"דגל של המדינה זה לא כמו תחתונים של חיילים"

שוב מתקשטות חוצות הערים לכבוד יום העצמאות, עובדי העיריות נישאים במתקני הרמה כדי לחבר דגלים ודגלונים לעמודי הרחוב, מוסדות ממשלתיים ובתים פרטיים תולים - אלה דגלי ענק ואלה דגלים צנועים יותר או דגלונים, כל אחד לפי מידתו. ברמזורים כבר מתרוצצים בין המכוניות מוכרים קטנים של דגלונים לרכב. ורוב הכחול לבן הזה איננו מייצור כחול לבן, אלא דווקא מסין. אפילו הדגלים שנושרים זו השנה השנייה מתוך כל העיתונים, באדיבות בנק הפועלים, מיובאים.

לאבי מרום, יו"ר יצרנית הדגלים מרום אפ.ג'י.פי מכפר סבא, יש בטן מלאה על הפקרת התעשייה בעלת הסמליות הלאומית לחסדי השוק החופשי, בעיקר בכל המדובר בשוק המוסדי, שאמור לדעתו לפעול על פי כללים אחרים מלבד מחיר ותו לא. יותר מכל הוא כועס על משרד הביטחון, צרכן הדגלים והדגלונים הגדול במדינה. מרום אפ.ג'י.פי, עם מחזור שנתי של 4 מיליון דולר, מתהדרת בתואר יצרן הדגלים הגדול במזרח התיכון, והיא מייצרת גם מוצרים נלווים תחת קטגוריה שנקראת תשורות.

" למה בעצם אתה כועס? אתה יודע שמשרד הביטחון צריך לחסוך.

"שרשראות דגלוני הניילון שמחולקות לכל יחידה בצה"ל, ומוצבות מול האויב, הן מייצור של ילדים סינים שעבדו יומם ולילה ומי יודע מה היה שכרם. דווקא הלקוחות האמריקנים שלנו מעדיפים לקנות מאיתנו, בדיוק בגלל הסיבה הזאת, ונותנים לנו אפשרות לתקן מחירים ואפילו מוכנים לשלם קצת יותר. משרד הביטחון בא ואמר, דגלי בד נקנה בישראל בגלל התקנים, אבל דגלי ניילון אפשר לקנות בחו"ל.

"לייצר דגל או סמל של המדינה זה לא כמו לייצר תחתונים של חיילים, שאותם תופרים בסין, או מעילים שמייבאים מהודו. פה אנחנו מדברים על דגל המדינה".

" מה ההבדל במחיר?

"לפחות 50%. עלות מעביד שלי לתופרת היא 30-35 שקל לשעת עבודה, הקולגה הסיני שלי משלם 30 דולר לחודש, ואין לו מנהל עבודה במילואים, והוא לא משלם שעות נוספות, ולא נותן 300% על עבודה במוצאי שבת כמו שעשיתי השבוע. אז בטח שהסיני יהיה יותר זול. דווקא בחומר גלם אין הבדל גדול במחיר הפולימרים, אולי הוא משלם פחות כי הוא קונה בכמויות גדולות יותר".

" אתה דורש הגנה על תעשיית הדגלים, כאשר הכיוון הוא הפוך.

"ארצות הברית היא מולדת השוק החופשי, ושם אי אפשר למכור דגל כותנה שלא נתפר שם, ולא נעשה מכותנה שגודלה בארצות הברית. אם הם מגינים על התעשייה שלהם, למה אנחנו לא יכולים להגן על שלנו?".

" ואם יקנו רק בארץ, יש לך בכלל מספיק תופרות כדי לעמוד בכל הביקוש?

"אין לי מספיק תופרות, אני יכול להיעזר בקבלני משנה, אבל נכון שלא אוכל לעמוד בכל הדרישה. יש מצב מצחיק שבו מצד אחד מחפשים עבודה למפונים מגוש קטיף, אבל מצד שני נותנים סיוע רק למי שמעסיק מחמישה עובדים ומעלה. אם יש לי ארבע מכונות תפירה ואני יכול לקלוט ארבע תופרות, או שחסר לי גזרן אחד?".

" אתה נפגע כלכלית?

"אנחנו, תודה לאל, מצליחים לצמוח ולגדול, אבל לא כמו שהיינו יכולים".

" מי מוכר לנו את דגלי המרפסת?

"השנה נכנסו לתחום דגלי יום העצמאות כל מיני יבואנים שלא קשורים לתחום, יבואני צעצועים וציוד משרדי, ומילאו את החנויות. מבחינתם זה לעשות מכה וללכת הלאה, לא איכפת להם מטיב. לנו זה פחות מפריע, אנחנו עובדים בעיקר עם השוק המוסדי".

" והדגלים לרכב?

"בזה אנחנו לא מתעסקים בכלל, אנחנו תמיד ידענו שהמכירה בצמתים היא תחום אפור-שחור מבחינת מס, ואני גם חושב שזה מסכן את חיי הילדים שמוכרים את הדגלים בצומת".

" עד כמה פוגעת בכם חלוקת הדגלים המיובאים של בנק הפועלים בעיתונים?

"זה פוגע בעיקר ביבואנים שמוכרים דרך חנויות, אנחנו מתעסקים בשרשראות דגלונים של 50 מטר לוועדי בתים, ובדגלים גדולים יותר".

" על מי אתה כועס?

"על גורמים מוסדיים שרוכשים ייבוא מסין. לא כולם עושים זאת. יש גורמים כמו מע"צ וכמו קק"ל שמקפידים בדרישות שלהם, וכבר במכרז מציינים שהם רוצים סחורה שיוצרה בישראל ודורשים זכות לראות את תהליך הייצור. אנחנו מורידים בפניהם את הכובע. אבל רוב העיריות ורוב המועצות המקומיות לא מקפידות, ושמעתי לא מעט קניינים של עיריות שאומרים לי: 'אותי מעניין רק המחיר ולא שום דבר אחר'. דווקא חברות קטנות יותר, וחברות פרטיות, מעדיפות להוציא טיפה יותר ולרכוש דגלים תוצרת הארץ". "