"השופטת אלון-לאופר לא רוצה להיות הילה כהן, שמסרבת לפרוש ומביכה את המערכת"

בסוף השבוע היה אמור הרכב מיוחד של שופטי בית המשפט המחוזי בת"א להכריע האם להרשיע את השופטת לשעבר אסנת אלון-לאופר (46) בעבירות של הטרדה ופגיעה בפרטיות, או להסתפק בעונש בלא הרשעה. לשם ההכרעה, הציג סניגורה, פרופ' דוד ליבאי, להשמיע את הראיות ועדויות האופי שאמורות היו להישמע בשלב הטיעונים לעונש, כדי שישמשו את בית המשפט בהכרעה אם להרשיעה.

בין היתר, הוצגו מכתביהם של שישה שופטים ובאולם אף העידו בן-זוגה לשעבר של אלון-לאופר וכן היועץ המשפטי לשעבר של השב"כ. העדויות כולן העצימו עוד יותר את התחושה, שאלון-לאופר רחוקה שנות אור מהשופטת הילה כהן. בעוד לכהן היה כנראה אופי בעייתי, אלון-לאופר היתה אחת השופטות החרוצות, היעילות, האנושיות והטובות שיש, ואין ספק שהיא אבידה עבור מערכת המשפט. סיפורה הטראגי מעיד, איך כמה רגעים של קנאת אוהבים הביאו את מי שהיתה שופטת בית המשפט לענייני משפחה בבאר-שבע לעשות טעות ששינתה את חייה, וגדעה באיבה קריירת שיפוט מבטיחה.

עדויות בכתב

מהעדויות עולה, שאלון-לאופר היתה שופטת המשפחה ביחידה שדנה בכל תיקי האימוץ במחוז הדרום, בנוסף ליתר התיקים. היא אף היתה אחראית על עריכת השתלמויות למתמחים ולמזכירים המשפטיים בכל הערכאות הדרומיות. היא אירגנה אירועים ופעילויות חברתיות לשופטי המחוז והיתה מעורה מאוד בתחום זה. לעיתים היתה יורדת לבית המשפט לאילת כדי לשמוע תיקים.

לא פחות משישה שופטים מבתי משפט שונים בדרום ביקשו להתגייס לטובתה ולמסור עדות אופי בבית המשפט. ואולם, הנשיא אהרן ברק סבר, שראוי ששופטים לא יבואו להעיד בבית המשפט ועדיף שימסרו דבריהם בכתב. הרכב השופטים המיוחד, שכלל את הנשיא אורי גורן, הילה גרסטל וד"ר עמירם בנימיני, הסכים עם ברק. "אנחנו חושבים שלא ראוי שיעידו בבית המשפט, אלא יכתבו את דברם בכתב". ואולם, ברק התיר לשופט אחד לבוא ולהעיד, והוא מנהל בתי המשפט, בעז אוקון, שכפי שהסביר ליבאי "הוא מכיר את אסנת שנים רבות, מהלימודים ביחד, אז ההקשר של עדותו רחב ומקיף יותר". למרות זאת, ההרכב לא התלהב מהרעיון. "עדות השופט תוגש לנו בכתב", הם קבעו.

נשיא בית משפט השלום בבאר-שבע, משה מכליס, כתב בעדותו כי היא "דנה בתיקים במקצועיות, ביעילות ותוך שמירה על כבוד המתדיינים והקשבה למצוקותיהם. פסקי הדין שנתנה שימשו בסיס לפסיקות של בתי משפט למשפחה. לעיתים מזומנות באו בעלי דין ובאי-כוחם להביע את הערכתם לניהול תיקם בפני אלון-לאופר. היא תרמה רבות למערכת המשפט במקצועיותה ובכישרונה".

שופט המחוזי בבאר-שבע, אברהם יעקב, העיד שהוא מכיר את השופטת יותר מ-10 שנים. "כפי שידוע לכם", כתב להרכב השופטים, "ניתן לעשות את מלאכת השיפוט בדרכים רבות. אסנת בחרה בדרך הקשה. כל תיק היווה עבורה עולם מלא ותמיד שיוותה לנגד עיניה את בני האדם העומדים מאחורי המסמכים". לדבריו, זה בא לידי ביטוי בתיקים בהם מעורבים קטינים "ומעל לכל אלה בתיקי האימוץ. בעניינים אלה שיקעה עצמה והקדישה להם ימים ולילות. החברה הישראלית חבה לה חוב גדול על כל אלה".

סגן נשיא בית המשפט למשפחה בבאר-שבע, פנחס אסולין, סיפר כי שניהם הקימו את היסודות לבית המשפט בעיר. "במשך כל שנות כהונתה, היא ראתה בבית המשפט מקום מרכזי בחייה, והקדישה למלאכתה זו שעות עבודה רבות, ללא שיעור וללא הגבלה בזמן ובמאמץ". לדבריו, "במלאכתה כשופטת היא ביטאה גישה אנושית כלפי הבאים בפניה, תוך שהיא רואה בראש ובראשונה את האדם מאחורי התיק".

