מדוע תקנות התעבורה לא מתעדכנות?

האם מישהו מכיר את תקנה מספר 139 לפקודת התעבורה? התקנה הזו, שקיימת מאז 1961, מורה כי "לא יוליך אדם בדרך שיירת גמלים אלא כשהם קשורים זה לזה בטור עורפי ובקבוצות של לא יותר מ-5 גמלים". לא ברור מתי בפעם האחרונה נראו שיירות גמלים על כבישי ישראל, אך תקנה 139 ולצידה עוד רשימה ארוכה של תקנות תמוהות ועתיקות יומין עדיין מופיעות בפקודת התעבורה של מדינת ישראל בשנת 2006.

אוסף תקנות התעבורה של ישראל מזכיר ארכיון ענק, שבו נצברים ארגזים של חומר היסטורי שאף אחד לא טורח לארגן ולעדכן במשך עשרות שנים. פה ושם נוספים עדכונים ותיקונים בשיטת "טלאי על טלאי", אך רוב הזמן יש למשרד התחבורה ולמחוקקים, שאחראים על עדכון התקנות, עניינים יותר חשובים לעסוק בהם.

הבעיה היא, שתעשיית הרכב העולמית מתקדמת כיום בקצב הרבה יותר מהיר מהבירוקרטיה הישראלית. כמעט מדי שנה נוספים לכלי הרכב המודרניים שלל רכיבים וטכנולוגיות, שמשנים את אופי הנהיגה והשליטה ברכב, את כמות המידע שצריך הנהג לעבד ואת יכולת ההגנה על הנוסעים.

כל התהליך הדינמי הזה דורש ממתקני התקנות במדינות מתוקנות לאמץ גישה של "אצבע על הדופק" בנושא התעבורה, לא רק כדי לשפר אלא לעיתים כדי למנוע נזק. זו אינה מליצה. הנהיגה ברכב מודרני בתשתית הצפופה והמסוכנת של ימינו היא פעילות מאד מורכבת ועתירת סיכונים, שמטילה עומס על הנהג ועלולה לעלות בחיי אדם במקרה של תפקוד לקוי וקשיי הסתגלות. לפיכך, עדכון תדיר של תקנות התעבורה, או לפחות אימוץ של התקנות המתקדמות ביותר הנהוגות בחו"ל הוא עניין שחיי אדם תלויים בו.

אחת הדוגמאות היא הגישה של תקנות התעבורה הישראליות ביחס למושב הבטיחות לילד. בעולם, ההתייחסות הנוכחית להגנה על ילד ברכב היא לא על-פי גילו אלא על-פי משקלו וגובהו. בבריטניה למשל, החל מהחודש מחויב כל ילד עד גיל 12, שגובהו אינו עולה על 1.35 מטר, בישיבה על בוסטר או כריות הגבהה מיוחדות. זאת בעקבות מחקרים, שהוכיחו כי החגורה המקובלת אינה מסוגלת להעניק הגנה הולמת לילדים מתחת לגובה זה, ולעיתים היא יכולה גם להזיק. אגב, עבירה על התקנה הזו בבריטניה גוררת קנס של 500 ליש"ט ו-3 נקודות חובה.

בישראל, לעומת זאת, הנושא נמצא עדיין שני צעדים מאחור. אצלנו החלו רק לאחרונה לחייב ילד עד גיל 8 להשתמש במושב הגבהה ("בוסטר") במהלך נסיעה. אבל לילד מעל גיל 8 - יהיה גובהו אשר יהיה - ההתייחסות האוטומטית בתקנות היא בתור ילד גדול, שאינו חייב במושב בטיחותי כלשהו. יתר על כן, על-פי החוק ילד בגיל 8 ומעלה יכול אפילו לשבת במושב הקדמי לצד הנהג ברכב, שבו מותקנות כריות אוויר, ולהסתפק בחגורת בטיחות מקובלת בלבד.

התקנות בארץ גם אינן מתייחסות לסיכונים הפוטנציאליים של קיום כריות אוויר נוספות ברכב, מעבר לכריות הקדמיות המקובלות. משרד האוצר פעל בשנתיים האחרונות במרץ כדי לשדרג את האבזור הבטיחותי בכלי רכב חדשים באמצעות הגדלת תמריצי המס לכלי רכב, שבהם מותקנות ארבע ושש כריות אוויר (אפשר לתהות מדוע האוצר צריך לפעול בנושא ולא משרד התחבורה שהנושא באחריותו, אבל זה כבר סיפור אחר).

בעקבות פעולת האוצר, מגיעים כיום חלק נכבד מכלי הרכב החדשים עם כריות וילון צידיות, שאמורות להגן גם על הנוסעים מאחור בעת תאונה צדדית. אבל בשל צורת ההתנפחות שלהן מלמעלה למטה או מעמוד האמצע לאחור, עלולות הכריות הללו להוות סיכון פוטנציאלי לעוללים, שנמצאים בצמוד לחלונות, והן עלולות לעקוף את מעטה ההגנה של המושבים המקובלים לילדים. תקנות התעבורה הישראליות עדיין לא מכירות בשינוי האחרון.

דוגמה מכיוון אחר הן תקנות שמטרתן למנוע את הסחת דעתו של הנוהג ברכב מהכביש. הבולטת והמוכרת שבהן היא האיסור על החזקת טלפון סלולרי בזמן הנהיגה. בכך דווקא הקדימה ישראל את רוב מדינות העולם. אבל מאז קפא הנושא במקום, אף שגורמי הסחת הדעת הפוטנציאליים ברכב הולכים ומתרבים. אין איסור ספציפי על שימוש בטלפון קבוע ברכב תוך כדי נהיגה, ואין כל התייחסות לטכנולוגיות עדכניות כמו התקנת מכשירי ניווט לווייני מבוססי מכשירי כף יד ברכב. האביזרים הללו זוכים כיום לפופולריות גואה בישראל, ותפעולם דורש שימוש במסך-מגע או בקלט עט מדויק. וזה עוד לפני שדיברנו על הקושי בהתמקדות בזמן אמת בנעשה על המסך הזעיר, הכל במסגרת החוק.

במחשבה שנייה, הנושא הזה דווקא כן עבר לאחרונה עדכון. הקנס על שימוש בטלפון סלולרי ללא דיבורית ברכב עלה לסכום חסר תקדים של 2,250 שקל. אז מי אמר שאין חידושים בתקנות התעבורה?