חלום עליכם

בנובמבר 2005, לאחר כניסתן של תוצאות המכרז על ערוץ 2 לתוקף, הלכה לעולמה הזכיינית הירושלמית טלעד, ובשטח נותרה טלעד ערוצי שידור, המפעילה ערוצי נישה בכבלים ובלוויין: ערוץ הביוגרפיה, MGM, ערוץ ההיסטוריה וערוץ הבידור והרכילות E, שמושך אליו, כפי שמתואר במסמך פנימי של הערוץ, בעיקר "נשים צעירות... מכורות לטלוויזיה ומבזבזות כסף רב על מוצרי קוסמטיקה וטואלטיקה... אוהבות להיות מעודכנות באופנה החדשה ביותר ונהנות לקנות בגדים".

כדי לענות על תחומי העניין של קהל היעד, הערוץ מספק בעיקר תכנים מיובאים מערוץ E העולמי, ובד בבד שוקדים שם על פיתוח תכנים מקומיים, בייחוד על רקע עלייתו של ערוץ הבידור הישראלי. בסוף 2004 עלתה לאוויר "החיים על פי פנינה" עם פנינה רוזנבלום; באוגוסט 2005 עלתה תוכנית הראיונות "נחשפים" עם עדן הראל. כמה חודשים לפני כן החלו לדון בערוץ בפורמט שהוצע להם לתוכנית שהיתה אמורה להיקרא "אופנה בעם". הרעיון הכללי: צוות של ספרים, מאפרים וסטייליסטים בא למפעלים ולמקומות עבודה, ועושה "מהפך" לעובדים.

את הרעיון הציעה חברת הפקות אלמונית ונטולת רקורד מוכח ששמה פריים הפקות, ומאחוריה ניצבו שלושה: אסף ברמן, לשעבר מפיק בפועל ב"רצים לדירה" וב"יוסי וג'אגר"; מאיר כהן, המנהל הטכני של להקת אתניקס (שעזב כעבור זמן קצר); ועופר אוחיון, בן 39 מהקריות, שבעבר ביים קליפ לארקדי דוכין ולמופע הארנבות של ד"ר קספר.

מושיק השיק

בערוץ הביעו עניין בתוכנית האופנה, ומסביבות יוני 2005 החלה ההפקה להתרומם: עשרות עובדים גויסו, טאלנטים כלינור אברג'יל ומושיק גלאמין נבחרו להנחות (מלי לוי כשלה באודישנים), ופרקים צולמו ברחבי הארץ מהגולן ועד אילת. חלק הארי של המימון בא, כמקובל בימינו, מחברות מסחריות שחתמו עם פריים על עסקאות פרסום סמוי ("תוכן שיווקי" בלשון אוהדי המתודה) בהיקף כולל של מאות אלפי שקלים. אלו שילמו לפריים ממיטב כספם או העניקו לה תמורות שוות כסף (לפירוט ראו מסגרת) תמורת החשיפה בתוכנית. אלא שבמרץ השנה קרס הכול: בגלל סכסוך בין טלעד ובין פריים הודיעה טלעד שהתוכנית לא תעלה לשידור; הכסף שהשקיעו המפרסמים הפך אפוא לחובות כלפיהם.

איך זה קרה ומי אחראי לכך? "בטלעד עבדו עליי", טוען אוחיון. "אני מרגיש מרומה, הם פאקינג עבדו עליי. או שהם יעלו את התוכנית או שישלמו מה שהם חייבים. ערוץ E אחראי לחובות האלה, כי מכיוון שהם עבדו עליי בצורה מבישה הם עבדו גם על המפרסמים. אני לא חשבתי לרגע להונות אף אחד. נכנסתי למציאות מצערת שהכניסה אותי ללופ כלכלי קשה מאוד. אני לא מרגיש שעשיתי משהו רע. עבדתי על הפרויקט הזה במשך שנה, בניתי הכול, הפקה גרנדיוזית, והם באו ובשיחת טלפון אחת אמרו לי 'לך לעזאזל'". לטענתו, הוא מכין תביעה בסך חמישה מיליון שקל נגד טלעד.

