלק שייועד למכירה סיטונאית. כמו כן, אנו צופים שעד סוף 2006 נפתח ארבע חנויות נוספות של הרשת".