מעדותו ומעדויות שופטות נוספות עולה, שבתקופה בה התפוצצה הפרשה נוצר "מצב חירום" בבית המשפט למשפחה באשדוד, משום ששתי שופטות נעדרו מסיבות אישיות. "אסנת התגייסה לסייע בעומס הרב שנוצר, מילאה מקומנו בחריצות ובמסירות אין קץ, תוך שהיא מטפלת במאות בקשות, שומעת דיונים וזאת בנוסף לעבודה בבית המשפט בבאר-שבע", העידה השופטת שרית גולן מבית המשפט באשדוד, שהיתה גם חברתה. זאת, למרות המצוקה בה היתה נתונה אלון-לאופר באותה עת.

גולן סיפרה, כי "דלתה של אסנת היתה פתוחה בפני ילדים שדנה בעניינם. היא איפשרה להם ליצור עימה קשר טלפוני, הן ללשכתה והן לביתה. אותם ילדים נהגו לשלוח לה מכתבים רבים, בהם עיינה בקפידה והשיבה לכל מכתב ומכתב באופן אישי. עד היום, גם לאחר שפרשה מכס השיפוט, ממשיכים אותם ילדים לכתוב אליה". לדבריה, "פרישתה של שופטת כה מוכשרת ומוערכת הוא אובדן מצער".

סגנית נשיא בית המשפט למשפחה באשדוד, מיכל ברנט, כתבה כי "על עבודתה המקצועית של אסנת, חריצותה ומזגה השיפוטי אין חולק, וסבורני כי היא נחונה בכל התכונות שהופכות שופט לנערץ, הן ע"י עוה"ד שהופיעו בפניה, הן ע"י חבריה לכס השיפוט והן ע"י המתדיינים". השופטת אבירה אשקלוני מבית המשפט למשפחה בקריית-גת העידה, כי בינה לבין אלון-לאופר נוצרו יחסי חברות והיא נוכחה שמדובר ב"סלע איתן שלעולם לא יכזיב. אסנת היא מנטור עבורי, שילוב של הכל - אדם וחברה אמיתית".

נחשבה שופטת ליברלית

אלון-לאופר, גרושה פעמיים ואם לשתי בנות, מתגוררת בישוב עומר שבדרום. היא נחשבה לשופטת ליברלית, ותמכה בסמכותם של בתי המשפט למשפחה לאשר הסכמים בין זוגות חד-מיניים. בעבר, אישרה הסכם בין בנות זוג לסביות, תוך שהיא קובעת, כי "הגדרת המשפחה היא הגדרה רחבה, ושתי בנות הזוג עונות על הגדרת 'בן משפחה' שבחוק". היא אף נתנה תוקף משפטי להסכם שערכו זוג לסביות, בנוגע להסדרי ראייה וגידול של ילד שילדה אחת מהן.

היא התפרסמה לפני כחמש שנים, בזכות מתיחה שביימה באולם המשפט. בחור בשם שחר עיאש הציע לה שהוא יעמוד אצלה לדין, והיא תרשיע אותו כביכול, ואז אל מול עיניה המשתהות של חברתו הנוכחת באולם, הוא יציע לה נישואין. המתיחה צולמה ופורסמה בתקשורת, ועוררה את חמתה של הנהלת בתי המשפט. כשנה לפני הפרשה, הוזכר שמה כמועמדת לקידום למחוזי בבאר-שבע, אולם לבסוף לא נבחרה. במשוב השופטים של 2005 קיבלה ציון של 4 מתוך 5, בדיוק כמו ב-2004.

החשדות נגדה התעוררו במסגרת חקירת פרשה של הוצאת תדפיסי שיחות של מנויים בחברת פלאפון, במסגרתה נחקר בין היתר החוקר הפרטי אמיר אברמסון, שהפליל אותה. החקירה העלתה, שאלון-לאופר הזמינה ממנו פלטי שיחות טלפון של בן-זוגה, גנ"מ אילן בורדה, המשמש כמפקד כלא "נפחא", משום שחשדה שהוא בוגד בה. היא שילמה לאברמסון כ-5,000 שקל עבור פלטי השיחות של בורדה. בכתב האישום הופיע פירוט מביך, המתאר כיצד השופטת צילצלה 46 פעמים במשך שבועיים לקצינה בשב"ס, שהיא חשדה שמנהלת איתו רומן.

בחקירתה טענה, כי הטלפונים אל הקצינה נועדו לבדוק היכן היא נמצאת בשעות מסויימות. בנוסף, היא הודתה שבדקה את ההודעות במענה הקולי של הטלפון של בן-זוגה, גם ללא ידיעתו. עם זאת, היא הכחישה שהזמינה שירותי חקירה פרטית או ששילמה עבורם. אלון-לאופר הגיעה להסדר טיעון עם הפרקליטות, לפיו יימחקו מכתב האישום העבירות החמורות יותר, ובהן קשירת קשר לביצוע פשע, קבלת נכסים שהושגו בפשע וחדירה לחומר מחשב. בתמורה, היא תודה ביתר העבירות (ובעקיפין גם בכך ששיקרה בחקירתה במשטרה) ובית המשפט יזמין תסקיר משירות המבחן, שיחווה דעתו האם ניתן להימנע מהרשעתה. אם היא תורשע, התביעה תבקש מאסר על-תנאי וקנס בלבד והסניגורים יהיו חופשיים בטיעוניהם.