יחצ"ני טלעד, מנגד, שלחו את התגובה הבאה: "לטלעד טענות קשות כנגד התנהלותה של פריים ומקצועיותה כחברת הפקה, אשר גרמו לטלעד לנזקים. טלעד בוחנת בימים אלה את דרכי הפעולה שלה בקשר עם הנזקים שנגרמו לה כאמור, והיא מעדיפה שלא להרחיב את היריעה ולא לנהל את ענינייה מעל גבי העיתונות. מכל מקום, טלעד אינה אחראית לפעולות שנקטה פריים על דעת עצמה, ללא כל תיאום, התייעצות או אישור של טלעד".

לינוי קיבלה פינה

למרות השאלות הפתוחות הרבות והעסקים שהוציאו את כספם לריק ומצפים לתשובות, רונדה אתר, מנכ"לית טלעד, מסרבת להשיב לשאלות בנוגע לפרשה, חוץ מהתגובה הכללית הנ"ל. יעל בוק, מנהלת השיווק של E ובתו של הבעלים ג'ון בוק (לשעבר סגנו של יורם טורבוביץ' בדסק"ש), טוענת ש"היה איזשהו פיילוט בנושא, אבל הוא לא עבר את האישור של הערוץ ולכן התוכנית לא עלתה".

אלא שהמציאות מעט שונה. פרק הפיילוט של התוכנית צולם ביולי שעבר במפעל קניאל לייצור קופסאות פח. לינור אברג'יל בילתה עם ששת העובדים והעובדות שנבחרו לצורך המשימה עד שלוש וחצי לפנות בוקר. לימור אבן אז המפיקה הראשית של הערוץ נכחה על הסט במפעל והעירה את הערותיה, ובפרק שולבו גם פינה בהנחיית הדוגמנית לינוי רייך וקטעי הנחיה מהאולפן של הדוגמנית אורלי באומן. לדברי בוק, הסיפור נגמר לאחר צפייה בפיילוט ופסילתו.

מעולם לא נסגר חוזה מול חברת ההפקות?

בוק: "לא".

לא ידוע לי

אלא שלידי "פירמה" הגיע העתק של חוזה בין חברת ההפקות לטלעד, שעליו חתומה המנכ"לית, רונדה אתר (בוק: "לא ידוע לי על דבר כזה"). בחוזה נכתב כי "טלעד מעוניינת לרכוש מהמפיק סדרה בת 24 תוכניות באורך של כ=24 דקות נטו... טלעד מעוניינת להתקשר בהסכם זה עם המפיק על מנת שהסדרה תוכר כהפקה מקומית קנויה כהגדרתה בחוק התקשורת". בחוזה עצמו לא מצוין תאריך, אבל במעלה הדף מופיע תדפיס המעיד שהוא נשלח ממשרדי טלעד אל משרדי פריים ב=25 בדצמבר 2005, חודשים אחדים לאחר הקרנת הפיילוט, שהסתיימה, כביכול, בפסילת הפורמט וסיום ההתקשרות.

רבים מהמפרסמים ששוחחנו עימם מביעים היום חרטה גדולה על שלא טרחו לבדוק מול ערוץ E שאכן התוכנית עתידה לעלות לאוויר. אלא שמתברר שמי שכן טרח לפנות לערוץ דווקא שמע מאנשיו מסרי הרגעה שעודדו אותו לחתום על הצ'ק לפקודת פריים. ריי בן=בסט מחברת מוצרי הטיפוח קר אנד ביוטי, ששילמה לפריים כ=70 אלף שקל: "כחלק ממערכת הזהירות שנקטתי, התקשרתי לערוץ E. לימור (הכוונה ללימור אבן א"ר) אישרה בפניי שהתוכנית עומדת לעלות. עד לפני חודשיים=חודשיים וחצי התוכנית עוד היתה אמורה לעלות. דיברתי איתה גם לפני שנתתי את התשלום השני, והיא אמרה שהתוכנית תעלה, הכול בסדר ואין לך מה לדאוג. היא אמרה את זה בהחלטיות. אחר כך, כשזה התחיל לחרוק, צלצלתי אליה שוב ואמרתי לה, 'לימור, מה קורה?', אז היא אמרה, 'תראה, אני צריכה לברר, יש איזה בעיות קטנות, כל מיני דברים'. היא התחילה לגמגם. ואז בעצם הגיע שלב מסוים שהיא אמרה שהם ירדו מהעניין".

