המחוזי: חיסול עמותת ביה"ח משגב לדך ייעשה בהתעלם מתביעות נזיקיות עתידיות

בניגוד לעמדת היועץ המשפטי לממשלה, קבע ביהמ"ש המחוזי בירושלים בתיק פשיטת רגל של עמותת בית החולים משגב לדך, כי חלוקת הדיווידנדים לנושים תיעשה בהתעלם מקיום נושים נזיקיים, אם אלו טרם הגישו תביעתם לביהמ"ש. המשמעות היא כי לאחר חיסול העמותה, ייאלצו אנשים שירצו לתבוע את בית החולים או עובדיו בגין פגיעה נזיקית, להגיש את התביעה נגד העובדים והרופאים עצמם, או נגד המדינה - ולא נגד העמותה.

השופטת חנה בן-עמי ציינה כי מול האינטרסים של נושים נזיקיים, שטרם הגישו תביעותיהם, עומדים האינטרסים של קבוצות נושים אחרות, כולל העובדים והגמלאים.

השופטת מתחה ביקורת על המדינה שלא דאגה לפקח על קיום תנאי הביטוח שרכשה העמותה במרוצת השנים. היא ציינה שאילו היה ביטוח מתאים, העמותה לא היה נאלצת לשאת מקופתה בתשלום פיצויים לניזוקים.

עוד ציינה השופטת, כי אפילו אם היה מוכח שמבחינה משפטית תביעות לדמי נזק בלתי קצובים (כלומר, לא ניתן בעניינן פסק-דין שקובע מה סכום הפיצוי) הן בנות תביעה בהליכי פירוק, יש בהקצאת סכום כסף לרכישת כיסוי ביטוחי עבורן - העדפת נושים אסורה. השופטת גם ציינה כי לנוכח הפרסומים הרבים שהיו סביב פירוק העמותה והזמן שחלף מאז צו הפירוק, ניתן להניח שמי שנגרם לו נזק, כבר דאג לתבוע.

עמותת ביה"ח משגב לדך עסקה בתחום המיילדות. בית החולים נמכר ב-2002 ולעמותה מונה מפרק. העמותה רכשה כשנה לפני מתן צו הפירוק הזמני פוליסת אחריות מקצועית, שפקעה ב-2001. היועץ המשפטי לממשלה התעקש במהלך המשפט כי אין לחלק דיווידנדים לנושים, וביניהם לעובדים ולגמלאי העמותה, כל עוד לא הובטח מקור לתשלום פיצויים לילודים שנפגעו על-ידי ביה"ח או עובדיו בגין רשלנות רפואית.

לדבריו, המפרק צריך לדאוג לכיסוי ביטוחי מפני תביעות נזיקיות בעתיד עד לתום תקופת ההתיישנות. רוב התביעות הצפויות, לדעתו, הן תביעות ילדים שנולדו בביה"ח ונפגעו בלידתם או לאחר מכן. במקרים אלו מדובר בתקופת התיישנות של 25 שנים ממועד הלידה, או 28 שנים במקרים חריגים.

היועמ"ש הדגיש את האינטרס הציבורי, ובו טובת הקטינים וטובת עובדי ביה"ח ורופאיו, שתביעות נזיקין יוגשו נגדם, ובהיעדר כיסוי ביטוחי, הם ימצאו עצמם מתמודדים מולן ישירות.

באופן עקרוני קבעה השופטת כי תביעות נזיקיות שלא התגבשו לסכום קצוב לפני הגשתן למפרק - נשייתן אינה ברת תביעה במסגרת הפירוק. היא קבעה כי האחריות הביטוחית תבוטל לאלתר ופירטה מה הזכאות לדיווידנדים של קבוצות העובדים השונות. לבסוף קבעה כי המדינה תשלם הוצאות הגמלאים בסך 100 אלף שקל והוצאות עובדי העמותה ורופאיה בסך 50 אלף שקל לכל קבוצה.

עו"ד זיו לב ומשה מרדלר ייצגו את רו"ח דורון שורר, מפרק העמותה; עו"ד יוסי ארנון ייצג את הגמלאים של ביה"ח. (פש"ר 306/00).