הלוואות אישיות באינטרנט - רווח, סיכון והסבירות שזה יקרה גם אצלנו

מה שעומד כיום על הפרק בישראל בנושא זה, הוא העניין המדובר מאוד - שידורי משחקי המונדיאל בכדורגל, שייערכו בחודש יוני. סוגיית השידורים האלה מצטיירת כאירוע מכונן, אשר תביא את תוכנות שיתוף המדיה לבשלות, ואשר תשאיר חברות לא מעטות עם סימני-שאלה גדולים לעתיד.

הרעיון הוא בעצם די פשוט - עוקפים את המפענחים, את הכבלים ואת יתר המכשירים שבאמצעותם חברות המדיה שולטות ומפרידות בין המוצר לבין הצרכן. אותו רעיון עצמו מיושם באתרים של מכירות פומביות, באתרים של מכירת מוזיקה וגם בשורה שלמה של שירותים ושל מוצרים.

הרעיון הזה נשמע כל-כך פשוט, עד אשר ישנם כבר גורמים לא מעטים אשר חושבים שאת אותו רעיון אפשר ליישם גם למתן ולקבלת אשראי, ולהוציא את הגורם המתווך, כלומר את הבנקים, מתוך המשוואה. כי אם אפשר לקנות ולמכור כמעט כל דבר באינטרנט, באתרים כדוגמת ebay ואחרים, מדוע אי אפשר ללוות כספים ולהלוות כספים, בלי שיהיה בנק באמצע, אשר ייקח לעצמו מרווח לא קטן מהכסף שלנו?

למען האמת, עד לפני כמה שנים, או אפילו עד לפני כמה חודשים, הרעיון הזה היה נשמע קצת הזוי, כי בסך הכול הרי מדובר בהלוואה לאנשים אלמונים, אשר אפילו את שמם המלווה לא תמיד יידע. ועם זאת, ישנם מי שחושבים אחרת, ושגם יש להם את הכסף הדרוש לנסות ליישם את הרעיון.

לדברי אסף בוכנר, העוסק כאנליסט של חברת ג'ופיטר ריסרץ' בניו-יורק, לפחות קרן הון סיכון אחת בדקה ומצאה, כי כדאי להשקיע בפלטפורמת אינטרנט שבה ייפגשו לווים ומלווים אפשריים, תוך שהם משאירים את הבנק מחוץ לעסקה.

שתי פלטפורמות כאלה כבר קיימות. האחת, זופה הבריטית (www.zopa.com) והשנייה, פרוספר בארה"ב (www.prosper.com). העיקרון הוא אותו עיקרון בשני האתרים - מפגש בין מלווים, אשר לעיתים ברצונם לגוון את השקעותיהם ואף לנסות לקבל ריבית יותר גבוהה, ובין לווים אשר לא רוצים, או לא יכולים, לפנות לבנק, או שהם מבקשים להוריד עלויות. המפגש הזה הוא אפשרי מכיוון שהמרווח - במקרה זה העמלה של הפלטפורמה - הוא נמוך.

בוכנר מוסיף לרשימה אתרי הלווים-מלווים, אתר אמריקני נוסף, סירקל לנדינג, (www.circlelending.com), שבו לא מדובר בהלוואות בין אלמונים, אלא דווקא בהלוואות בין בני-משפחה אשר היו רוצים להשאיר עורכי-דין וגורמים חיצוניים נוספים מחוץ לתמונה בענייני ההלוואות שביניהם.

לא מגביל את סוגי הלווים

למרות היישום של עיקרון דומה, שני האתרים להלוואות בין אלמונים, שונים בפרטים שלהם ובאופן פעולתם. לדברי בוכנר יש בהם יישום של תרבות עסקית שונה, לצד חיפוש מודל אשר ייתן את התוצאה הטובה ביותר. אתר זופה בבריטניה מתבסס על עסקאות שבהן הלווים הם, מראש, בעלי דירוג אשראי גבוה. כל מועמד לקבלת הלוואה מוסר את פרטיו, וסוכנות של דירוג אשראי יחידים, אשר עובדת בשביל הפלטפורמה, מבצעת את הבדיקה. רק כאלה אשר זוכים לדירוג A או B - שתי הקטגוריות הגבוהות ביותר בדירוג - יכולים לפנות כדי לקבל את האשראי.