יעל בוק, מנהלת השיווק, נותני חסויות אומרים שהם פנו אליכם ולימור אבן, המפיקה הראשית, הרגיעה אותם שיש תוכנית.

"אני לא יודעת לענות לך על השאלה הזו".

"לטעון שזה היה רק פיילוט זה רחוק מאוד מהמציאות", אומרת גלי ארבל, שהובאה לקראת סוף 2005, הרבה אחרי פרק הפיילוט, לשמש עורכת התוכן של פריים. "אני עבדתי עם לימור צמוד", היא מעידה. "בניתי ליין=אפים, שיניתי את הקונספט, הכול בהתאם למסקנות שלהם מהצפייה בפיילוט, שלא היה בתקופתי. אם לא היה סיכום מעבר לפיילוט, למה לימור עבדה מולי בכלל?" אבן בתגובה: "אני לא מגיבה, תפנה ליעל ולטלעד".

אוסקריקו

גרסתה של בוק מעוררת תהיות גם על רקע מסמך נוסף, הפעם חתום על ידיה, שהגיע לידי "פירמה". במסמך, שכותרתו "תוכניות אוסקר 2006" והוא ממוען לחברת פריים, כותבת בוק כי בערוץ E מתארגנים לקראת אירועי האוסקר בלוח שידורים מיוחד, וכי "בנוסף לשידורים אלו, חברת 'פריים הפקות' תפיק עבורנו שתי תוכניות סביב אירועי האוסקר בהנחייתה של מורן אטיאס". הכוונה היתה לצלם תוכנית אחת בישראל שעוקבת אחרי הכנותיה של אטיאס לטקס, והשנייה בלוס אנג'לס על השטיח האדום, ובה היתה אמורה אטיאס לשמש סוג של קרין מגריזו מול הכוכבים ההוליוודיים.

מוזר, כחצי שנה לאחר כישלון הפיילוט, כביכול, מבקש הערוץ דווקא מאותה חברה כושלת לעשות לו את אחת ההפקות הראשיות שלו.

על השאלה אם פריים עשתה לערוץ E הפקות נוספות חוץ מתוכנית האופנה, אגב, השיבה בוק בשלילה. לאמיתו של דבר, התוכנית הראשונה אכן צולמה, ואנשים שהשתתפו בצילומים מאשרים שאוחיון הפיק אותה. לדברי אוחיון, כאן החל הסכסוך שלו עם טלעד, על רקע פסילת נותני חסויות שהוא חתם איתם על עסקה. המעצבת גלית לוי, למשל, נפסלה לאחר שהסוכן רוברטו בן=שושן הבהיר שאטיאס יכולה ללבוש רק בגדים של חברת הבית שלה, רנואר.

הקש ששבר אותו, אומר אוחיון, הוא טלפון שקיבל מבמאי מוערך הקשור להפקה. "יומיים אחרי הצילומים", הוא מספר, "הבמאי מתקשר אליי ואומר לי, 'שמע, צא מההפקה הזאת, הן (הכוונה לנשות ערוץ E א"ר) בעייתיות מאוד'". לדבריו, בשל כך הוא אכן החליט לוותר על ההפקה בחו"ל. הבמאי הכחיש את הדברים ומסר שאין לו טענות כלשהן כלפי טלעד. עם זאת, הוא אכן הודיע לטלעד שלא ייסע לביים את התוכנית בהוליווד, ובאופן חריג אף לא דרש תשלום תמורת יום הצילומים שביים שאף נערך לבסוף לתוכנית ושודר בערוץ.

זמן קצר לאחר מכן, מספר אוחיון, התקשרו מערוץ E והודיעו על ביטול הפרויקט בטענה שפריים אינה מתנהלת כחברה "רצינית". אוחיון: "הם הלכו איתנו שמונה חודשים. אם אנחנו לא רציניים, למה הם פנו אלינו חודש לפני זה כדי שנפיק את תוכנית הדגל שלהם?"

