חשש לביטולו של המכרז לחלוקת הגז הטבעי בדרום הארץ

מכרז החלוקה, בעלות של 15-20 מיליון דולר, מתייחס להקמת מערכת חלוקת הגז הטבעי. מדובר בהקמת מערכת שתעביר גז בלחץ נמוך, עד 16 באר (יחידת מדידה) מתחנות ראשיות אל הצרכנים. מערכת החלוקה היא השלמה למערכת ההולכה הראשית, אותה מקימה חברת נתיבי הגז שבמשרד התשתיות. מערכת החלוקה היא הכרחית לאספקת גז טבעי לצרכנים בינוניים וקטנים.

את מכרז החלוקה פירסמה רשות הגז בסוף דצמבר 2005, וההיענות למכרז היתה גבוהה. לפחות 13 קבוצות הגישו הצעות למכרז, ביניהן סולל בונה, אמישראגז, פזגז, סופרגז, אפקון, דור אלון, תה"ל, מתא תשתיות גז, הרשות לפיתוח כלכלי, אמנת, שביט, הרשקוביץ את פרידמן וחברת אלי ויואל עזריה. התאריך האחרון להגשת ההצעות במכרז נקבע ל-10 באפריל 2006.

בין הליקויים עליהם מצביעות החברות המתמודדות על המכרז: אין אבחנה ברורה בין מערכת החלוקה למערכת ההולכה, והתוצאה היא, שצרכנים גדולים מנהלים מו"מ ישיר מול חברת נתיבי גז ומפחיתים בכך את הכדאיות הכלכלית של הפרויקט.

החברות המתמודדות על המכרז טוענות כי, למשל, חברות סולבר, יהודה רשתות, אינטל ואגן מכתשים, מנהלות מו"מ מול נתיבי הגז.

בעיה נוספת היא חוסר מידע לגבי חלק מעלויות המכרז. כך למשל, לא ידוע בשלב זה מהי העמלה שיש לשלם לחברת נתיבי הגז בגין ההולכה. נציג של אחת הקבוצות המעוניינות במכרז אמר, כי בהעדר נתון זה לא ניתן לתמחר את המכרז בצורה נאותה.

עניין נוסף הקשור לעלויות המכרז מתייחס להקמת תחנות להפחתת לחץ. לא ברור בשלב הזה מי נושא בעלות של הקמת ותפעול התחנות, שעלות כל אחת מהן מוערכת במאות אלפי דולרים.

עניין נוסף אותו מעלים המתמודדים הוא ההגדרה הגיאוגרפית של המכרז. המכרז מגדיר חמישה אזורים - אשדוד, אשקלון, קריית גת, קריית מלאכי ושדרות - אך ישנם אזורים רבים שאינם מוגדרים במכרז, למרות שהם צרכני גז טבעיים, כמו למשל קיבוץ בארי.

גם על הגדרת לוחות הזמנים ישנה ביקורת. המתמודדים מציינים, כי הקצבה של 10 חודשים להקמת המערכת וחיבור הצרכנים אינה ריאלית ולא תוכל להתבצע.

המתמודדות מציינות, שבתנאי אי-ודאות אלה לא ניתן יהיה להגיש הצעה למכרז, ויתרה מכך - לא ניתן יהיה לחבור לחברות זרות. אחד הגורמים המעוניינים במכרז אמר, כי "יש המון חורים והמון נעלמים, ובתנאי אי-ודאות שכאלה, גם אם יתמודדו על המכרז ויגישו הצעות, תהיינה הרבה תקלות בשלב הביצוע".

מצד המדינה ישנו חשש לניגוד עניינים מובנה, כתוצאה מהתמודדותן הצפויה של חברות הגז. חברות הגז, ברובן, קשורות לחברות דלק. כך למשל פזגז, שהיא חברה-בת של חברת הדלק פז, וכמוהן סופרגז, אמישראגז ודורגז, שכל אחת מהן קשורה לחברת דלק.

החשש הוא מפני הרצון להוביל גז טבעי מצד אחד, לבין הרצון להגדיל הכנסות ממכירת דלקים. נושא זה יועבר בהקדם לממונה על ההגבלים העיסקיים, על מנת לקבל את חוות דעתה.

גורם בכיר בענף האנרגיה מפרט: "המתמודדים העיקריים והטבעיים במכרז הן חברות הגז. נניח שאחת מחברות אלה זוכה, הרי יש לה לכאורה אינטרס להכשיל את המכרז כדי שתמשיך למכור יותר דלק. יש במכרז המון שאלות ואין פתרונות בשלב המיידי, ולכן יש חשש שהמכרז, במתכונת הנוכחית הזו לא יצא לפועל. יש הרבה חורים במכרז, יש הרבה חוסר ודאות לגבי הביקושים. גם אם המכרז יתבטל, הוא יפורסם בשלב יותר מאוחר, וזאת בשל הצורך הקריטי בהקמת מערכת ההולכה, שתיתן מענה לצרכנים בינוניים וקטנים המבקשים לצרוך גז טבעי".

לדברי גורם אחר, יש חשש ברשות הגז, שעיכובים בקידום המכרז יביאו להשתלטות של חברת נתיבי גז גם על החלוקה, וזאת הסיבה לחיפזון במכרז הנוכחי.

תעריף דמי ההולכה מחולק לתעריף קבוע בגובה 17 סנט, שמיועד לכסות את עלות ההון ו-5 סנט נוספים היא הוצאה משתנה שמטרתה לכסות את התפעול והתחזוקה.

סקר ביקושים שערכה רשות הגז קובע, כי הביקוש לגז ילך ויגדל. על-פי הסקר, הצריכה המיידית של גז טבעי תהיה 1.6 מיליארד מ"ק בשנה וצריכת הגז עוד 3-5 שנים תהיה 4.3 מיליארד מ"ק בשנה.