גם עובדי מדינה נהנים מהליסינג

לתומכים בהעלאת שווי השימוש אין בעיה עם השיוך הציבורי של ליסינג להיי-טק. נהפוך הוא. תנאי השכר של עובדי ההיי-טק מהווים זה מכבר מקור לקנאה, וכידוע, הקנאה היא אחד האלמנטים הבסיסיים שמניעים את החברה הישראלית. לפיכך, כאשר האוצר מדבר על "תיקון עיוות חברתי" ועל "90% מהעובדים, שמממנים את ההטבה של 10% בלבד, לאף אחד בציבור הרחב אין ספק מי הם אותם 10%, שמנצלים את הטבת המס על חשבון הציבור.

עיון בפילוח לקוחות שוק הליסינג מגלה תמונה מעט שונה: חלקו היחסי של ענף ההיי-טק בשוק הליסינג ירד משמעותית בשנים האחרונות. כיום חדירת רכבי הליסינג רחבה הרבה יותר וכוללת גופים פיננסיים, חברות שירותים, חברות תשתית ובנייה ואפילו עובדי תעשיות כבדות. מי שיעמיק עוד יותר, יופתע לגלות שבסקטור לקוחות הליסינג גם לא מעט עובדי מדינה. הרשימה כוללת אלפי קציני צה"ל, עובדי רשויות ממשלתיות כמו מע"ץ, רשות שדות התעופה ועוד, וכמובן 120 חברי כנסת. למעשה בימים אלה ממש פרסמה הכנסת מכרז לחידוש ההצטיידות ברכבי ליסינג לשלוש השנים הקרובות. כל אלה נכללים ב-"10%", שנהנים מאותה הטבה לא שוויונית על-פי הגדרת רשות המסים.

וזו רק ההתחלה. בחודשים האחרונים שוקד אגף החשב הכללי במשרד האוצר בשיתוף עם מינהל הרכש הממשלתי, על פרויקט להסבת כל צי הרכב הממשלתי מרכישה לליסינג תפעולי. מינהל הרכש נפגש בחודשים האחרונים עם בכירים בחברות הליסינג, ביצע מחקר כלכלי, ואפילו פרסם מכרז רשמי לקבלת ייעוץ בנושא. מדינת ישראל רוכשת ומתחזקת אלפי כלי רכב צמודים, שעומדים לרשות ממלאי תפקידים ממשלתיים בכל הדרגות, מקציני משטרה ועד שרים. אבל אם המדינה תעבור לליסינג, המסה העיקרית תגיע מהרבה מאד חברות ממשלתיות וגופי סמך, עם עשרות אלפי כלי רכב, ש"יתפסו טרמפ" על מכרז הליסינג הממשלתי, ועל התנאים הטובים שיושגו בו.

מנקודת מבטה של המדינה, כמעסיקה שמספקת רכב לעובדיה, המעבר של הצי הממשלתי לליסינג מבוסס על שיקולים כלכליים מהותיים. במשרד החשב הכללי מכירים היטב את המספרים, ויודעים כמה עולה למדינה צי הרכב שהיא רוכשת, ואיזה עלויות נלוות כבדות הוא יוצר - הן בתחזוקה ותיקונים כתוצאה משחיקה אינטנסיבית והן בהפסדי עתק בעת מכירתו לסוחרים בפרוטות, בתום התקופה. באגף החשב הכללי מכירים גם את ההשפעה של מגבלות התקציב על הזדקנות צי הרכב הממשלתי, שמוחזק לפרק זמן ארוך יותר מזה של המגזר הפרטי, ללא אפשרות החלפה באמצע התקופה.

אבל בסיטואציה הנוכחית, על סף העלאה חדה של שווי השימוש ברכב צמוד, אי-אפשר להתעלם מהמשמעויות הפוליטיות הטמונות בהחלטה. המדינה אינה מגלמת את שווי השימוש לחברי כנסת או לעובדיה, ואילו הצבא מגלם את השווי רק לחלק מהקצינים. לפיכך, המדינה כמעסיקה, אדישה להעלאת השווי, אולם עובדיה הבכירים בהחלט לא אדישים לפגיעה בנטו שלהם.

לפיכך, כאשר חברי הכנסת מחדשים בימים אלה את חוזה הליסינג שלהם והמדינה שוקלת לתקצב רכבי ליסינג לעובדי מדינה בכירים, זו הצהרת כוונות שניתן להסבירה בשתי דרכים. האחת - האוצר, הכנסת ומשרד הביטחון סבורים, שגם אחרי העלאת שווי השימוש, עדיין ישתלם לבכירי-שכירי המדינה לקבל רכב בליסינג תפעולי. השנייה - מקבלי ההחלטות הרלוונטיים סבורים, שהעלאת השווי שיוזמת רשות המסים לא תתממש.

בניגוד לעובדי ההיי-טק, שיכולים רק לצפות בתהליך מהצד, לבכירי המדינה יש יכולת השפעה עקיפה או ישירה. מסדרונות השלטון הם מקום צפוף ופמיליארי, והיכן שטלפון לא יכול להניב תוצאות, טפיחת שכם תעשה את העבודה. בשורה התחתונה, בפני המדינה מוטלת דילמה מעניינת. עדיין לא ברור מה יעלה בגורל העלאת השווי המתוכננת, אך כמנהג סוחרי הבורסה הוותיקים, נמליץ למי שרוצה לחזות את מגמות השוק העתידיות לעקוב אחר החלטות ההשקעה האישיות של אלה שמחזיקים במידע פנימי.