חי בסרט

בשאלת המפתח הזאת מתחבטים גם רבים מהעובדים שששכרו אוחיון וברמן לפריים: בצד עדותם שאכן ערוץ E היה מעורב בכל שלב של התוכנית, שתואמת את גרסתו של אוחיון ואת החוזה החתום הם מעידים גם על חוסר מקצועיות משווע של אוחיון וברמן, ומתקשים להבין בדיעבד כיצד חברה ותיקה כטלעד השליכה את יהבה על חברה חסרת כל קבלות.

עובדים בחברה מתארים את אוחיון כאדם בעל חלומות גדולים שאינו מפריד בקנאות בין מציאות לדמיון: "עופר חי בסרט ולא מוכן בשום פנים ואופן שהמציאות תפריע לסרט הזה", מתארת ארבל. בין הסיפורים ששמעו ממנו עובדים שגויסו לחברה, לטענתם: הוא חזר לא מזמן מארצות הברית, שם שימש כלא פחות ממנהל מחלקת הפרומו ברשת המובילה HBO, שאחראית ליצירות כ"סקס והעיר הגדולה" ו"הסופרנוס". בין השאר היה אחראי באופן אישי על פיתוח דמותו המפורסמת של האסיר הנכה אוגוסטוס היל ב"אוז". לחלקם הקרין אוחיון במחשבו האישי קליפ שהפיק, כביכול, שבו מופיעים עשרות זמרים חלק מפרויקט מוזיקלי גרנדיוזי חובק עולם, שעליו סיפר כי הוא צפוי לקבל קרוב לשני מיליון דולר. למרות הצלחתו המסחררת בחו"ל החליט לשוב ארצה. כאן הפיק כמה קליפים לערוץ 24, בין השאר לארקדי דוכין, החבר הכי טוב שלו. חוץ מהסיפורים על מעלליו בתעשייה, שמעו ממנו עובדים גם על הרפתקאות בניו יורק. לדבריו, הוא הציל במקרה את חייו של מאפיונר איטלקי בכיר, ומאז אימץ אותו זה כבן. גם בארץ, סיפר, יש לו קשרים טובים עם העבריין הבכיר יוסי הררי.

"היום אני מנסה לחשוב, בחייאת רבאק, איך קניתי את החרטה הזאת", אומרת ארבל, "מנהל מחלקת הפרומו של HBO הגיע לארץ ואף אחד לא יודע על קיומו? מה זה השטויות האלה? אבל קניתי את זה".

איך?

"לא יודעת איך. הוא כאילו מוכר לך לוקשים ואתה קונה אותם, זה דבר מטורף. אני חושבת שאחד הקסמים הגדולים שלו זה שהוא מאמין בלוקשים האלה בכל לבו. מבחינתו הוא לא משקר לרגע".

איך הוא הצליח, לדעתך, לרתום לעסק גוף כמו טלעד?

"זה הכוח שלו. יש לו איזשהו כוח לסחוף אנשים לתוך החלום שלו. בגלל זה אני אומרת שכל מה שהיה חסר שם זה מישהו שייקח את החלום הזה ויהפוך אותו למעשי, כי לעופר אין את הצד המעשי הוא עף, אין לו קרקע. יש לו כריזמה, הוא העיף את כולנו. אני אדם שמאוד קשה לקנות אותו, והוא קנה אותי בגדול. אין שאלה בכלל, הוא איש שיווק מעולה. אתה יודע מה, גם היום הוא מצליח למכור לי דברים: עובדה שהוא מצליח למכור לי שבשבוע הבא הוא יחזיר לי את הכסף, בעוד שבועיים, בעוד שלושה".

"יש לעופר טונות של קסם אישי", מעידה עובדת אחרת. "הוא כובש אותך, משכנע אותך, מבלבל אותך, ואתה נכבש".

"יש לי ים של רזומה מפה ועד הודעה חדשה", טוען אוחיון, "מלא הפקות, מלא דברים שעשיתי, אני יכול להראות לך עבודות". אוחיון הבטיח לשלוח ל"פירמה" דף ובו פירוט מלא של הפרויקטים שהיה מעורב בהם, אבל זה טרם נשלח. כדוגמה לקליפים שביים שלח קליפ של מופע הארנבות של ד"ר קספר ושני קליפים של ארקדי דוכין אחד לשיר "נאמר כבר הכול" ואחד ל"מי אוהב אותך יותר ממני", שלדבריו אמור להתפרסם בקרוב. הקליפ הראשון אכן שודר בערוץ 24, אבל בנוגע לשני, מסבירה ענבל חן מהליקון: "זה לא נכון, הוא לא יצא מעולם כי לא אישרנו אותו". אוחיון נשכר במקור על רקע חברותו עם דוכין מימי הילדות של שניהם בקריות.