עצומה למזוז

כשהחליט היועץ מזוז להעמידה לדין, היא החליטה לפרוש. עוד לפני כן, התאגדו כמה עשרות עורכי דין העוסקים בתחום המשפחה, ושיגרו עצומה למזוז, בה ביקשו לשמור על השופטת בתוך המערכת, ולהימנע מהעמדתה לדין. אחד החותמים, עו"ד יורם ירקוני, אף שוחח בנושא עם הנשיא אהרן ברק, שלדבריו "מאוד הזדהה איתנו בקטע שקיווה שלא ייגמר בכתב אישום".

תסקיר שירות המבחן שבחן, בין היתר, האם הפנימה השופטת בדימוס את חומרת העבירות והאם יש במחיר האישי ששילמה, בהתפטרותה מכס השיפוט, כדי להצדיק את אי-ההרשעה, ממליץ בחום שלא להרשיעה. מקורביה של השופטת לשעבר טוענים, כי אם לא היתה שופטת, לא היו מעמידים אותה לדין. "בכל הפרשה, רק אישה אחת הועמדה לדין על שחשדה בבעלה וביקשה פלטי שיחות, ובית המשפט נמנע מלהרשיעה למרות בקשת התביעה". לדבריו, חוץ מגונבי הפלטים עצמם איש לא הורשע בפרשה. עו"ד בכיר עימו שוחחנו מאשר את הדברים, ואומר כי "ישנם סכסוכים אישיים רבים, בהם בני הזוג בולשים זה אחר זה, בעיקר באמצעות חוקרים פרטיים, ואיש מהם אינו מועמד לדין".

בדיון האחרון התברר, כי אלון-לאופר ובן-זוגה, אילן בורדה, נפרדו בשל הפרשה. למרות זאת, הוא מעולם לא התלונן נגדה וגם כעת הוא טוען כי לא נפגע ממעשיה. "כל הסיפור לא צריך היה להתקיים", אמר. "אני הייתי אמור להיות הנפגע בסיפור". הוא הסביר שלא פגעה בפרטיותו, משום ש"הכל היה שלי ושלה, החל מחשבונות בנק, טלפונים וכל פרט שהוא. לכן לא ברור לי מה אני עושה כאן ומה היא עושה כאן".

"לא היה לי מה להסתיר בפני אסנת", הוסיף. "היא ידעה כל דבר, כך שלא פגעה בפרטיות שלי. מי שפגע בפרטיות שלי זה האנשים שעשו מזה מטעמים בתקשורת. מעולם לא הגשתי תלונה במשטרה וגם לא התכוונתי להגיש... היא היחידה שנפגעה, היא והמשפחה שלה. צריך לעשות לזה סוף. צריך לתת לכולם לחזור לחיים השגרתיים ולתת לציבור ליהנות מהכישורים של אסנת. היתה לה קריירה מזהירה". לדבריו, הם נפרדו "בגלל כל העיסוק וההדלפות לתקשורת וכל הטררם שנעשה מסביב".

פרופ' ורד סלונים מהמחלקה לעבודה סוציאלית באוניברסיטת באר-שבע, הכירה את השופטת על-רקע מקצועי ואישי. היא העידה, שאינה "קונה" את הסיפור כאילו נפילתה באה בשל קינאה. "לאחר מחשבה מעמיקה, אני חושבת שקרתה פה בעיה של חרדת נטישה ארוכה ביותר. אסנת ראתה באילן בן-זוג, מישהו שאיתו תצליח להקים משפחה אחרי שני גירושין. היא השקיעה את כל נשמתה בקשר הזה, מתוך תקווה ורצון שבאמת יהיה לה בית. כשהיא הרגישה שהולכת להיות - במציאות או פנטזיה - איום על הקשר שלה, היא פעלה למניעת האסון הזה ולמנוע את פירוק המשפחה".

ד"ר דן שרון, פסיכוטרפיסט ומרצה בכיר באוניברסיטת ת"א, העיד שאינו רוצה להצהיר "הצהרות שבימ"ש איבד שופטת טובה, אבל אני חושב שמאוד חשוב לאפשר לה להמשיך במקצוע עריכת הדין, יש לה מה לתרום, היא חדשנית וחתרנית". עד אופי נוסף לטובתה היה עו"ד שעבד כ-30 שנה בשב"כ, ובתפקידו האחרון שימש כיועץ המשפטי של השירות. הוא למד עם השופטת ואשתו ייצגה בתיקים כשאלון-לאופר ייצגה את הצד השני. "ראיתי את השקדנות שלה וכמה היא מקדישה שעות עבודה, על-מנת שהתיקים יגיעו לסיום מהר ולא יהיה עינוי דין או סבל מיותר", סיפר. סיומו של הסיפור הטראגי צפוי ב-20 בספטמבר, אז גם תוצג עדות האופי של אוקון (ת.פ. 40332/05).