חברת זופה דואגת, שכל הלוואה שניתנת על-ידי לקוח תהיה מפוזרת על פני 50 לווים, ובדרך זו מושגת ירידה נוספת בסיכון להחזר ההלוואה. ההלוואות משולמות בחלקים שווים, בתקופות שנעות בין שישה ל-60 חודש, באמצעות חברה מיוחדת שנשכרה על-ידי בעלי האתר, וכל החובות החוקיות של חוזים עסקיים חלות גם על העסקה הזאת. בעד שירותיה גובה זופה עמלה בסך חצי אחוז מערך ההלוואה מהלווים, וכן חצי אחוז מיתרת ההלוואה לשנה מהמלווים.

האתר האמריקני, פרוספר, מפעיל כללים שונים די שונים בפעולתו, אשר מזכירים, בדרך זו או אחרת, את המודל של ebay. ראשית, האתר לא מגביל את סוגי הלווים שיכולים להשתתף בו. כל אחד יכול להירשם, ואחרי שנרשם, רושם את הסכום שאותו הוא מעוניין לקבל או לתת כהלוואה, ומה הריבית שהוא מוכן לשלם או לקבל תמורת ההלוואה.

בדומה למקרה של זופה, גם כאן ישנו דירוג אשראי וישנה התחייבות חוזית, אלא שפרוספר מדובר במפגש שבין לווים ומלווים אשר מבינים מה הסיכון, מה הריבית ומה תקופת התשלום, שהיא 36 חודש בתשלומים שווים. העמלה שמשלמים הלווים מגיעה לאחוז אחד מהסכום, ואילו המלווים משלמים חצי אחוז מהיתרה השנתית מדי שנה. העסקאות מתבצעות בדרך-כלל בין שני פרטים, ואין פיזור של לווים, אלא במקרים שבהם המלווה מסדר זאת בעצמו. בסירקל לנדנינג האמריקנית, הוותיקה יותר - קיימת כבר חמש שנים - הפרטים הם שקובעים את אורך ואת תנאי האשראי. כאן מדובר בהלוואות אישיות, במשכנתאות או בהלוואות עסקיות.

אשראי צרכני דרך כרטיס-אשראי

צריך לזכור, כי קיומן של הפלטפורמות האלה, במיוחד של זופה ושל פרוספר, תלוי בדבר, כלומר, בפעולה של סוכנות לדירוג אשראי אישי. משום כך, ספק אם פלטפורמה כזו אפשרית בישראל, כל עוד אין גוף דומה אשר יכול לבצע את מיון הצרכנים על פי מידת הסיכון שבמתן אשראי להם. וצריך לזכור דבר נוסף, והוא, שהבנקים המקומיים לא בדיוק מעוניינים בהקמת גופים כאלה, אשר יכולים לסייע לקיומה של תחרות במקטע שבו תלויה הרווחיות שלהם, הבנקאות הקמעונאית.

אלא בשווקים הפיננסים הישראליים כבר התחוללו בשנים האחרונות כמה וכמה מהפכות, ואין לפסול את האפשרות כי בקרוב יקום גוף אשר יקדם את היוזמה הזאת. צריך לקחת בחשבון, כי קיומו של גוף לדירוג אשראי של פרטים, אמור לסייע להקל על פרטים במעבר מבנק לבנק, ובעבר כבר נשמעו יוזמות להקמתו של גוף כזה בישראל.

אבל האם מדובר בתחרות כוללת בבנקאות קמעונאית?

בוכנר מסופק בעניין הזה, ומזכיר כי מי שמסוגל להמציא ביטחונות להלוואה, קרוב לוודאי שהוא גם יוכל לקבל אשראי מבנק בעלות שתתחרה עם מה שניתן להשיג באותם אתרים.

התחרות האמיתית היא עם אשראי אשר אינו מבוסס על ביטחונות, ובמקרה זה מדובר יותר באשראי צרכני באמצעות כרטיסי-אשראי, לדוגמה. במקרה של פרוספר, האתר פותח אפיק לכל מי שאינו מסוגל לגייס הלוואות משום גורם אחר, כולל בנקים. השאלה היא, אם יימצא אותו אדם אשר יהיה מוכן ליטול על עצמו את הסיכון תמורת ריבית גבוהה במיוחד. לכן, אפשר להגיד כי האתרים החדשים מתחרים על פלחי שוק מוגדרים, כאשר אתר זופה "משחק" הרבה יותר בטריטוריה המוכרת של הלוואות ליחידים על-פי קריטריונים מוכרים; ואילו אתר פרוספר הוא יותר פורץ-דרך לפלחי שוק חדשים.