אוחיון הכחיש שסיפר שהוא מנהל מחלקה ב=HBO וטען שהשתתף בפרויקט כלשהו של הרשת. כן הכחיש שסיפר על מעורבות ב"אוז". בעניין הקליפ העולמי הגיב אוחיון: "זו עבודה כלל עולמית שבדיוק עכשיו מוציאים אותה למכירה. לא אמרתי שהפקתי אותו, הייתי חלק מצוות של 26 חבר'ה". בעניין הררי אמר: "מה זה קשור? בסך הכול עשיתי קליפ לילד שלו לבר מצווה".

שארם א=שייך

חוץ מהשמות שגויסו והשארם האישי של אוחיון, ההצלחה לגייס מפרסמים נבעה גם מהגיבוי שנתן אז ערוץ E. המפיקה הראשית לימור אבן, שכאמור אישרה למפרסמים שפנו אליה שהתוכנית תעלה לאוויר, גם נכחה על סט הצילומים בכמה מהפרקים ושם ראו אותה חלק מהמפרסמים. "לפעמים העגל רוצה לינוק יותר משהפרה רוצה להיניק", מנסה להסביר צביקה שכטר, בעלה של אלונה שכטר מחברת הקוסמטיקה. "אנחנו היינו, אני מאמין כמו עוד עשרות חברות, במעין מצוקה פרסומית, ורצינו להיכנס לתוכנית שתשווק את המוצרים שלנו. אתה יודע, במצב כזה אתה מחפש פרה כדי שתיתן לך חלב. בערוץ 2 צריך להשקיע בפרסום מאות אלפי דולרים. בערוץ 1 אי אפשר לפרסם באופן ישיר. פתאום נפתח לפנינו ערוץ כזה, עם הצעה לסכומים שלא היו בשמים". פריים ריבס

החוזה בין פריים לטלעד מספק הזדמנות נדירה להבין כיצד הפכה תופעת הפרסום הסמוי לרווחת כל כך, על אף המגבלות החמורות בכללי המועצה לשידורי כבלים ולוויין. נראה שטלעד לא הותירה למפיק ברירות רבות, אם ברצונו גם להרוויח כסף מעבודתו: בתמורה לכל אחת מהתוכניות, מתחייבת טלעד בחוזה, היא תשלם לפריים 4,400 שקל כולל מע"מ. הסכום הזה, נכתב שם, כולל הכול: "שכר מנחים, הוצאות חד פעמיות, תפאורה, ימי צילום חוזרים וכל תיקון אחר בכל אחד משלבי הייצור".

בתנאים כאלו ברור שלחברת ההפקות לא נותר אלא להציף את המסך בפרסום סמוי. וכך היה: העובדים שעוברים מהפך צריכים לקבל בגדים חדשים? אין בעיה, רשת האופנה דונה גיי תתרום את הבגדים ואפילו תשלם כמה אלפי דולרים תמורת התענוג; צריכים נעליים? רשת אלדו מתגייסת למשימה; מוצרי טיפוח לשיערתרמה חברת שוורצקופף, שגם גייסה את הספרים שלהם הובטחה חשיפה; בתמורה לצילום תוכנית עם עובדי ארקיע סיפקה החברה טיסות חינם לצוות התוכנית לאילת, שם צולמה תוכנית במלון דן תמורת צרור סופי שבוע; על איפור העובדות הופקדה רוית אסף, מלכת יופי במיל' ובעלת בית ספר לאיפור, ובשלב מסוים תפסה את מקומה שלי גפני, בעלת מדינה מילאנו. "עופר לקח את עניין החסויות רחוק מדי", אומרת ארבל, "זה הגיע ממש לקיצוניות. יום אחד, למשל, הוא הביא לי איזה חבר שלו, רופא שיניים, וביקש שאכניס אותו לתוכנית. לדעתי, זה בחיים לא היה עובר את הביקורת של הרגולטור".

חלק מהעסקים, כמו קניאל, סירבו לשלם תמורת ביצוע המהפך אצלם, וחלק, כטבע נאות, ניאותו לשלם עשרות אלפי שקלים. הצילומים גם היו כרוכים בהשבתה מלאה או חלקית של יום העבודה, שמשמעותה הפסד כספי. בהום סנטר, למשל, סגרו בפברואר חלק מהסניף בגעש לטובת הצילומים, ובאגף השיווק ברשת מספרים ש"היה בלגן והפסדנו מכירות". אסף גפן, מנהל השיווק: "חתמנו עם עופר על חוזה, שילמנו חלק מהכסף והבן אדם נעלם".

רואים שזה אוחיון

המפרסמים שדורשים את כספם חזרה אינם מתעניינים במיוחד בפרטי הסכסוך בין פריים לטלעד, ומבחינתם יש כתובת אחת: עופר אוחיון. חוסר הבהירות בנוגע למהות ההתקשרות בין אוחיון לטלעד הביא את המפרסמים לתהות אם לא היה מדובר כאן מלכתחילה בסוג של תרגיל עוקץ שמטרתו היתה אך ורק הוצאת כספים מכיסיהם. עצם קיומו של חוזה חתום בין פריים לטלעד וצילום של כשישה פרקים מהגולן ועד אילת, שבחלקם נכחה נציגת הערוץ, מעוררים ספק רב באפשרות זו. "אני לא חושב שעופר הוא נוכל, הוא פשוט לא איש עסקים ולא איש כספים", אומר ריי מקר אנד ביוטי. "אני לא ילד, כבר ראיתי בחיים שלי הרבה דברים כאלה. הוא הסתבך כי הוא כנראה לא ניהל את העסק כמו שצריך, לא בכוונה. הראש שלו אולי היה בהפקה, בצד האמנותי, והוא לא הסתכל על הצד הכספי. ותשמע, מדובר כאן באופרציה שמעסיקה הרבה אנשים וצורכת גם כסף. נראה לי שפשוט הוא לא עשה את החשבון נכון".

אנשים שעבדו בפריים נוטים להסכים עם הגישה הזו, וסבורים שהנפילה באה בעיקר בגלל ניהול כושל וטעויות פיננסיות. החובבנות הזו היא גם שהביאה בשלב מסוים את לינור אברג'יל לנטוש את סט הצילומים באילת באמצע, ולתפוס טיסה חזרה לתל אביב. "אם כל הסיפור הזה היה מתנהל אחרת, אם היו שם אנשים יותר מקצועיים למעלה, זה היה יכול לעבוד מצוין", סבורה ארבל. "לעופר היה חזון שלא היה מופרך. העניין הוא שאין לו מספיק נסיון, הוא לא מכיר מספיק את התעשייה והוא מגלומן. זה נפל כי עופר קרא לעצמו במאי, אסף קרא לעצמו מפיק, ובתכלס עופר לא במאי ואסף לא מפיק".

ריי מספר על התנהלות כספית תמוהה של פריים: "היום אני רואה עד כמה הייתי אולי טיפש. חתכתי את עופר במחיר בחצי. בהתחלה הוא רצה 50 אלף דולר, ובתוך כמה דקות הוא הסכים גם ל=25 אלף. היום בדיעבד אני יודע שזה גם היה צריך להדליק לי נורה אדומה, נראה לי שהוא היה מסכים גם ל=1,000 דולר. בדיעבד אני קצת חושב שאני טיפש, כי כשישבתי איתם (הכוונה לאוחיון ולברמן א"ר) על החוזה הם כבר שידרו מצוקה כספית קשה מאוד". בשל כך הוא נקט צעד שמעלה את הסיכויים שיראה אי פעם את הכסף: החתמת אוחיון וברמן על ערבויות אישיות. למרות זאת, הוא אומר, "אני מודה בטעות. בתור איש עסקים, כשישבתי איתו וראיתי את המצוקה הכספית הקשה שהוא שידר, הייתי צריך לקום וללכת. אמרתי לעצמי, הצילומים עוד לא התחילו, הבן אדם קיבל כספים מכל הספונסרים וכבר אין לו כסף משהו פה מסריח".