שאלת השאלות היא - מה הוא באמת הסיכוי של הצלחה של פלטפורמות כאלה. מדובר באתרים שפעילים תקופה קצרה מאוד - במקרה של פרוספר לא יותר משלושה חודשים - ועל כן עדיין מוקדם מאוד לקבוע אם מדובר בניסוי שיש לו סיכוי. לחברת זופה, אשר פעילה כבר תקופה יותר ארוכה, יש כמה עשרות-אלפי אנשים רשומים, מה שמצביע על כך שישנם פרטים אשר מוכנים לשקול את הצורך בהלוואה כזו.

באופן טבעי, לפחות בתחילת הדרך, הסכומים שהמלווים יהיו מוכנים להשקיע יהיו קטנים, ויעבור זמן ארוך-יחסית עד שיהיה מדובר בפעילות ובסכומים אשר יוכלו למשוך את תשומת-ליבם של בנקאים ו/או של חברות כרטיסי-אשראי. אלא שלאותם בנקאים כדאי לשאול את אנשי האנציקלופדיות המקוונות - מה הם חשבו על ויקיפדיה בתחילת הדרך; ולשאול את המו"לים של העיתונים - מה הם חשבו על תופעת הבלוגים. אנחנו רק בתחילת הדרך, ומן הסתם עוד יופיעו מודלים אחרים, אשר יתבססו על הניסיון של אלה שכבר קיימים.

לכאלה שיכולים לוותר על הבנק

בוכנר טוען, כי אחת הבעיות המרכזיות של האתרים האלה היא, שהם בנויים יותר כדי להתאים לצרכים של הלווים ופחות של המלווים, ועל כן מספרם של מבקשי אשראי הוא גדול יותר מאשר של אלה שמבקשים אפיקי השקעה. לא מדובר כאן רק בהתגברות על בעיית הסיכון, אלא גם בדרך שבה ההלוואה מתופעלת.

למלווים רבים הדרך והתקופה של פירעון החוב אינה נוחה. ייתכן שיהיה מי שירצה לקבל את כל כספו בסוף התקופה, בתשלום אחד, בתוספת הריבית, ייתכן שיהיה מי שירצה לקבל את ההחזר בתקופה שונה ממה שמצויה באתר. במקרה זה, אפשר יהיה לתת מענה לבעיות האלה באמצעות איגוח של הלוואות או באמצעות מנגנונים דומים, אשר מוכרים למדי הן באנגליה והן בארה"ב.

בעיה נוספת היא עד כמה הפרטים יטמיעו את כללי המשחק של האתרים השונים. חברת זופה מציבה את עצמה, בבירור, כאפיק של השקעה עבור פרטים אשר רוצים ואשר יכולים להתנסות בדרך חדשה של פיקדון. אין הדבר שונה מאוד מדרכים אחרות להשקיע, והמנגנונים של מזעור הסיכון אמורים לסייע למשקיעים להתגבר על עכבות אפשריות. מרחוק זה נראה יותר כמועדון אקסקלוסיבי לכאלה אשר יכולים לוותר על הבנק, אם כי אלה הם בדיוק האנשים שאסור לבנקים להפסיד אותם.

לעומת זאת, אתר פרוספר הוא מועדון פתוח לכול, אשר יכלול גם כאלה אשר הבנק כבר מזמן לא מזמין אותם להימנות עם לקוחותיו. מי שקונה מוצרים במכירות פומביות בין פרטים בארה"ב, כבר מכיר את הכללים, והוא כבר יודע במה מדובר. המרחק המנטלי שהוא יצטרך לעבור, כדי ליישם את הדבר על עסקאות עם כסף הוא לא גדול, אם כי הסכומים יכולים להיות גדולים יותר.

כך או כך, צריך להדגיש את מה שכבר נאמר - העובדה היא, שגופים עסקיים החליטו שיש היגיון בהקמת פלטפורמות חדשות, ושייתכן כי העתיד טמון בהן. אם הגופים האלה אכן צודקים, החיים של לא מעט אנשים - ביניהם בנקאים לא מעטים - עומדים להשתנות.