שלא ישתה אספרסו

צביקה שכטר, לעומת זאת, מנסה בכל דרך לאשש את סברתו שהיה כאן עוקץ מכוון לכאורה, ומוצא לכך חיזוק בכך שהצליח להחתים את אוחיון על חוזה "דרקוני מבחינתו" אם התוכנית היתה עולה לאוויר: "מזה הבנתי שהוא היה ממוקד מטרה, והמטרה היתה כסף". עם זאת, הוא גם אומר ש"למען האמת, אני עדיין חושב שבשלב הראשון של הפנטזיה היתה לעופר כוונה. אנחנו התחלנו להבין שאנחנו נופלים פה. התוכנית לא התקדמה, הכול היה פרוביזורי. התחלת לראות בן אדם לא רציני, פנטזיונר, לא ברמה של מישהו שמסוגל להרים פרויקט כזה". שכטר פנה לבוררות ונפסק שעל פריים להשיב לו את כספו. עם זאת, הבורר דחה את טענותיו כי החברה פעלה בחוסר תום לב.

"מה שמפריע לי בכל הסיפור", אומר שכטר, "זה שאם החוק מאפשר לבן אדם שלוקח כסף ולא נותן תמורה להסתובב בבוקר, לקנות עיתון ולשתות כוס קפה, אז משהו דפוק בחוק. אני ארדוף אחריו 100 שנה, לא אעזוב אותו עד שאראה את הכסף. יש לי אוויר, ואין לי כוונה לוותר גם אם זה ייקח 50 שנה. הבן אדם לא יוכל לקום בבוקר לכוס קפה בלי שהוא יראה אותי כל בוקר, עד שיוחזר לי השקל האחרון. אני מאוד עדין, לא התעסקתי באיומים פעלתי במסגרת החוק. אני יודע שהיו לו צרות לא מעטות עם כל מיני אנשים שכדי להגיע לכסף עשו מאמץ לא קטן ולא בעדינות דווקא ".

אוחיון אמנם לא מקפיד להשיב לכל פנייה אליו ומפזר הבטחות שלא תמיד מתקיימות, אבל מעניין לגלות שלמרות מצבו הקשה הוא מתעקש שלא להכריז על פשיטת רגל או לפרק את החברה, ומפעם לפעם הוא אף מחזיר חלק מחובותיו. ייתכן שיש לכך קשר לעובדה שהוא טרם נטש את התקווה להתרומם ולהגשים את חלומו: הפקת תוכנית טלוויזיה.

ברמן, טוען אוחיון, התעקש שצריך להכריז על פשיטת רגל ועל רקע הוויכוח ביניהם בעניין זה קנה ממנו אוחיון את מניותיו בפריים, ונותר בודד במערכה. אוחיון: "הוא לחץ אותי לקיר כשהוא רצה לצאת החוצה. הוא אמר, 'בוא נכריז על פשיטת רגל'. זה דבר שלא יכולתי להסכים לו מצפונית, להשאיר כל כך הרבה אנשים באוויר".

הזעם על ברמן בקרב העובדים שדיברנו איתם גדול בהרבה: על אף שהוא גייס אישית רבים מהם לעבודה, כשלא נשאר כסף לשלם להם הוא פשוט נעלם בניגוד לאוחיון. "אני כבר הרבה זמן לא בפריים", הגיב ברמן כשפנינו אליו.

אבל יש לך אחריות מסוימת גייסת עובדים, החתמת חסויות.

"אני לא רוצה להגיב, תודה".

"לא היתה לי בעיה להכריז על פשיטת רגל ולהגיד 'יאללה, להתראות'", אומר אוחיון. "אחרי בומבה כזו אנשים בהלם מזה שאני עוד חי ונושם. אבל אם אני אסגור את החברה אנשים לא יראו את הכסף שלהם, ואני גם אוציא את ערוץ E ככה שהם לא יהיו אחראים לאנשים האלה. לכן אני לא נעלם לאף אחד, משקם את עצמי ובונה את התביעה נגד הערוץ. אני גם אשלח העתק של התביעה לערוץ E העולמי: שיראו מי מנהל להם, גוף מאוד מכובד בעולם, את העניינים בישראל".